סיכום " /> " />

אפלטון: פוליטיאה ד’ - סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר. ראה גם סיכום של פוליטיאה א-ב.

בפוליטיאה ד’ אפלטון מציג לראשונה סוג של תיאוריה פסיכולוגית בסיסית.

השאלה המרכזית בה עוסק הדיאלוג של אפלטון בפוליטיאה ד’: מהו משטר צודק? הוא קודם כל מבנה הנפש- אם נבין את הנפש נבין את המדינה.

כיצד נוצר קונפליקט הנפש?

הטענה המרכזית של אפלטון שאצל כולם נחלקת הנפש לשלושה חלקים:

1. תבונה- הגיון- גיבוש של החלטות רציונאליות על יסוד שיקול דעת כללי בנוגע לטוב ולרע (מוסרי ולא מוסרי)

2. אומץ לב- עז נפש- לא מדובר באדם חסר שליטה אלא אדם המונע מרגשות הנובעות מהחברה כמו: קנאה, כעס, שאה, אהבה, כבוד, אצילות נפש ועוד… ההתנהגויות נובעות מדימוי עצמי ותכונות מקובלות חברתיות.

3. תאווה-תשוקות ודחפים יסודיים שנובעים משלושה צרכים ביולוגיים- רעב, צמא וסקס. אדם הנשלט על יד התאווה הוא בעל יכולת מוגבלת לשלוט בדחפיו, חסר שליטה עצמית.

רוב בני האדם מחולקים כך שיש מעט תבונה, קצת יותר אומץ לב והרבה תאווה. בתוך הנפש אומר אפלטון יש קונפליקט תמידי בין שלושת החלקים: על פי אפלטון (האידיאליסט הראשון) הקונפליקט ניתן לפתרון.

אידיאליסט הוא:

1. מדבר על אמיתות מוחלטות.

2. אמיתות ניתנות לביצוע?

3. אין פשרנות בתפיסה זו.

הנפש לעיתים מסוכסכת בתוך עצמה- הכוח המכריע הוא התכונה הדומיננטית. למשל: אם אני צמאה ועומדת לפני כוס מים ואני חוששת שהכוס מים שלפני מורעלת מה יגרום לי לקבל את ההחלטה? אם ההיגיון והתבונה גוברים אצלי אני לא אשתה, אם התאווה גוברת אצלי, אני אשתה. מבנה הנפש של כל אדם ואדם על פי אפלטון הוא קבוע ומולד, האדם נולד עם תכונות אופי ומינונים קבועים.

הדיון הפוליטי של אפלטון מנסה להתאים כל אדם לפי מבנה הנפש שלו לתפקיד המתאים לו במדינה:

אפלטון מונה 4 סגולות טובות:

1. חוכמה. פירושה: שלטון ההיגיון בנשמה. לכן שליטה עצמית היא איזון בין כוחות הנפש. רוב האנשים צריכים שיגבילו אותם כי הם אינם מסוגלים לעשות את זה לבד. מעטים הם המסוגלים להגביל את עצמם.

2. יישוב דעת.

3. אומץ לב.

4. צדק.

ארבעת התכונות אמורות ליישב את הקונפליקט בנפש למשל: החכם הוא זה שפועל לפי ההיגיון אחרי שהשיג את הריסון של שני כוחות הנפש האחרים. כלומר, בעזרת מערכת הכשרה וחינוך יוכלו אנשים מסוימים לשלוט בתאוות שלהם.

תרגום תורת הנפש למדינה: אם נערוך אינדוקציה ונשליך את הנפש על המדינה נראה כי גם המדינה מורכבת באותה צורה- מבחינת הרכב האוכלוסייה- יותר אנשים נשלטים על ידי התאווה, פחות על ידי אומץ הלב ומעטים על ידי התבונה.

הסגולה הטובה: הדאגה לנפש צריכה להתבצע לצורך מטרה אחת בלבד וזה טיפוח הסגולה הטובה- קיומה של הסגולה הטובה היא הנחה אכסיומטית, איננו מטילים בה ספק.

 מהי הסגולה הטובה?

1. סוקרטס טען כי האנשים האוחזים בה (סגולה טובה) הם הפילוסופים ואסור להם להתערב בחיים הפוליטיים מכיוון שיהרגו אותם כמו שעשו לו בסופו של דבר. לדעתו עליהם לצפות בפוליטיקה מהצד ולתת את התשתית הרעיונית.

2. אפלטון אומר ההיפך- בעל הסגולה הטובה הוא הפילוסוף ועליו להיות חלק בלעדי מהפוליטיקה, הוא המהות היחידה של העשייה הפוליטית. על מנת לטפח את הסגולה הטובה על פי אפלטון צריך ידיעה- לדעת מהי הסגולה הטובה, כל פילוסוף צריך לעבור את תהליך גילוי הידיעה לכן עינינו המרכזי של הפילוסוף היא ההכרה. מה ההבדל? ידיעה- הרגע הנקודתי בו אתה יודע- הגילוי. הכרה- ההכרה בזה שאני יודע, והתהליך שעוברים עד לגילוי עצמו.

ההתייחסות לחושים ואינסטינקטים: האם זה שאני לא מכירה בקיומו של דבר מסוים אומר שהוא לא קיים- על פי אפלטון לא. האמת המוחלטת קיימת, זה שאני לא מודעת לקיומה לא עושה אותה פחות קיימת. שאלת הכוכב- האם הוא קיים אם אני רואה אותו כשלמעשה אני רק רואה את האור שלו (כלומר, ייתכן כי הוא כבר לא קיים פיזית מאחר שאנו רואים את אור הכוכבים שנים אחרי הנצנוץ)  על פי אפלטון החושים הם כלי שאסור להשתמש בו על מנת לגלות את האמת. החושים מטעים אותנו, הם אינם מקנים לנו ידיעה אמיתית הם מקנים לנו ידיעה מסולפת משמע- הכוכב לא באמת קיים.  החושים מתעתעים בנו אולם יש אנשים שאינם יכולים מעבר לזה, שרק החושים מנחים אותם ולכן אנשים אלו לא צריכים להיות מנהיגים פוליטיים. כל טרדות הגוף כולל תחושות פיזיות ואינסטינקטים מפריעות לחיי עיון. גם האינסטינקטים הם לא אמת ואסור לנו לסמוך עליהם בשום אופן.

לא מוחשי מוחשי(ניתן לזהות באמצעות חושים, כולל אינסטינקטים)
נצחי נפש גוף                                 מתכלה
אחד מדינה טבע                               פריקים
קבוע אידיאה פרקטיקה                     מתהווה
  • אסור בשום אופן להשתמש בחושים על מנת לזהות את הממשי, עלינו להשתמש בכלים אחרים מאחר והחושים מטעים אותנו בזיהוי האמת (מודגש במשל המערה)

הרמוניה- פירושו ביוונית התאמה או הכיוון הנכון של המיתר (מקורו במוסיקה)  אפלטון מסביר כי הרמוניה פירושה הכיוון הנכון וההתאמה של היחסים בין הגוף לנפש. אותה הרמוניה קיימת גם בין המדינה לבין הטבע, צריך להיות תיאום מושלם.

הגוף= טבע, המדינה= הנפש.

האם ישנם דברים ממשיים שאינם מוחשים? לפי אפלטון- כן ויותר מזה- הכי ממשי הוא הלא מוחשי, מה שלא מטעה הוא הלא מוחשי.

במה שונים דברים ממשיים מהמושאים המוחשיים? או בפשטות במה שונים הרעיונות מהפיזי? השאלה היא חשובה מאחר וכדי ליצור הרמוניה צריך שבניית המוחשי תתבסס על הממשי כלומר, את המציאות נבנה על בסיס האמת המוחלטת. ההרמוניה מתקיימת ברגע שהיחסים בין המוחשי לממשי יהיו בעלי התאמה.מוחשי- לא רק באמצעות חוש המישוש אלא גם באמצעות רגש.

תורת האידיאות של אפלטון:

על פי תורת האידיאות של אפלטון אם האמת המוחלטת פוסלת את כל מה שקיים נלמד רק מה לא נכון, דרך השלילה יכולה לפסול את מה ששקרי, אבל אתה לא לומד ממנה מה אמת, לכן זקוקים למשהו נוסף- אידיאה- ביוונית פירוש המילה היא צורה חיצונית. לפי אפלטון- אידיאה היא הכול חוץ מצורה. הוא לוקח את המושג ועושה בו שימוש לצרכיו.  טענת אפלטון הוא שכל מה שאנו מכירים היום והוא מוחשי במובן הפיזי- הוא ביטוי של אידאות שונות- אידאה= קונספט/ אמת מוחלטת. אנחנו מכילים בתוכנו את הידיעה, מכיוון שהנשמה היא נצחית (קיימת לפני שהגוף נוצר ולכן היא גם קיימת אחריו) הנשמה היא בעצם הידיעה היא מכילה אותה.  האמת והידיעה הם נצחיות ומוחלטות לכן אינן יכולות להתחלק לחלקים להתפרק או להיעלם. הידיעה קיימת בתוכנו, בתוך הנשמה. המסקנה- הנשמה קיימת תמיד.  כלומר- האמת קיימת בתוכי עוד לפני הידיעה.  הידיעה והאמת הן נצחיות. האידיאה קיימת באופן נצחי מעל למציאות, קיימת אמת מוחלטת אחת הנמצאת בתוכנו. אנו צריכים להבין כי היא הייתה בתוכנו לפני שראינו את מושאיה.

אפלטון מדבר על כך שקיימות שלוש סוגי אידיאות:

1. אידיאות אתיות- אתיקה מוסר, מה שטוב, מה שצודק.

2. אידיאות אסתטיות- מה יפה.

3. אידיאות מתמטיות- מה ששווה.

האמירות המשמעותיות של אפלטון על האידיאות:

1. הן נצחיות- קיימות מעל למציאות.

2. הן שלמות והן אחת- אחת במובן שהן לא ניתנות לפירוק.

3. הן בלתי משתנות בעליל- הן מוחלטות וקבועות ולכן הן אינן עוברות תהליך של התהוות וכליה.

4. הידיעה קיימת בתוכנו וכדי לדעת אנו צריכים לעבור תהליך של היזכרות.

תורת האידיאות נוגעת בכל תחום (למשל שולחן, הוא תוצר של אידיאה- מתמטית ואסטטית, השולחן הוא יצירה שמבוססת על רעיון) הקושי הגדול הוא העובדה שקיימות אידיאות אתיות שלא תמיד חיים על פיהן. אנו יכולים להסיק כי הכרנו את האידיאה לפני החיים המציאותיים שלנו אולם איננו יכולים להסיק כי חיינו על פיה.  אצל אפלטון ההרמוניה בין הגילוי לפרקטיקה צריכה להיות מושלמת. הוא טוען כי אחת החוויות הקשות של הפילוסוף הוא לדעת את האמת ולא להיות מסוגל לממשה. מרקס לעומת זאת לא חווה את החוויה הקשה מאחר ומאמין כי האמת שלו היא לא תלויה בדבר ולכן תתממש בכל מקרה.

תורת ההזכרות/ההכרה של אפלטון עונה על 2 שאלות:

1. כיצד אנו לומדים?

2. מה טיבה של הידיעה שאנו יודעים?

ההכרות עם האידיאה היא ההכרות שלנו עם הנשמה. תמיד ידענו, לא רכשנו ידיעה ולא רכשנו ידע, תמיד ידענו פשוט עברנו תהליך של התעוררות והזכרות. אנו רוחשים את ההכשרה המקצועית והניסיון לפענוח. את זה גם המתאימים לא יודעים תמיד לעשות. גם המתאימים זקוקים להכשרה.

הפילוסוף מורכב מ-2 חלקים:

1. כשרון.

2. הכשרה.  ההכשרה שעליה אפלטון מדבר מטרתה פענוח הידיעה והטיהור שלה. צריך לטהר את כל חיינו על מנת להגיע לידיעה הממשית. זה אומר שאם נגיע לשלב זה, כל מה שיישאר לנו זה טוב בלבד. על פי אפלטון החיים הראויים אם נחיה אותם כולנו יהיה בעולם רק טוב ללא רע.

ראה גם: אפלטון- המדינה חלק ד

אפלטון: פוליטיאה א’ – ב’ – סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

פוליטיאה א’- עמוד 169 (334) – הדגמה לתהליך השלילה:

השאלה שמעסיקה את אפלטון בפוליטיאה א’ היא מהו צדק - התשובה במקור הייתה: לעשות טוב לידידים ורע לאויבים. לאחר הגדרה זו מתחילים לשאול שאלות לגבי כל הדקויות. תהליך זה נקרא- תהליך השלילה בו אנו שואלים שאלה ופוסלים אותה. הבעיה עם התהליך מגיעה כאשר מגיעים לשאלה שאיננו יכולים לפסול- העובדה שאי אפשר לפסול טענה לא הופך אותה לאמת- תהליך השלילה הוא כלי אך לא בלעדי.

ארבעה משלים משמעותיים:

משל האותיות- הפוליטיאה ב’ עמוד 215 (368):

אפלטון משתמש באופטיקה: אם לאחר שרואים אות שכתובה בגדול רואים את אותה אות כתובה בקטן נוכל לראות אותה אף על פי שאם היינו רואים רק את הקטנה לא היינו מצליחים לזהותה.

הטענה הכפולה:

1. ישנו שימוש במשל.

2. זוהי הדגמה קלאסית לחשיבה דדוקטיבית.

הנמשל- כאשר רוצים להבין דבר מסוים אנו צריכים לחפש את אותו הדבר בגדול- להסתכל קודם כל על הכלל ואם יוצאים מנקודת הנחה שהכלל והפרט שווים נוכל להסיק את אותן מסקנות לגבי הקטן אותו קשה לנו יותר להבין.

החיבור לצדק- על מנת ללמוד מהו צדק נסתכל על הגדול, הקטן הוא התנהגות צדק מסוימת. כלומר, מהתנהגות צודקת של פרט אי אפשר להסיק מסקנות לגבי רעיון הצדק אלא רק דרך הסתכלות על התמונה הגדולה וממנה לגזור מסקנות לגבי הקטנה- זו הטכניקה. אפלטון גוזר את דמותה של המדינה מטבעו של האדם וגוזר את טבעו של האדם מדמותה של המדינה.

על אף ההסקה הדדוקטיבית מבצע אפלטון גם הסקה מעגלית לגבי המדינה והאדם- הוא גוזר דמותה של המדינה מטבעו של האדם ואת טבעו של האדם מדמותה של המדינה.

תורת הנפש של אפלטון- מנסה לברר את טיבה של הנפש האנושית וטבעה: יחסיה עם הגוף, מה קורה לה אחרי המוות ועוד… אלו שאלות שאנו שואלים עד היום.

אורח החיים של הפילוסופים: זהו אורח חיים מאוד סגפני. מגביל מין, מתי אוכלים, מנטרל חיי משפחה, למעשה הוא מגביל את כל הדברים שהוא מנכס לגוף. אפלטון טוען כי כדי שהנשמה תגיע להתעלות הגבוהה ביותר היא צריכה לעבור תהליך השתחררות מהגוף (ההשתחררות האולטימטיבית היא המוות). פילוסוף עובר את התהליך הזה במהלך כל חייו כחיי עיון.  על פי אפלטון חיי הפילוסוף והפילוסופיה הם תהליך הדרגתי של התרת הנשמה מכבלי הגוף, לכן ענינו המרכזי של האדם צריך להיות הדאגה לנשמה שלו. (נפש= נשמה). הדאגה שלנו צריכה להיות לנפש.

שלושה אלמנטים בנוגע להתייחסות לנפש:

1. הדאגה לנפש מתרחשת ברמה האישית.

2. הדאגה לנפש מתרחשת ברמה החברתית ולכן זה דיון פוליטי.

3. יש דרגת ביקורת על המציאות של ימיו וזו ההתייחסות היחידה שמוצאים לימיו- החשיבה האתונאית קידשה את תרבות הגוף באותה תקופה ולכן האמירה היא ביקורת על אתונה של תקופתו. הביקורת אינה כוונתו העיקרית אולם בדרך לתיאוריה הוא משחיל אותה- לדאוג לנשמה ולהפרידה מהגוף כדי שלא תושחת ולא תפגע טהרתה על ידי תענוגות הגוף.

ראה גם: אפלטון – המדינה חלק ב

אפלטון - פוליטיאה ד’

תולדות המחשבה המדינית: אפלטון

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

428 לפנה”ס- לידת אפלטון,348לפנה”ס- מות אפלטון

רקע כללי:

אפלטון נולד למשפחה אתונאית אצילית. מצעירותו התעניין בפוליטיקה אולם סלידתו ממעשי השלטון הטירנים, משטר נע בין סוגים שונים של דיקטטורה גרם לו להתרחק מהפוליטיקה. הוצאתו להורג של סוקרטס החזיר אותו לעיסוק בחקר פוליטיקה. הזעזוע היה כה עמוק שהוא דן בשאלה איזה משטר שבתוכו אנשים כסוקרטס (פילוסופים השואלים שאלות) לא יוצאו להורג-הוא  מגיע למודל הנקרא: מלך פילוסוף שהופך להיות מטרת חייו.

השכלת אפלטון הייתה רחבה יותר מזו שרכש אצל סוקרטס- היה לו ידע רב במתמטיקה. אפלטון הקים את האקדמיה הראשונה- שהתקיימה כ-900 שנה. אנו יודעים כי אריסטו אחרי מות אפלטון הקים מודל אחר של אקדמיה.

באקדמיה של אפלטון ניתן דגש על חקר מתמטיקה ומדעים. אנו מניחים כי מודל החינוך הפילוסופי המוצג בספר ז’ הוא האופן בו ניסה אפלטון לחנך את תלמידיו.

הדיאלוגים שאפלטון מחבר נועדו לקהל הרחב. יש סברה כי הייתה לו תורה בעל פה שלימד באקדמיה אולם אין ידע על תכניה (ראה הדוקטרינה הבלתי כתובה של אפלטון).

כתביו של אפלטון:

אפלטון הוא התשתית הכתובה המאורגנת הראשונה של הפילוסופיה היוונית. הוא הותיר אחריו כתבים המקיפים את כל תחומי הפילוסופיה- אנו נתעסק במדינה.

הדיונים של אפלטון הם בין התחומים, אין הפרדה. אפלטון ראה בפילוסופיה תחום חקירה מיוחד בעל מתודיקה מיוחדת. הוא סבר לא רק שהפילוסופיה היא תחום נעלה אלא טענתו הייתה שיש לכפוף להכרעת הפילוסופיה את ניהול חיי האדם, החברה והמדינה.

בידנו יש את כל כתבי אפלטון ועוד כתבים שאינם של אפלטון אלא התווספו. חלק מהכתבים נכתבו על ידי תלמידיו והוא ערך אותם אולם ניתן לסווג את כל הרעיונות כאפלטוניים.

כתבי אפלטון, הם אינם טקסט פילוסופי מהסוג הקלאסי בו שואלים שאלה, טוענים טענה, מציגים תזה, מציגים את הדרך ונותנים את התשובה. אצל אפלטון הטקסטים מורכבים מדיאלוגים שבד”כ מנהל סוקרטס עם משתתפים נוספים.

למה בוחר אפלטון להציג את רעיונותיו דרך שמו של סוקרטס שהגה רעיונות שונים לגמרי?- ההנחה היא שקיימת כאן התחכמות צינית אולם חשוב להדגיש כי הרעיונות הם אפלטוניים.

ההבדל המרכזי בין השניים- סוקרטס הוא אבי הדמוקרטיה, אפלטון מתעב את הדמוקרטיה.

סגנון הכתיבה של אפלטון:

שיחות בעל פה, כאשר האמת מתבררת צעד אחר צעד, לעיתים קרובות בדרך השלילה. את הטקסטים שלו יש להבין לא רק במישור הפילוסופי אלא לראות בהם דרמות של ממש עם תיאור של יחסי הגומלין בין הנפשות הפועלות- רבים, מתווכחים, שותים ועוד… מעבר לדרמה מדובר במימדים אינטלקטואלים, מימדים רגשיים, אפלטון נותן תיאור מדויק לדמויות בעלות חשיבות מכרעת לנאמר. פעמים מעטות עומד הטיעון הלוגי בפני עצמו.

למרות שמדובר בשיחה חיה צריך להבין כי שיחה זו מתנהלת על פי כללים- מבנה קשיח שמקורו במשחק אינטלקטואלי הרווח בין הסופיסטים: שאילת שאלה- ניסיון לענות עליה ואז תוכחה על דרך השלילה. בניגוד לסופיסטים, אנו מזהים מעבר למשחק אינטלקטואלי: השואל- בד”כ סוקרטס, צריך לקבל רשות לשאול שאלה, אח”כ מבקש רשות לשאול שאלה מסוימת (דבר המחזק את חשיבות השאלה ונותן את התחושה כי לא מדובר במניפולציה) המטרה היא להעביר את התלמידים תהליך של למידה בדרך שאילת השאלות.

המתודולוגיה האפלטונית כוללת שלושה מרכיבים:

  1. תהליך השלילה
  2. שיטת המשלים.
  3. דדוקציה- הסקת מסקנות מהכלל אל הפרט.

בלבולים נפוצים לגבי אפלטון:

1. פשיסט- מאחר והוא עוסק רבות במדינה עד שנדמה כי המדינה היא המהות והמטרה. זו טעות כי המדינה על פיו היא כלי בלבד החיוני לאושרו של האדם.

2. גזען (ע”פ קרל פופר)- אפלטון מייצר מדינה בה קבוצות חיות בנפרד אחת מהשנייה מה שמעורר חשש כי מדובר בתורת הגזע (כלומר חוסר עירוב של גזע מסוים עם אחר) אפלטון טוען כי ניתן לבצע מעבר בין הקבוצות, למשל: גם אם להורים יצרנים ייוולד תינוק בעל תכונות פילוסוף הוא יהפוך לפילוסוף, אין כאן עניין של גזע נחות וגזע עליון.

3. אפלטון אריסטוקרט- אין זה נכון, אומנם הוא מחלק את בני האדם לשלושת סוגי התכות- זהב, כסף וארד- אך הוא אינו חושב שמישהו טוב יותר ממשהו או שאושרו של קבוצה אחת חשוב מאחרת. ניתן לחוש כי הוא בעל חיבה מיוחדת לפילוספים.

ראה סיכומים אודות המחשבה המדינית של אפלטון:

אפלטון – פוליטיאה א-ב

פוליטיאה ד’

ההבדל בין ידיעה, סברה ואי ידיעה בפוליטיאה ה’ של אפלטון

המדינה האפלטונית – פוליטיאה ג’ ו-ד’

משל האונייה \ קברניט של אפלטון בפוליטיאה ו’

משל המערה של אפלטון

פוליטיאה א’ – סיכום

פוליטיאה ב’ – סיכום

פוליטיאה ג’ – סיכום

פוליטיאה ד’ – סיכום

פוליטיאה ה’ – סיכום - מקומן של הנשים במדינה

פוליטיאה ו’ – סיכום - משל הקו המחולק ומשל האונייה

פוליטיאה ז’ – סיכום - משל המערה

השוואה בין המחשבה המדינית של אפלטון ואריסטו

מבוא לפילוסופיה המערבית

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

התרבות המערבית היא בחציה יוונית- תפיסות רבות הנראות לנו אינטואיטיביות מבוססות על תפיסות יווניות כמו למשל: הלוגיקה בה אנו משתמשים על מנת להבחין בין אמת לשקר. חלק גדול מהמושגים מקורם ביוון אולם המשגתם בימי הביניים.

בפילוסופיה היוונית אנו רואים לראשונה ניסיון להתמודד לא רק עם שאלות פילוסופיות אלא גם עם המושג והטכניקה. הפילוסופיה היוונית ממציאה יש מאין ויוצרת ידיעה מודעת- מה אני יודעת באמת.

הטלת ספק היא כלי חשוב אולם לחיות כאשר הכול מוטל בספק הוא בלתי אפשרי לכן אנו תמיד מחפשים את הידיעה המודעת. הפילוסופיה היום עוסקת בכל התחומים משמע היא מהווה ידיעה כוללת בניגוד למדעים אחרים המתעסקים בתחומם בלבד. במידה רבה הפילוסופיה היא הידיעה של עצמה- ידיעה אודות הידיעה. הספקנות היוונית היא לעולם ספקנות חלקית. אנחנו תוצרים של תרבות של ספקנות המגיעה ישירות מהפילוסופיה של העת החדשה החל מהמאה ה-17 עם הוגים כמו רנה דקארט שהופכים את הספקנות לדרך חיים. אצל היוונים שואלים המון שאלות ובכל זאת זוהי אינה תרבות של הטלת ספק מאחר והם רוצים תשובות- תמיד מכוונים כלפי עניין מסוים, עקרון מסוים, קבוצת טענות, להבדיל מהתיאוריות היותר מודרניות (למשל: הפוסט מודרניזם בה המהות היא שאין תשובות)  בהם ישנה השמטה מכוונת של הקרקע מתחת לכל הדיון.כלומר, ניתן לומר כי עד סוקרטס ישנו שלב של שאילת שאלות בלבד כאשר סוקרטס אומר כי החיים הראויים הם שאילת שאלות ההופכות את האדם לנעלה. אפלטון ואריסטו כבר מתחילים לתת לנו תשובות. החשיבה היוונית גם אינה מפרידה בין יחיד לחברה. זהו עקרון שנבחן לאורך כל הסמסטר עד הדיון באינדיווידואליזם. בחשיבה היוונית מהות האחד אינו נבדל ממהות החברה. לכן נדבר במושגים של האדם ולא במושגים של הפרט.

בחשיבה היוונית אין הפרדה המקובלת אצלנו בין נפש שכל ורגש. המושג נפש מתאר נפש, שכל ורגש ביחד. מקור ההפרדה הוא יווני, אבל הוא חסר את המימד הפסיכולוגי (כמו שאנו מכירים מפרויד) הראשון שמייצר הפרדה בין רגש לשכל הוא אריסטו. היום הפילוסופיה כל כך מורכבת שהדיון הוא סביב סוגי פילוסופיה- ישנם תחומים שונים של פילוסופיה וגם בתוך תחומים אלו יש כלים פילוסופיים שהפכו להיות תחומים בפני עצמם. אפלטון הוא ההוגה שמתעסק הכי הרבה בשאלת הידיעה.

כלים ידיעתיים- כלים שבאמצעותם אנו מבחינים הבחנות וממיינים, במילים אחרות- מושגים.

שפה- היא המשגה מהותית, במהלך הסמסטר אנו לומדים שפה.

התהליך ההדדי שעוברת הפילוסופיה היוונית בתחילתה ובסופה מייצרת 2 תופעות:

1. קריטיות של דיוק- חשוב לדייק במושגים, אם לא מדייקים האמירה לא שווה למשל: מעמד- אפלטון עושה חלוקה לקבוצות אוכלוסייה. כשאנו משתמשים במושג מעמד אנו משתמשים במושג שהגדיר מרקס שאינה נכונה לאפלטון.

2. לא רפלקסיבית- למרות היותה מאוד ביקורתית היא הרבה פעמים מאוד נאיבית, זה נובע מכיוון שהיא ראשונית. המשמעות של לא רפלקסיבית היא חוסר אבחנה בין מדע לפילוסופיה (הראשונים שעשו את ההבחנה היו אפלטון ואחריו אריסטו)חוסר האבחנה הוא אי ההפרדה בין האובייקט לרפלקס. אבחנה משמעותה לקחת את האובייקט ולחקור אותו, ובנפרד לחקור את הרפלקס/ תגובה. אם יש לי שולחן אני בוחנת את השולחן ובנפרד אני בוחנת את התגובה שלי למהות שלו.

ראשיתה של הפילוסופיה בקוסמולוגיה- חקר היקום השואל את השאלות הבסיסיות ביותר בצורה הפשוטה ביותר אולם לעיתים אלו שאלות שעד היום אנו שואלים אותם.  הרקליטוס ופרמנידס- אלו הפילוסופים הראשונים (קדמו לסוקרטס) השואלים שאלות על הידיעה עצמה אך עדיין הם שואלים את זה כחלק אינטגראלי מהידיעה הקוסמולוגית.

סופיסטים- זרם פילוסופי (מחנכים) שהולכים צעד אחד קדימה (שזהו למעשה צעד אחד אחורה) ומנתקים את הטכניקות של הטיעון מהעיון ומתעסקים מפורשות בטכניקות. הסופיסטים מתעסקים בטכניקה של איך חוקרים על מנת לערוך דיון פילוסופי טוב יותר, זוהי הפרדה בין איך חוקרים את התוכן לבין התוכן עצמו, זוהי מתודולוגיה. הראשון המגיע לדיון עמוק ומורכב בשאלת המושג וחשיבותו הפוליטית הוא סוקרטס.  יחד עם זה מתחילה להתפתח הבחנה בין עולמו של האדם לעולם הטבע.  הסופיסטים לא הגיעו לידי אחדות של השקפה על הטבע והאדם לעומתם, אפלטון ואריסטו היו הראשונים שהסכימו על היחסים בין טבע האדם והמדינה- שניהם טוענים שהמדינה היא תוצר של הטבע, והאדם בשלמותו הוא תוצר של המדינה- הפוך לאופן שבו אנו תופסים את הדברים היום.  ישנם שלושה פילוסופים דומים: אפלטון רוסו ומרקס- יש ביניהם רצף, שלושתם מייצרים תיאוריה מורכבת ופרטנית והפרשנויות לגביהם הם מגוונות. 

תולדות המחשבה המדינית: מהי מחשבה מדינית\פוליטית?

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

מהי פוליטיקה? שינוי חברתי, השפעה חברתית, יחסי כוח, מאבק על אינטרסים, מאבק על משאבים חסרים. הגישה השמרנית טוענת שפוליטיקה זה ניהול ענייני המדינה במרחב הציבורי. יחסי כוח ופתרון קונפליקטים שמבנים סדר חברתי ומדיני.

שלושה תחומים עיקריים לתיאוריות הפוליטיות:

  • אמפירי: בחינת המצוי.
  • נורמטיבי: עיסוק ברצוי. שאלות של מה נכון? מה טוב? מה ראוי שיהיה? האם מה שטוב לאדם טוב לחברה? ולהיפך? מהי מערכת היחסים הנכונה? מה צודק? מה מוסרי?
  • מעשי: הפרקטיקה. עיסוק בשאלה איך אנו מגיעים מהמצוי לרצוי? איך עושים פוליטיקה? לא רק לומדים מה מוסרי ומה ראוי, אלא גם לומדים איך עושים זאת.  מחשבה מדינית יש לה זיקה לפרקטיקה, עשייה. אין לה ערך בלי עשייה. הרעיון לא רק למפות ולמיין, אלא גם איך עושים את התהליך הפוליטי.

בנוסף לשלושת התחומים הללו אנו מדברים בתוך התחום של מחשבה שיטתית על שלוש צורות של חשיבה, תהליכי חשיבה וצורות חשיבה- מקורות החשיבה האנושית, מה טבעה של הידיעה, האם אנו יודעים או חושבים- אלו הכלים של מחשבה שיטתית

הטכניקה של הפילוסופיה מורכבת משלושה מושגים (תהליכים וצורות חשיבה):

  • מטאפיזיקה: ניסיון להבין את שנמצא מעבר לטבע, מעבר למה שאנו תופשים באמצעות חמשת החושים. אפלטון מנהל את כל השיח שלו ברמה זו. עקרונות מופשטים, אמת- האם לאמת יש קיום קבוע או שהיא המצאה, אם מניחים שיש אמת מוחלטת- היא קבועה, קיימת בטבע בלי שמסוגלים לתפוס אותה בעזרת חושים.
  • אפיסטמולוגיה: תורת הידיעה, תורת ההכרה. שאילת שאלות על הידיעה האנושית. מקורותיה, תקופתה. מה אנו יודעים. האם אנו יודעים? איך אנחנו יודעים? האם הידיעות שלנו הן אכן ידיעות? מהן גבולות הידיעה? באיזה רמות ידיעה אנו נמצאים?  רמב”ם מדבר על דרגות שונות של הכרה- ידיעה פנימית של האמת. זו איננה אמונה, אלא על יכולת בלתי ניתנת להגדרה מילולית של אנשים שיודעים. איפה הגבול בין בני האנוש לבין האלוהים? זוהי תורה שמנסה להבין את הדרכים שבהן בני אדם יודעים. לכל אחד מהפילוסופים יש תשובה שונה.
  • לוגיקה:תורת ההיגיון. עוסקת בחיבורים וצורות חשיבה אנושית. בו האדם חושב. צורות המחשבה שלנו. ההיגיון בתהליך החשיבה. הלוגיקה עוסקת בשאלה איך הרעיונות שלנו מתחברים אחד עם השני. בלוגיקה לא מדברים על היכולת להגיע לתוצאה, אלא על איך הגענו לתוצאה. אפלטון יגיד שלוגיקה היא חלק מהותי בהכשרה של המנהיגים- רואים את התמונה הגדולה ומחברים אותה על מנת להגיע לתוצאה.

          הקשיים המרכזיים בעיסוק המחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית:

  • כמות בלתי אפשרית של כתבים.
  • אצל כל הוגה יש משמעות לקונטקסט התרבותי-חברתי שלו, משמעות למבנה האישיותי שלו, לרקע המשפחתי שלו. אך, אנו חייבים לנתק, אחרת התיאוריות לא שורדות מעבר לתקופה ההיסטורית. אין פילוסוף שכותב בסביבה היסטורית שאינה “מטרידה”.
  • תחום סובייקטיבי. אנו אף לא שואפים לאובייקטיביות.
  • שימוש שונה באותם המושגים על ידי פילוסופים שונים בתקופות שונות.
  • פילוסופיה היא תיאוריית התיאוריות. כאשר לומדים פילוסופיה צריך להבין בהרבה תחומים נוספים.

להלן תמצאו אסופת סיכומים בקורס “תולדות המחשבה המדינית” הסוקר הוגים נבחרים מתקופות שונות בתחום הפילוסופיה הפוליטית. סיכומי הקורס הם חלק ממאגר הסיכומים בפילוסופיה כאן באתר. תוכלו גם למצוא עניין בסיכומי הקורסים מבוא למחשבה מדינית , מבוא לפילוסופיה פוליטית וכן המחשבה המדינית המודרנית.

המחשבה המדינית, כשמה כן הן, היא תחום חשיבה פילוסופיה העוסק במדינה. המסגרת המרכזית המנהלת את חיינו היא המדינה, לא אפשרי לחיות בצורה סבירה בעולם ללא שייכות למדינה מסויימת. אדם בלי זהות אזרחית, בלי מדינה, נמצא בסיטואציה שנעה בין הגבלה לבין היותו עבריין. אם אתה חסר אזרחות, היכולת של אדם להתנייד, להתפרנס, לקבל זכויות בסיסיות מוגבלת וכמעט בלתי אפשרי, ואפשר להפוך לעבריין שכן אין מקום שאתה חוקי בו. לא מספיקה זהות מדינית- יש כאלה ששוות יותר/ פחות או לא שוות כלום. יש עניין של רמת מחוייבות- כיום אנו חיים בעולם שאנו שייכים לכמה קבוצות וקהילות ורמת המחוייבות יכולה להיות זהה.דבר זה יוצר סתירות אצל האדם. מחויבים ליותר שאלות אתיות מבעבר- זכויות אדם וכ”ו.  מחשבה מדינית נכנסת בתוך מושג הפילוסופיה והינה חלק מניסיונו של האדם להבין את טיבו, מיהו האדם? האם התכונות אופי מולדות? האם כולנו דומים או לא? האם הוא צריך שינהלו אותו או שהוא ינהל אחרים? איזה גבולות יש לניהול? מה התפקידים של כל אדם במדינה ואיך התפקידים נקבעים- מגדר, אופי, זהות מינית? מהי המסגרת החברתית? מהי המסגרת הפוליטית שהאדם צריך? למה נוצרת מדינה? על מה מתבססים העקרונות? מה תפקיד המדינה? בשביל מי נוצרת המדינה- לאזרחיה, לשליטים, לעצמה? איך משליטים סדר במדינה? מהם הכללים, העקרונות, החוקים שמניעים את המדינה? מהם גבולות החוק? שאלות אלו ניתן למצוא משחר הימים- חברות קדמוניות, מיתוסים, תנ”ך. ההבדל המרכזי בין הנ”ל לפילוסופיה פוליטית הוא חשיבה שיטתית- גוף ידע, שלפי תוכנות, בנוי על ארגון של לוגיקה, היגיון. עובד לפי כללים וחוקים מסויימים ושמהותו לשאול כל דבר. יש המון עקרונות חברתיים בסיסים שעליהם לא מתווכחים- אקסיומיות.

נושאים נבחרים בתולדות המחשבה המדינית

מהי פילוסופיה מדינית\פוליטית

מבוא לפילוסופיה המערבית

אפלטון – מבוא

אפלטון – פוליטיאה א-ב

פוליטיאה ד’

ההבדל בין ידיעה, סברה ואי ידיעה בפוליטיאה ה’ של אפלטון

המדינה האפלטונית – פוליטיאה ג’ ו-ד’

משל האונייה \ קברניט של אפלטון בפוליטיאה ו’

משל המערה של אפלטון

סיכומים נוספים של הפוליטיאה של אפלטון: פוליטיאה א’ פוליטיאה ב’ פוליטיאה ג’ -פוליטיאה ד’ פוליטיאה ה’ פוליטיאה ו’ פוליטיאה ז’ 

אריסטו – מבוא

מקומן של נשים במחשבה המדינית של אריסטו

אתיקה ופוליטיקה בהגותו של אריסטו

המידה האמצעית והסגולה הטובה אצל אריסטו

הצדיק במחשבה המדינית של אריסטו

השוואה בין המחשבה המדינית של אפלטון ואריסטו

מהי המדינה אצל אריסטו

המחשבה המדינית בימי הביניים

אוגוסטינוס הקדוש

הפילוסופיה המדינית של אוגוסטינוס הקדוש

לפני עמוד שמטרתו להציע לכם את כל המידע לו אתם זקוקים על מנת להצליח בבחינת הבגרות באזרחות. כאן תמצוא קישורים לסיכומים מפורטים של כל חומר הלימוד הנכלל בתוכנית הלימודים לקראת בחינת הבגרות באזרחות, מיקוד של החומר לקראת המועדים השונים וכן שאלות תרגול לקראת הבחינה.

סיכומים לבגרות באזרחות

כאן באתר טקסטולוגיה תמצאו מאגר מקיף של סיכומים באזרחות המכסה את מרבית החומר הנכלל בתוכנית הלימודי לבגרות באזרחות. על מנת לראות את רשימת הסיכומים המלאה פנו לעמוד הראשי בקישור לעיל (כמו כן ניתן לפנות אל העמוד סיכום באזרחות או למאגר הסיכומים לבגרות ולתיכון).

חומר הלימוד באזרחות מחולק על פי נושאים שונים: בחלק הראשון (מבוא) נלמד הנושא של מגילת העצמאות. הפרק הבא של תוכנית הלימודים לבגרות באזרחות כולל את הנושא של לאום ומדינת לאום והוא סוקר בין היתר השקפות וגישות לאופיה של מדינת ישראל ומאפייניה של ישראל כמדינה יהודית.

החלק השני של חומר הלימוד לבגרות באזרחות כולל את הנושא של מהי דמוקרטיה עם נושאים כמו הרעיון הדמוקרטיעקרונות המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם והאזרח.

החלק השלישי של חומר הלימוד לבגרות באזרחות כולל את הנושא של משטר מדינת ישראל עם נושאים כמו הרשות המחוקקתהרשות המבצעתהפרדת רשויות בישראל ועוד.

*שימו לב, רשימת הסיכומים כאן הינה חלקית ביותר, לפירוט מלא פנו לעמוד הראשי של סיכומים באזרחות או לעמודי המיקוד להלן.

מיקוד לבגרות באזרחות

לפני המועד של כל בחינה בגרות מתפרסם כאן באתר מיקוד של חומר הלימוד הרלוונטי למועד הנוכחי בתוספת קישורים לסיכומים מתאימים. נכון לעכשיו מופיעים באתר מיקודי המועדים הבאים:

סיכומים לבגרות באזרחות על פי מיקוד חורף 2014

סיכומים לבגרות באזרחות קיץ 2014

מיקוד וסיכומים לבגרות באזרחות – חורף תשע”ה 2015

ניתן להתעדכן במיקודים חדשים בעמוד זה או בעמוד מיקוד לבגרות

שאלות ותשובות לתרגול

כאן באתר תוכלו למצוא מאגר גדול של שאלות ותשובות על חומר הלימוד לבגרות באזרחות מחולקות על פי פרקי הלימוד השונים. שאלות אלו יאפשרו לכם הכנה איכותית לקראת המבחן. פנו ל:שאלות והתשובות באזרחות

משאבים נוספים

בנוסף למיקוד והסיכומים שלעיל תוכלו להעזר בעמודי מבנה בחינת הבגרות באזרחות או החומר לבחינת הבגרות באזרחות על מנת להערך בצורה מיטבית לקראת הבחינה.

-

הערה חשובה: החומרים הנמצאים כאן, סיכומים ומיקודים, מיועדים לסייע לכם בעת ההכנה לקראת בחינת הבגרות באזרחות. הם אינם מהווים חלופה למידע הנמסר בבית הספר או באופן רשמי על ידי משרד החינוך, והם אינם תחליף ללמידה של החומר עצמו. השימוש בחומרים כאן הוא על אחריות הלומד בלבד. בהצלחה!

Tagged with:
 

סיכום באזרחות: השסע הדתי בישראל

הסיכום להלן הינו חלק מאסופת הסיכומים באזרחות באתר

  1. הקבוצה הדתית :ביהדות בעולם קיימים שלושה זרמים דתיים עיקריים :
  • הזרם האורתודוקסי – הזרם של היהודים החיים ע”פ ההלכה והמסורת היהודית העוברת מדור לדור ומקפיד על קיום כל המצוות המעשיות . יש כאלו המשלבים קיום מצוות ושילוב ערכים של החברה הכללית ויש כאילו המקפידים רק על לימוד קודש . בתוך זרם זה ניתן להבחין בשתי קבוצות :

v     הקבוצה הדתית לאומית – השקפת עולמם מחויבת להלכה היהודית ולציונות ובנוסף היא משלבת גם ערכים השייכים לתרבות המערבית אשר יש בהם התאמה לערכי היהדות  הדתית . הדתיים הלאומיים שואפים שמדינת ישראל תהפוך למדינת הלכה אך גם במצב הקיים הם מכירים בכך שהיא מדינה יהודית.

v     הקבוצה החרדית – קבוצה זו רואה בהלכה היהודית את הבסיס היחידי לעם היהודי . לטענתם , הדרך היחידה שבה מדינת ישראל תוכל להיות מדינה יהודית , היא רק כאשר חוקי התורה יהיו חוקי ה מדינה . החרדים שוללים את הציונות כיוון שע”פ אמונתם היה צורך להמתין עד בוא המשיח ורק בעקבותיו תוכל לקום מדינה יהודית שהיא מדינת הלכה .

  • הזרם הקונסרבטיבי – גם זרם זה מחויב להלכה היהודית ולמצוות המעשיות אבל בניגוד לזרם האורתודוקסי  , הקונסרבטיבים מתאימים את ההלכה לחיים המודרניים . למשל מתירים נישואים של כהן וגרושה כיוון שכהן כיום לא משרת בתפקידי קודש . זרם זה מתנגד לחקיקה דתית שאין לגביה הסכמה לאומית רחבה ונאבק למען חופש דת ופלורליזם דתי .
  • הזרם הרפורמי – זרם זה רואה ביהדות אמונה דתית , ולכן אפשר לוותר על מצוות מעשיות שלא תואמות את החיים המודרניים . מדינת ישראל לא מכירה בגיור רפורמי ובטקס נישואין וגירושין שנעשו בשטח המדינה , ומכאן נובעת המחלוקת בין הזרם הרפורמי לבין מדינת ישראל  .
  1. הקבוצה המסורתית: מדובר בקבוצה בעלת קשת דעות מגוונת . חלקם מאמינים בקיום האל וחלקם בשילוב בין הדת לבין הלאומיות היהודית . יש המקיימים מצוות רבות ויש כאילו שמקיימים בודדות . המצוות הנפוצות יותר הן אלו הקשורות לחגים וטקסים.הסיבה העיקרית לקיום המצוות  היא הקשר אל המסורת היהודית .
  2. הקבוצה החילונית : קבוצה זו מגדירה את היהדות כתרבות לאומית ולא דת . החילונים רוצים לבטא את ציביונה היהודי של מדינת ישראל בסמלים הקשורים אל המסורת והמורשת התרבותית היהודית ולא מפרשים מורשת זאת פרשנות דתית. יש ביניהם גם כאלה המקיימים מצוות אחדות הקשורים לחגים וטקסים אך לא בגלל מניע דתי אלא מתוך הזיקה להיסטוריה והמוצא היהודי שלהם .חלקם מעוניינים שישראל תהיה מדינה חילונית ולכן הם מתנגדים לחקיקה דתית ותומכים בהפרדת הדת מהמדינה .

 

הגורמים לשסע הדתי :

  1. חקיקה דתית – הגישות השונות הקיימות באוכלוסיה ביחס לשאלת הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית מובילות לויכוח האם צריך לחוקק חוקים בעלי אופי דתי במדינה או שמא אסור לחוקק חוקים כאלה .הציבור החילוני רואה בחקיקה דתית כפייה של אורח חיים דתי על האזרחים ופגיעה בחופש של כל אדם לחיות את חייו ע”פ אמונתו . הציבור הדתי לעומת זאת נאבק כל החקיקה הדתית כיוון שהוא מפרש את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית פרשנות דתית , והוא טוען שרק חקיקה דתית תאפשר לו להשתלב בחברה הישראלית תוך שמירה על אורח חייו הדתי .
  2. שמירת השבת בציבור – הציבור החילוני רואה בשבת יום מנוחה ובילוי עם המשפחה . הדתיים לעומת זאת מחויבים ע”פ ההלכה הדתית לשבות מכל מלאכה , כולל בילוי או נסיעה הנחשבים לחילול שבת . בין דתיים וחילוניים יש ויכוח האם מותר להפעיל תחבורה ציבורית בשבתות , האם מותר להפעיל בתי קולנוע או לפתוח מרכזי חנויות .
  3. הגדרת מיהו יהודי – הציבור האורתודוקסי וחלק מהציבור המסורתי מגדירים מיהו יהודי ע”פ ההלכה היהודית . לעומתם החילונים מגדירים יהודי כמי שמגדיר כך את עצמו , מזדהה עם העם היהודי ותורם למדינת ישראל .
  4. שירות החרדים בצה”ל – הציבור החילוני רואה בשירות הצבאי את החובות של האזרח למדינה . ואילו החרדים רואים ברצון לגייסם פגיעה בחופש שלהם לקיים את אורח חייהם הייחודי ופגיעה בערך לימוד התורה .
  5. התערבות הרבנים בפוליטיקה – יש רבנים שפסיקותיהם  יצרו התנגשות בין שלטו החוק במדינה לבין חוקי ההלכה . לדוגמה – רבנים שפסקו שאסור לפנות שטחים . הציבור החילוני רואה בהתערבות דתית זו איום על קיום הדמוקרטיה .

 

השסע הדתי דרכי ביטוי :

-     סטריאוטיפים שליליים  – המתח בין הדתיים לחילוניים בא לידי ביטוי באלימות מילולית הקיימת בין שני המחנות ובגיבוש של סטריאוטיפים שליליים של מחנה אחד על השני .

-     שימוש בעתירות לבג”ץ – הנושאים הנצאים במחלוקת מגיעים פעמים רבות אל בית המשפט העליון בעקבות עתירות המוגשות אליו . זאת מכיוון שמצד אחד המערכת הפוליטית נמנעת מהכרעה ומצד שני כמעט שלא קיימים מנגנונים של משא ומתן בין הצדדים , ולכן יש שימוש רב בעתירות לבג”ץ . כאשר פסיקות בג”ץ לא מתקבלות ע”י הציבור הדתי ממניעים דתיים מתעורר חשש לפגיעה ממשית בשלטון החוק .

 

דרך התמודדות עם השסע הדתי :

שימוש במשא ומתן ובפשרה כמו שבא לידי ביטוי בהסדר הסטטוס קוו . בהסדר ניתן לראות כיצד נמנעים הצדדים במחלוקת מלהגיע להכרעות רוב חד צדדיות אשר יגבירו את התסכול בצד המפסיד . במקום הכרעות כאלו יש נטיה להעביר את הטיפול בשאלות מהרמה הלאומית אל הרמה המקומית . כלומר כל ישוב קובע את דרך החיים שמתאימה לו ע”פ הרכב האוכלוסיה שבו .

Tagged with:
 

סיכום באזרחות: תקשורת ופוליטיקה בישראל

הסיכום להלן הינו חלק מאסופת הסיכומים באזרחות באתר

תקשורת חופשית היא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה במדינה. אמצעי התקשורת במדינה דמוקרטית מבוססים על הכרה בחשיבותן של שתי זכויות דמוקרטיות  : חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת . ללא מימוש של שתי זכויות אלו התקשורת אינה יכולה למלא את תפקידה במדינה .

v     חופש הביטוי כזכות עילאית – הזכות לחופש הביטוי היא זכות בסיסית שעליה מבוססת תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית . זכות זו נחשבת לזכות עילאית מכיוון שהיא מאפשרת את גילוי האמת בעזרת התקשורת החופשית, היא מבטיחה את התהליך הדמוקרטי במדינה , היא שומרת על יציבות החברה והיא מאפשרת לפרט לבטא את עצמו באופן חופשי בתקשורת .

v     זכות הציבור לדעת – זכות של האדם לדרוש ולקבל מידע שיש בו אינטרס ציבורי. זכות הציבור לדעת נגזרת מהזכות הבסיסית של האדם לחופש המידע .זכות הציבור לדעת חשובה גם כדי לממש את חובותיו של האדם כאזרח כי האדם חייב לדעת על המתרחש סביבו , בעיקר ביחס לפעולותיו של השלטון , כדי שיוכל להפעיל שיקול דעת נכון ולגבש את עמדתו .לכן חובתו של השלטון למסור מידע לציבור על תפקודו של השלטון ועל פעולותיו וזאת מכיוון שלשלטון בדמוקרטיה יש אחריות לאזרחים והוא מחוייב למימוש זכותם לדעת .

תקשורת המונים :

מאפייניה של תקשורת ההמונים :

  • קהל היעד- התקשורת פונה לקהל יעד גדול ,  ומגוון מבחינה חברתית כלכלית ופוליטית.
  • תקשורת פומבית – תקשורת המונים היא גלויה ומגיעה אל יעדה באופן פומבי ולא אישי.
  • זמן העברת המסר – המסרים בתקשורת המונים מועברים בזמן קצר ובמהירות , כאשר יש הבדל בין תקשורת כתובה שהיא איטית יותר ,לבין תקשורת אלקטרונית שהיא מהירה יותר.
  • אופן העברת המסר – תקשורת המונים עושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ומסוגלת לדווח בשידור חי על אירועים בזמן אמת . שימוש בטכנולוגיה זאת מאפשר לתקשורת לשדר מכל מקום ולכל מקום בעולם.
  • מקורות המידע של התקשורות – יש שלושה מקורות מידע עיקריים לתקשורת : הציבור שמוסר אינפורמציה , אירועים שהתקשורת מסקרת(הפגנות/טקסים מיוחדים) והמערכת השלטונית עצמה שמספקת מידע לכלי התקשורת ועושה זאת בשתי דרכים :
  • בדרך רשמית – באמצעות דוברים רשמיים ואנשי יחסי ציבור שמספקים מידע לעיתונאים .
  • בדרך לא רשמית – הדלפות של השלטון שנעשות באופן מכוון כדי לבדוק את תגובת הציבור (למשל בנוגע לעסקה אפשרית לשחרור החייל החטוף גלעד שליט).

תפקידי התקשורת במדינה דמוקרטית :

  1. הבניית המציאות הפוליטית של האזרחים- תקשורת מעצבת את המציאות הפוליטית של האזרחים מכיוון שרוב המידע מגיע לאזרחים מכלי התקשורות.הבניית המציאות פירושה השפעה על עולם המושגים הפוליטי של האזרח ועיצובו. פירושה של הבניית המציאות היא גם עיצוב תמונת העולם הפוליטית הכוללת שהאזרח נחשף אליה .
  2. גיבוש השקפת העולם הפוליטית של האזרח – התקשורת מסייעת לאזרחים לגבש את השקפת העולם הפוליטית שלהם . כלומר,  היא משפיעה על האופן שבו האזרח מגבש את דעתו על השלטון ואת החלטתו האם לתמוך בשלטון או לנסות להחליפו .

האמצעים שבהם משתמשת התקשורת :

  • סיקור – התקשורת מתארת אירועים שמתרחשים בתחומים השונים. מספקת אינפורמציה על תחומים אלו באמצעות ידיעות , חדשות , פרשנות ותכנים תרבותיים .
  • ביקורת – התקשורת חושפת את מחדלי השלטון ויוצרת דעת קהל עוינת או תומכת . היא מדווחת על הפגנות שמתרחשות ובכך מגבירה את השפעתן ומעוררת את מחאת הציבור .
  • מתן במה – התקשורת משמשת כבמה להשמעת רעיונות והצעות למדיניות מסוימת הן מצד השלטון והן מצד האזרחים המבקשים להציע אלטרנטיבה למדיניות השלטון .

 

כוחה של התקשורת :

שלושה גורמים מגבירים את כוחה של התקשורת :

  1. הבניית המציאות  – תקשורת במדינה דמוקרטית צריכה לסייע לאזרחים לבנות את עולם המושגים הפוליטיים שלהם, להכיר ולהבין את המציאות הפוליטית ולעצב את השקפת עולמם הפוליטית.  הבעיה הגדולה הנובעת מהבניית המציאות על ידי התקשורת היא שלא תמיד ניתן להיות בטוחים כי דיווחי התקשורת הם אובייקטיביים לגמרי. לכן כאשר צורכים תקשורת יש לבחון האם היא משקפת את המציאות כפי שהיא, או שהיא משקפת את מה שהעיתונאי בחר להדגיש ע”פ עמדתו או האינטרס שלו . הבניית המציאות על ידי העיתונאים, לוקה לעיתים בחסר, משום שהעיתונאים יכולים לבחור רק בנושאים  המעניינים אותם, וכך יתקבל עיוות של המציאות, והאזרח יקבל תמונה לא אובייקטיבית של המציאות החברתית.
  2.  קביעת סדר היום הציבורי – כלי התקשורת מעלים נושאים שונים לדיון ציבורי ובכך הם קובעים במדיה רבה את סדר היום הציבורי . הנושאים עולים ביוזמתם של העיתונאים עצמם או ביוזמתם של פוליטיקאים או קבוצות אינטרס שונות באוכלוסיה . כאשר נושא מסוים מגיע לידיעת התקשורת היא מעלה אותו לסדר היום הציבורי . הפוליטיקאים מושפעים מסדר היום הציבורי כיוון שהם נדרשים להגיב לנושא שבו דנה התקשורת . הפוליטיקאים , במידה רבה , בוחרים לעסוק בנושאים מסוימים שלתקשורת יש בהם עניין . הדבר עלול לגרום לכך שנושא מסוים יזכה לטיפול רב מצד הפוליטיקאים מכיוון שלתקשורת יש בו עניין רב והפוליטיקאים מצידם רוצים לזכות בחשיפה תקשורתית . לעומת זאת נושא פחות חשוב , יוזנח , כיוון שהתקשורת אינה מעוניינת בו והפוליטיקאים בהתאם מקדישים לו פחות תשומת לב .
  3. תעמולת בחירות -הפוליטיקאים המודעים לעוצמתה של התקשורת, מנסים בתקופת בחירות לכנסת, לנצל את אמצעי התקשורת לצורכי תעמולה. הם משתמשים באמצעי התקשורת במטרה לפרסם את מצעם והבטחותיהם, כדי לשכנע את ציבור הבוחרים להצביע עבורם. ככל שלמועמד יש יותר תקציב ויותר חשיפה בתקשורת, כך יש לו יותר סיכויים להיבחר. לתקשורת יש תפקיד חשוב בתעמולת הבחירות, שכן המועמדים יכולים להסביר בתקשורת את עמדותיהם ומצעם, ולהשפיע על האזרחים לבחור “בחירה נכונה”.

 

שלושה גורמים מגבילים את התקשורת בישראל :

  1. חוקים והסדרים –אלו במדינת ישראל מגבילים את עצמאותה של העיתונות :
  • פקודת העיתונות (1933( – קובעת שניתן לפרסם עיתון רק לאחר שהוא מקבל רישיון לכך . שר הפנים יכול לבטל או לשלול רישיון זה.
  • תקנות הגנה (שעת חירום) –הצנזור הצבאי הראשי יכול לאסור בצו פרסום, חומר שעלול להזיק לביטחון המדינה או לשלום הציבור או לסדר הציבורי. הצנזור יכול גם להטיל קנס או לסגור את העיתון .
  • חוק רשות השידור –חוק זה מגביל את חופש העיתונות כיוון שהוא קובע בחוק את תפקיד אמצעי התקשורת הממלכתיים . החוק קובע שאת רשות השידור תנהל מליאה של אנשים המשקפים את הפלורליזם הפוליטי במדינה .
  • חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (1990(  - קובע את תפקידיהם של אמצעי התקשורת הפרטיים במדינהוקובע כיצד מועצת הרשות השניה תפקח על השידורים .
  • חוק בתי המשפט – אוסר על פרסום חומר העלול להשפיע על החלטת בית המשפט בנושא שעדיין נדון בבית המשפט .
  • חוק העונשין -קובע עונש של עד 5 שנות מאסר למי שמפרסם , מדפיס, משעתק פרסום שיש בו המרדה (להביא לידי שנאה , בוז או אי נאמנות למדינה) .
  • הסכם ועדת העורכים – הסכם זה הסדיר את היחסים בן התקשורת ובין גורמי הביטחון במדינה . ההסכם קיים בחלקו עד היום והוא כולל שני חלקים : איסור פרסום מידע סודי , לפיו ועדת העורכים מתחייבת לא לפרסם בתקשורת מידע סודי שיימסר לה ע”י השלטונות .והסכם הצנזורה , לפיו התקשורת מתחייבת להעביר לצנזור הראשי כל מידע לפני שיתפרסם כדי שצנזור הראשי יאשר את הפרסום .
  1.  פסיקת בתי המשפט :  פסיקת בתי המשפט מגבילה את התקשורת ומצד שני מגינה עליה.כאמור, במדינת ישראל יש חוקים העלולים לפגוע בחופש העיתונות כגון : פקודת העיתונות ותקנות ההגנה לשעת חירום. אך המערכת המשפטית מגינה על חופש העיתונות על ידי פסיקות ותקדימי בג”ץ. לדוגמא :
  • בבג”ץ “קול העם” נגד שר הפנים – בשנת 1953 פרסמו שני עיתונים קומוניסטים – “קול העם” ו”אל אתיחאד” ביקורת על ממשלת ישראל, בתגובה לידיעה שפורסמה בעיתון “הארץ” ולפיה ישראל תעמיד לרשות ארה”ב 100,00 חיילים שישתתפו במלחמת קוריאה. העיתונים גינו את החלטת הממשלה וקראה לחיילים להתקומם נגד הפקודה ולא לציית לה במידה ויקבלו פקודה שכזו. בעקבות פרסומים אלו ומתוקף סמכותו על פי פקודת העיתונות, הוציא שר הפנים צו האוסר על הדפסתם ועל פרסומם של שני העיתונים, בטענה שעיתונים אלו הסיתו כנגד הממשלה והם מהווים סכנה לשלום הציבור. “קול העם” עתר לבג”ץ נגד ההחלטה של שר הפנים בטענה שהיא פוגעת בזכות לחופש ביטוי. העתירה התקבלה והצו שהוציא שר הפנים בוטל. השופט נימק את החלטת בג”ץ בכך שחופש הביטוי היא זכות חשובה, שניתן להגבילה רק אם יש וודאות שפרסום עלול לגרום לנזק רציני ומיידי למדינה
  • בג”ץ “מאיר שניצר נגד הצנזור הראשי” – העיתונאי מאיר שניצר רצה לפרסם כתבה ובה ביקורת על ראש המוסד. הצנזור הראשי 1945, דרש לפסול את כל הכתבה, או לצנזר קטעים ממנה. מאיר שניצר נענה לבקשת הצנזור והיה מוכן למחוק מספר קטעים בכתבה, אך לא את כולה. בעקבות זאת אסר עליו הצנזור לפרסם את הכתבה בטענה שפרסומה יפגע בביטחון המדינה. שניצר עתר לבג”ץ וטען שפסילת שני הקטעים נעשתה שלא כדין, שכן החלטה זו פוגעת בזכות לחופש ביטוי ובזכות הציבור לדעת, ואין בקטעים אלו וודאות קרובה לביטחון המדינה. בג”ץ קיבל את העתירה והתיר לפרסם את הכתבה במלואה.
  1. הבעלות על התקשורת הפרטית ועל התקשורת הממלכתית –אמצעי התקשורת פרטיים מופעלים ע”י אמצעי תקשורת ממלכתיים. העיתונות הממלכתית נהנית ממידה לא מבוטלת של עצמאות תקשורתית ואי תלות בשלטון, שכן היא כפופה לרשות ציבורית עצמאית ולא לשלטון. כמו כן, אמצעי התקשורת מודעים לכך כי מידע שלא יפורסם על ידם, יתפרסם תוך זמן קצר מאוד ברשת האינטרנט, ולכן אנשי התקשורת לא יכולים “להעלים מידע” או לצנזרו בצורה מוחלטת, במידה והשלטון מבקש זאת מהם. מאידך, דווקא העיתונות הפרטית, נתונה לא פעם ללחץ מצד בעלי הממון השולטים בה : העיתונות בבעלות הפרטית תלויה במידה לא מבוטלת בהזרמת הכספים ממקורות פרטיים ובעלי הון הרוצים לראות רווחים ופועלים משיקולים כלכליים.

 

Tagged with:
 

סיכום באזרחות: דרכי ביטוי של השסע הלאומי בישראל

הסיכום להלן הינו חלק מאסופת הסיכומים באזרחות באתר

המתח בין הערבים ליהודים במסגרת השסע הלאומי בישראל בא לידי ביטוי בתחומים הבאים :

  • מדיניות ההתיישבות של קק”ל – קרקעות לאום מיועדות רק ליהודים . ערבים אינם יכולים לשכור קרקע כזו ולגור בה .
  • מדיניות הקצאת קרקעות של מנהל מקרקעי ישראל – אחד מהיעדים של מנהל מקרקעי הוא לגרום לכך שבשטחי המדינה יגורו רק יהודים . כדי לממש יעד זו הוקצאו קרקעות רבות יותר ליהודים מאשר לערבים למרות שהמגזר הערבי זקוק ליותר קרקעות בשביל חקלאות .
  • החוק המתייחס למעמד הסוכנות היהודית – לפי חוק זה יינתנו כספים רק ליהודים במסגרת עזרה בקליטת עליה ובהתיישבות חקלאית .
  • חוק השבות – מאפשר רק ליהודים לעלות לארץ ולקבל באופן מידי אזרחות ישראלית .
  • חוק שירות הביטחון – המדינה אינה מגייסת את הערבים לשירות בצה”ל וכך נמנעים מהם הטבות שונות  , בזמן שיהודים שלא שירתו בצה”ל מטעמי דת נחשבים “כיוצאי צבא” וכן זכאים להטבות כגון : סיוע ברכישת דירות וקבלת משרות בשירות הציבורי שבהן חובה להיות “יוצא צבא “.
  • חוסר שוויון במערכת החינוך – ישנם פערים עצומים מבחינת ההקצאה התקציבית בין היהודי לערבים במערכת החינוך .יש מחסור בכוח אדם , צפיפות בכיתות בבתי הספר הערבים . פערים אלו באים לידי ביטוי ברמת ההישגים בין תלמידים ערבים ליהודים .
  • חוסר שוויון בתחום הרווחה – מספר התקנים לעובדים סוציאלים וגודל התקציבים בלשכות הרווחה בישובים ערבים נמוך יותר מאלו שבישובים היהודים למרות שאחוז המשפחות הערביות שחיות מתחת לקו העיוני גדול ותר מאחוז המשפחות היהודיות .
  • אפליה חברתית – חלק מהחברה היהודית במדינת ישראל מתנהג באפליה פסולה כלפי ערבים כגון : התנגדות למגורים של ערבים בשכונות יהודיות , איסור כניסה לערבים למקומות בילוי , גזענות ועוד .
Tagged with: