סיכום " /> " />

היסטוריה פוליטית של זמננו: סיומה של מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

באיטליה קרה אסון נוראי באוקטובר 1917, בקרב קפורטו החזית המזרחית התמוטטה. רומל פיקד על פלוגת החוד ששברה את הצבא האיטלקי. שם האיטלקים נסוגו 100 ק”מ, והגרמנים הגיעו ליד ונציה. אם היו מצליחים לשבור היו נכנסים לעמק הפו ואיטליה היתה צריכה להיכנע.

האיטלקים איכשהו בעזרת סיוע מצליחים לעצור את הגרמנים ליד ונציה, ואיטליה לא נכנעת.

מגיעים לשנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה. השינוים הפוליטיים באוסטרו-הונגריה – פרנץ יוזף מת, לאחר שהיה קיסר תקופה ארוכה מאוד. הוא סימל את הלגיטימיות של השלטון ההבסבורגי. ברגע שמת, לא הייתה לו הנאמנות של ההונגרים, לא הייתה לו לגיטימציה. אוסטרו-הונגריה החלה לשקוע מהר מאוד, ובנוסף רצחו שם את רה”מ. למעשה אוסטרו-הונגריה סיימה את מלחמת העולם הראשונה בהתמוטטות כלפי פנים, דומה למה שקרה בצרפת וברוסיה, אך על בסיס שונה. חלקים מהצבא האוסטרו החלו לפרוש מהמלחמה ולעבור לצד השני. זאת מכיוון שהצבא היה רב-לאומי, וחלק מהדיביזיות הבינו שבצד השני, הבטחות של דמוקרטיה וכו’ – יותר שווה להילחם שם.

רוסיה בסופו של דבר פרשה ממלחמת העולם הראשונה על ידי חתימת ההסכם עם גרמניה במרץ 1918, דבר שצר בעיה קשה במערב, אך אז האמריקאים כבר היו שקועים במלחמה ושלחו אליה את כל הפוטנציאל הכלכלי והצבאי.

בסופו של דבר מלחמת העולם הראשונה הסתיימה במעין תיקו, אבל תיקו שבו נכנעו הגרמנים והאוסטרו-הונגרים. אך האוסטרו התמוטטו, ואילו גרמניה לא התמוטטה אלא המשיכה להילחם עד הסוף. התגובה הפוליטית בגרמניה, שם האחדות הפוליטית התמוטטה בעקבות העלויות הכלכליות הרבות (הסוציאליסטים משכו את תמיכתם במלחמה, והוקומינסטים ברשות רוזה לוקסמבורג לחלוטין היו נגד המלחמה, מנהיגים כמו מייסד רפובליקת וויימר גם), ואז החליטו על דיקטטורה ולמעשה רודנדולף והינד בורג הגנרלים ניהלו את השנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה, בצורה יעילה מאוד אך בהעדר כל לגיטימציה פוליטית. הדבר גרם למרידות בתוך הצבא, בתוך הצי: מסיבה צבאית-פוליטית-מקצועית מעורבת, וזאמת מכיוון שהצי הגרמני של הצוללות הטביע 12 מליון טונות של אוניות שניסו להגיע לבריטניה, ואיבדו צוותים רבים במלחמה איתם.

הם (הצוללות) היו הגיבורים הגודלים, אך צי השטח יצא יום אחד להילחם בקרב יוטלנד, הגרמנים ניצחו בקרב, אך הבריטים לא נסוגו ובלילה הפיקוד הגרמני תוך אי הבנת המצב נתן פקודה להתקפל, והבריטים שוב נשארו שליטים על השטח, מה שגרם לתסכול רב ביותר, מעבר לכל גבול אפשרי אצל הצי הגרמני, תסיסה רבה בצי, מכיוון האוניות (ולא הצוללות).

כלומר, נגרמת התפוררות פוליטית, הקייזר פשוט עוזב את גרמניה.

כל המשתנים הללו מביאים אל סיומו של מלחמת העולם הראשונה בכך שנחתמים חוזי שלום בועידת פריז – סדרה של ועידות. נשיאי ארה”ב, צרפת, בריטניה ואיטליה – מכתיבים תנאי שלום למנוצחים, כשהמנוצחים ובראשם גרמניה, אינם כל כך מנוצחים. ה”דיקטט” המפורסם. לא היה מו”מ. הברירה הייתה או לחתום, או להמשיך במלחמה.

התוצאה – מהלך פוליטי, שברגע שנעשה עורר התנגדות עצומה, לא רק אצל המנוצחים, אלא גם אצל המנצחים. למשל, אחד המבקרים הגדולים על ההסכמים, שעל פי הנוהג במאה ה-19 הטילו את כל האשמה על צד אחד והטילו עליו פיצויים אדירים, היא קיינס. אמר שרק רע יצא מהפיצויים, ושמדובר בטעות נוראית והרת אסון.

הרעיון השליט שהוכנס לחוזים הוא רעיון 14 הנקודות של וילסון, שדיברו על סדר אירופאי ועולמי חדשים, כשהעיקרון המנחה הוא הגדרה עצמית. לאומים, שגם ככה קשה להגדירם, יש להם זכות להגדרה עצמית – גופים אמורפיים ביותר. בעזרת מהפכות פנימיות, כי בכל מקום הייתה תסיסה, הוקמו יחידות פוליטיות. אחרי מלחמת העולם הראשונה האימפריות פורקו לטובת יחידות לאומיות, ששיקפו למעשה את מפת הלאומים באירופה. אירופה יצאה במבנה שונה לחלוטין.

היסטוריה פוליטית של זמננו: כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

כניסתה של ארצות הברית אל מלחמת העולם הראשונה הייתה ככל הנראה האירוע ששינה את מהלכה של המלחמה וקבע במידה רבה את תוצאותיה. הכניסה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה תלויה בהרבה משתנים שונים שהובילו בסופו של דבר להחלטה של ארצות הברית לקחת חלק במלחמת העולם הראשונה.

המשתנה הבולט שגרם לכניסתה של ארצות הברית אל מלחמת העולם הראשונה: מלחמת הצוללות שניהלה גרמניה. הגרמנים הפסיקו להיות ג’נטלמנים כי ראו שהבריטים מתחילים להתגונן. לבסוף החלו להטביע גם אוניות ניטרליות לגמרי של מדינות שלא היו מעורבות במלחמת העולם הראשונה. האמריקאים המשיכו ליסוע לאירופה, וב-1915 הוטבעו שתי אוניות שהיו עליהן הרבה אזרחים אמריקאים: הלואוזיטניה (ועוד אחת). הדבר גרם לשינוי בדעת הקהל האמריקאי, למרות שעדיין לא רוצים להיכנס למלחמה. שוב ווילסון נבחר על תקן של ניטרליות (1916). הניטרליות פועלת לטובת האמריקאים: הבריטים נחלשים כמעצמה הכלכלית הראשונה בעולם והאמריקאים יכולים להיכנס לאיזורי השפעה. בינתיים ארה”ב יכולה לסחור עם כולם.

לכן, ישנם משתנים נוספים המסבירים את הכניסה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

ההדרדרות של צרפת לקראת 1917. רואים שישנה סכנה שגרמניה תנצח, אותה גרמניה שהרגה אזרחים אמריקאיים.

המהפכה הראשונה ברוסיה. פוליטית מתנהלת על פרשה אחת: האם שוב, רוסיה תתמוטט וגרמניה תנצח במלחמה.

מברק צימרמן. טריגר רציני לכניסה. שר החוץ הגרמני, שולח מברק לשגריר גרמניה במקסיקו, כששם יש מהפכה. ההוראות במברק שהבריטים מצליחים ליירט אותו – לבחוש במקסיקו כך שתיצור צרות לארה”ב והיא לא תיכנס למלחמה.

כלומר, הכניסה של ארצות הברית אל מלחמת העולם הראשונה היא לא תהליך חד-משמעי אלא build up של סיבות שונות. נראה שהדבר העיקרי הוא שאמריקאים מרגישים בשלב מסוים שהגרמנים הולכים לנצח במלחמה, רואים כמה המאמץ של הבריטים גדול מנגד, והדבר לא כדין מבחינתם.

כשארצות הברית נכנסת אל מלחמת העולם הראשונה ב-1917 הגרמנים כבר החלו בהתקפה רבתי שהיתה אמורה לכבוש את פריז. חיל המשלוח האמריקאי למעשה עצר את הגרמנים מאוד קרוב לפריז.

היסטוריה פוליטית של זמננו: אסטרטגיה וטקטיקה במסגרת מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה ליפן תוכנית לפיה הצרפתים היו אמורים להיכנע במהרה לגרמנים. הגרמנים פלשו לבלגיה והתקדמו דרכה לכיוון צרפת. הצרפתים גייסו את כל שייכלו, ובינתיים הגיעו הבריטים, ובקושי רב מאוד הצליחו לעכב את ההתקדמות – הקרב על המארן. קרב זה היה הטרגדיה הגדולה במלחמת העולם הראשונה – הגרמנים עצרו את ההתקדמות והתחפרו. יצרו שיטת הגנה המבוססת על חפירות וגרמנים. זה עצר כל התקדמות של הצרפתים, אף שלא היה לגרמנים דרך להמשיך במתקפה על צרפת. במשך שלוש שנים התנהלה מלחמת חפירות בהתקפות מסיביות, כמויות גדולות של חיילים שהצליחו להתקדם מעט מאוד תוך אבדות עצומות. למעשה, טבח המוני ללא תוצאות ממשיות.

פריץ הבר המציא את גז הכלורין, שניתן להפיקו מכלור. החליטו להשתמש בו כדי לשבור את מצב התיקו. הייתה לכך הצלחה חלקית, ומיד הצד השני התחיל להשתמש גם הוא בגז, הומצאו מסכות האב”כ. גם ההמצאה הזאת לא הביאה להתקדמות, אלא רק גרמה למלחמה להיות קשה יותר.

 

ניסו למצוא שיטה לשבירת חוסר ההתקדמות. צ’רצ’יל החליט “לעשות עסק טוב מחומר לא טוב.” באיזור מיצרי הדרדנלים (ים מרמרה), שמוביל לאיסטנבול – צ’רצ’יל החליט שבעזרת פלישה לשם יצליחו להוציא את העות’מנית מהמשחק, להתחבר לרוסיה ואז לשבור את האיזון. הכותרת הכללית של כך – גליפולי, ניסיון שנכשל לבסוף. הבריטים החליטו להשתמש בצי הישן שלהם כדי לשבור את המצור בדרדנלים. אך העות’מנים שעבדו יחד עם הגרמנים מיקשו את המעבר לים, והאוניות הישנות שלבריטים לא היה בעיה לשלוח טובעו אחת אחרי השניה.

הפריצה הימית לא הצליחה, והבריטים החליטו לתקוף עם כוחות קרקעיים, והנחיתו כוח גדול בצד האירופאי של המעבר, שנקרא איזור גליפולי. הנחיתו שם בעיקר צבא בריטי יחד עם כוח מאוד גדול של הצבא האוסטרלי והניו זילנדי, והיו בטוחים שהצבא העות’מני יתמוטט. אך מולם היו דיבזיות טובות ומאומנות למלחמה מודרנית. סא”ל עות’מני בשם מוסטפא כמאל הצליח להבין באופן מדויק איפה ינחתו, ופשוט הצליח לעצור את השליטה. המשמעות הפוליטית של כך, הוא שהקרב היה כישלון אדיר מבחינת ממשלת בריטניה. הזיזו את הבכירים בממשל (צ’רצ’יל). 

היסטוריה פוליטית של זמננו: משברים במהלך מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

שאלת המשברים במלחמת העולם הראשונה היא שאלה מאוד מעניינת, ולמעשה אם קוראים את קורות המלחמה, רואים שהטעויות שנעשו הן נוראיות. כל שטות שעשו עלתה בחייהם של המוני אנשים ובמשאבים אדירים. העולם הלך ושקע. העסק הלך והתדרדר: וכל פעם שהפסידו, החליטו להשקיע עוד יותר, עד שהגיעו לתחתית הבור.

הדבר הנורא מכל, הוא שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה לבסוף כאשר המיתוס הוא שיש מנצחים ומנוצחים – אך למעשה כולם מנוצחים, והניצחון לכאורה נעשה על חוט השערה. הוא אף לא נעשה על ידי המנצחים – אלא כי בריטניה וצרפת הצליחו להביא את ארה”ב לצידם (בהתחלה כלכלית, ואח”כ צבאית). לארה”ב היו הרזרבות הכלכליות שהכריעו את המערכה לטובת המחנה הזה. הניצחון לא בא בגלל ניהול טוב יותר או בגלל יתרונות טכנולוגיים.

סיפור נוסף שקיבל מימדים מיתיים במסגרת מלחמת העולם הראשונה הוא שהדמוקרטיות ניצחו את המשטרים האוטוריטאריים. אך זה לא נכון – הדמוקרטיות כמעט התמוטטו. הדמוקרטיות לא היו יציבות. בצרפת למשל, היו שביתות גדולות, והן כמעט הפסיקו להילחם – צרפת היתה קרובה למרד צבאי שהביא להתמוטטות, כמו אצל רוסיה. כלומר המשתנה המבדיל אינו דמוקרטיה או לא, אלא משהו אחר. לדוגמא, התמיכה של ארה”ב.

בנוסף, במהלך מלחמת העולם הראשונה נלמד ששוק חופשי אינו יכול לנהל מלחמות. חייבים לנהל את כוח העבודה וההספקה בהתאם לצרכים הצבאיים. גם כדי שהצבא יעבוד כמו שצריך, וגם כדי שהחזיתות הפנימיות לא יתמוטטו. לדוגמא, רוסיה שהייתה בין היצרניות המזון הגדולות בעולם, לא הורידה את הייצור. אך מלחמת העולם הראשונה גרמה לכך שהמזון היה קיים אך לא הגיע לקווי האספקה. המדינה כיוונה את המזון לחזיתות, ואז נוצר רעב ותסיסה שהביאו במידה מסוימת למהפכה הקומוניסטית.

הגרמנים לעומת זאת הצליחו להתגבר על כך. הפעילו מודל של תכנון מרכזי, שהופעל על כל המשק. החלו לכוון את ייצור התוצר הצבאי קודם כל לתחמושת, ואח”כ הרחיבו זאת לכלל הכלכלה. מי שקידם את המודל היה רטנאו, שדווקא היה קשור מאוד לקפיטליזם הגרמני (ראש AEG). המציא מושג שנקרא “סוציאליזם של מלחמה.” הבין שכדי להתמודד עם המלחמה יש לשלוט מהמרכז ביד ברזל. הדבר איפשר לגרמניה לעבוד בצורה הרבה יותר יעילה במהלך מלחמת העולם הראשונה, הרבה יותר מכמות המשאבים שלמעשה היתה לה.

בבריטניה עשו אותו הדבר, למרות שעד 1916 נשלטה על ידי ממשלה ליברלית (שב-18 הוחלפה לממשלה של חזית לאומית). כלכלה נשלטת מהמרכז. שהמצב הדרדר החילו את המודל גם בצרפת לדוגמא, כי האפשרות לספק מזון לצרפתים הלכה ונהייתה מוגבלת. גייסו אנשי מפתח בסקטורים שונים, בהמות עבודה. הכניסו נשים לשוק העבודה, שינוי דרסטי.

כלומר, קרו הרבה דברים בעלי משמעות כלכלית ופוליטית בתוך המדינות, שהם תוצר של מלחמת העולם הראשונה 

היסטוריה פוליטית של זמננו: החזיתות של מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

היכן מתנהלת מלחמת העולם הראשונה

החזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה: מתארכת מגבול בלגיה צרפת בתעלת למאנש, עד הגבול שווצריה-צרפת. דנמרק, נורבגיה וכו’ נשארות כמדינות ניטרליות, ומאוד פורחות במלחמה כי מסוגלות להינות מסחר עם כל הצדדים. זה הדבר שלמעשה הוציא את שבדיה ממצב הפיגור שלה, ועוד יותר במלחמת העולם השנייה.  שם מתנגשות גרמניה עם צרפת ובריטניה.

החזית השנייה של מלחמת העולם הראשונה, המזרחית: ארוכה מאוד, מהים הבלטי לים השחור. שם מתנגשות רוסיה עם אוסטרו-הונגריה וגרמניה. (רומניה נכנסת למלחמה לצד בעלות הברית בשלב מסוים).

החזית השלישית: החזית בה פרצה מלחמת העולם הראשונה, אך למעשה היא לא הייתה משמעותית. סרביה בגבול אוסטרו-הונגריה. אך סרביה נכבשה מייד כי הרוסים לא יכלו לבוא לעזרתם. אח”כ נפתחה חזית חדשה ביוון, שהצטרפה מאוחר יותר לצד צרפת.

החזית הרביעית: נפתחה באיטליה במאי 1915, כאשר הצבא האיטלקי תוקף את הצבא האוסטרו הונגרי בגבול הצפון-מזרחי שלו. זוהי חזית שטוחה יחסית. החזית האיטלקית השנייה היא חזית האלפים, שזוהי חזית קשה ביותר.

החזיתות הקולוניאליות של מלחמת העולם הראשונה: קולוניות שכנות של המעצמות. הגרמנים נלחמו באפריקה הדרום-מערבית (נמיביה) נגד הבריטים, טוגו-קמרון נגד הצרפתים, ובאיזור טנזיה, שוב נגד הבריטים. החזיקו מעמד זמן רב על אף העליונות הקולוניאלית הבריטית.

מה שהיה באפריקה נושא מרכזי – האם הגרמנים יצליחו לזכות באהדתם של הבורים בדרום אפריקה, ויצליחו לעורר אותם נגד הגרמנים. היו בורים לאומנים שרצו לתמוך בגרמניה, אך רובם נשארו נאמנים לבריטים. מראה על תבונתם של ההסדרים הפוליטיים הבריטים עם הבורים.

חזית שישית במלחמת העולם הראשונה: מזרח טורקיה. בקווקז מתרחשת הטרגדיה של העם הארמני, במקום בו נמצאת ארמניה של היום. המלחמה שם קשה מאוד, ובנוסף- הארמנים בעיני הטורקים נחשבים לאוכלוסיה בוגדת וגיס חמישי מטעם רוסיה. מבחינת הארמנים, ברור שהזהות הדתית והלאומית היא אנטי-עות’מנית, אך הם לא היו גיס חמישי. (ידוע שהיו פרעות נגד הארמנים גם קודם).

2 חזיתות נוספות של מלחמת העולם הראשונה–במזרח התיכון. החזית בסיני, כשהעות’מנית תוקפת את הבריטית בסיני כדי לכבוש את תעלת סואץ (עורק החיים הבריטי). ללא הצלחה, וכתוצאה מכך הבריטים שולחים צבא שפולש לאיזור (וקובעים למשל את שמה של הגבעה הצרפתית – על שם גנרל בריטי בשם French). כתוצאה מכך, האיזור נכבש על ידי אלנבי, הגיעו עד סוריה.

חזית נוספת היתה בעיראק, חוליה חלשה באימפריה העות’מנית.

מאפיין פוליטי מעניין לכל הדברים האלה – מכיוון שאין תקדים למלחמה בסדר גודל כזה (גם לא מלחמות נפוליאון, שאז גם המבנים הפוליטיים היו שונים- לא היה צריך להתחשב בממשלות ובפרלמנטים) – השאלה הנשאלת היא איך לנהל מדינה במלחמה בסדר גודל כזה, במיוחד כאשר התרחיש לפיו כל אחד חשב שינצח מהר מאוד לא התרחש. המודל החזק שמתפתח בגלל אורך מלחמת העולם הראשונה, האבדות והעלויות הכבדה שלה, כלומר ההשפעה ההרסנית שלה על דעת הקהל – הוא ללכת ממשלות מפלגתיות, תוך בקשת תמיכה מהפרלמנט – בגלל המשברים הקשים של הממשלות – באמצע המלחמה כאשר המשברים מגיעים לשיא, כל המדינות הולכות או למודל של קואליציה מקיר אל קיר, או למודל דיקטטורי. כלומר, לא ניתן לנהל מלחמה בסדר גודל כזה על פי כללי הדמוקרטיה כפי שהיא מונהגת בזמן שלום. לומדים זאת כבר לקראת מלחמת העולם השנייה, ומייד בפתיחת המלחמה מקימים ממשלות כאלה.

היסטוריה פוליטית של זמננו: התוצאות הפוליטיות של מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

יש להבין שחלק מהסיבות למלחמת העולם הראשונה נוצרו תוך כדי המלחמה, ולא רק לפניה. התהליכים עצמם יוצרים תוצאות וסיבות נוספות לדברים שנוצרו אח”כ, ולא ניתן להפריד בין הדברים. כמו כן יש לתת את הדעת להשפעות התרבותיות של מלחמת העולם הראשונה.

התחרות הימית, שקשורה לתחרות הקולוניאלית. ההתפשטות הקולוניאלית באפריקה ומיקוד התפיסות האסטרטגיות הביא בעזרת טכנולוגיות של אז למיקוד מאוד חזק בקיום ציים גדולים. דיברנו על כך בעבר בהקשר של מלחמת רוסיה יפן. הרוסים לא הצליחו להתמודד במלחמה נגד היפנים, חלק מהעניין היה חשיבות הצי. כך גם הרובד האחרון של האימפירה הבריטית היה תחנות ימיות שהיו קיימות בכל העולם. היו להם נמלים בעלי חשיבות אסטרטגית בכל מעבר ימי חשוב, לדוגמא, גיברלטר, תעלת סואץ (הדרך האימפריאלית לאוקיינוס ההודי, עורק החיים של האימפריה הבריטית), קייפטאון, סינגפור, פורטלנד וכו’. חלק מהמירוץ הקולוניאלי היה ניסיון של מדינות אחרות להשיג דברים דומים, בהצלחה פחותה לעומת בריטניה. הצי הלבן האמריקאי – החלו גם הם לבנות צי מלחמה. מלחמת ספרד-ארה”ב פורצת בגלל פיצוץ באחת האוניות האמריקניות בנמל הוואנה. עד היום ויכוחים מי הטמין את הפצצה.

אך התחרות החשובה ביותר הייתה התחרות בין גרמניה הלבין בריטניה. הגרמנים על סמך התעשייה המפותחת שלהם צי מאוד גדול, ולוחצים להעלות את רף ההגבלה שלהם הקבוע בהסכמים כל הזמן. אך הציים שלהם גם מתאפיינים במודרניות גדולה מאוד. הדבר מאוד מפחיד את הבריטים, ומסתבר שהיו לכך תוצאות מרחיקות לכת. מסתבך בכל מיני צורות, ולמעשה הדבר לא בא לידי תוצאה מובהקת או פתרון.

האימפריה העות’מנית והקשר עם גרמניה. העות’מנית בתהליך התפוררות פוליטי, וגילתה חוסר יכולת לעבור תהליך מודרניזציה פוליטית. בתחומים אחרים, בעיקר בצבאי, דווקא כן עברה תהליך כזה, בהשפעה גרמנית מכרעת. הם ציידו את הצבא ואימנו אותו. הדבר “החזיק” את האימפריה העות’מנית כך שהחזיקה מעמד עד סוף מלחמת העולם הראשונה, תחת התמודדות מיידית שהייתה אמורה לקרות לה. מה שהיה נראה פתור לכאורה (בהתמוטטות של העות’מנית) לא נפתר כל כך מהר, וגם היה רקע לטרגדיות שונות, כולל רצח העם הארמני.

מערכת הבריתות: הגוש הגרמני-אוסטרו הונגרי חצה את אירופה מצפון לדרום. אך מבחינת זירות של אינטרסים, הגוש הגרמני השתלט על הבלקנים, למעט סרביה ומונטנגרו. יש מאחורי זה היגיון כלכלי: שווקים לתעשייה הגרמנית ההולכת וצומחת לקראת מלחמת העולם הראשונה. ההתעצמות התעשייתית מתבטאת בכל – גרמניה לקראת מלחמת העולם הראשונה הופכת להיות מעצמה תעשייתית אף גדולה מבריטניה, כי התעשייה היא באיכות מדעית גדולה מאוד, והאוניברסיטאות גדולה מאוד.

הגרמנים מפתחים מושג חשוב מאוד : “ארלזץ” – מתחילים לפתח תחליפים לתוצרים טבעיים. לדוגמא, תעשיית הפלסטיק, תעשיית הגומי המלאכותי. אך הדבר החשוב ביותר – המצאתו של פריץ הבר (יהודי זוכה פרס נובל), שהמציא תחליף לניטרנטים. החומר חשוב כי הוא חומר הדשן הטבעי החשוב ביותר ערב מלחמת העולם הראשונה, וחשוב מאוד על מנת לדשן את אדמות אירופה, כך שתיווצר חקלאות שתוכל לפרנס אוכלוסיות גדולות. כמו כן, אפשר להפיק מכך חומרי נפץ, וזהו היה המקור המרכזי לתעשיית חומרי הנפץ, חומר נחוץ ביותר כמובן לצורך ניהול מלחמה.

הגרמנים אף פיתחו דרך לפרוץ את המגבלות שהוטלו על פיתוח הצי הימי שלהם, על ידי פיתוח צי של צוללות שהיה גורם משמעותי מאוד במהלך מלחמת העולם הראשונה.

הבריתות במלחמת העולם הראשונה

איטליה קשורה בברית הגנה.

העות’מנית קשורה לגרמניה, אך לוקח לה כמה חודשים להיכנס למלחמה, ונכנסת לא ביולי-אוגוסט אלא יותר בנומבמר.

שנה לאחר מכן בולגריה מצטרפת לאוסטרו הונגריה.

בצד השני, הברית המרכזית היא בין רוסיה לצרפת, אליה מצטרפת בריטניה. כתוצאה מהדרישה הגרמנית לעבור דרך בלגיה, הבריטים נכנסים למלחמה גם כן.

איטליה נכנסת בצד השני במאי 1915 לא בצד שהייתה אמורה להיכנס, וזה כתוצאה מעבודה פוליטית רבה, שהצרפתים עשו בתוך איטליה, כאשר מוסוליני שהיה אחד ממנהיגי הסוציאליזם דיבר על מושג של ניטרליות אקטיבית, לטובת הדמוקרטיות. אז הוא מנהל ביחד עם אנשים רבים אחרים קמפיין פוליטי רחב היקף כדי לדחוף את איטליה לתוך המלחמה לצד צרפת. העסק מצליח ואיטליה נכנסת למלחמת העולם הראשונה ופותחת חזית נוספת.

מה שלא פורסם אז: מוסוליני כשפרש מהמפלגה הסוציאליסטית היה עורך העיתון שלהם. מיד אחרי כן, הוא הקים עיתון חדש יש מאין, ונשאלה השאלה איך יש לו כסף לכך. הכסף למעשה הגיע משירותי הביון הצרפתיים. כלומר, קשה מאוד להפריד יחסים בינלאומיים מהיחסים הפוליטיים הפנימיים למדינה. לאחר מכן גם הבריטים מימנו את מוסוליני, והשמרנים הבריטים, כולל צ’רצ’יל שנחשב בעל ראייה אסטרטגית, אף הוא תמך במוסוליני, כיוון שנחשב שם כמעצור לקומוניזם.

ממשלת הממשלה השמרנית באיטליה חתמה על חוזה סודי שהתגלה רק בסוף מלחמת העולם הראשונה עם בריטניה וצרפת (חוזה לונדון), שם הבטיחו לאיטליה הרים וגבעות תמורת כניסתה למלחמה (איזורים ניכרים ביוגוסלביה של היום).

כלומר, תמונות המערבבות יחסים בינלאומיים והשפעה פנימית. נראה על פניו כאילו איטליה נכנסה בלחץ העם למלחמה “בצד הנכון”, אך למעשה היו הרבה השפעות זרות, חוזה סודי וכו’. זאת למרות שאיטליה מדינה חופשית ודמוקרטית באותה תקופה.

יפן: בעלת ברית של בריטניה. שמרה על אינטרסים שלה, אך גם עשתה לביתה בעניין סין. הדבר משמעותי מאוד, כיוון שסין אז נמצאת בהתפוררות מתקדמת, והיפנים נהנים מאוד מכך. הם רואים עצמם משתלטים על סין בטווח הרחוק. אף יקרה בצורה חלקית שנה לאחר מכן, אומנם סין היא מקום גדול מדי בשביל לכבוש אותו.

ארה”ב: וילסון נבחר על עקרונות הבדלנות האמריקאית. מאוד נהנים מהעמדה הבדלנית, ואפילו נהנים מהמלחמה שם. בסופו של דבר הם לא יוכלו להימנע מכניסה אל מלחמת העולם הראשונה

ראה גם: תוצאות מלחמת העולם הראשונה

הרקע וההשלכות של מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית של זמננו: מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

שני מאורעות היסטוריים חשובים מאוד שלפני מלחמת העולם הראשונה: המהפכה המקסיקנית מלחמת אזרחים שמתחילה ב-1911 ומסתיימת למעשה ב-1920 עם כמות אבידות עצומה, שהקימה במקסיקו מעין דמוקרטיה חד-מפלגתית.

הפרשה השנייה: המהפכה הסינית ב-1911. המבנה הפוליטי הארוך בהיסטוריה התמוטט ב-1911.

כל זה קורה לפני מלחמת העולם הראשונה אך בפריפריה.

בערב מלחמת העולם הראשונה היו מעצמות, וכן ביבשת היו תהליכי דמוקרטיזציה מכיוונים שונים, ועם דמוקרטיות בעלות תכונות שונות, לא ממש דמוקרטיות. עם זאת, הנטייה היתה לדמוקרטיה, פרט לרוסיה, ששם הנסיונות למהפכה בה-1905 לא הניבו דבר, וכן העות’מאנית ששם היו שני נסיונות להקים מבנים מודרניים (1870, 1908), ושם אי אפשר לדבר על התפתחות דמוקרטית שמקימה מבנה פוליטי שמקדם זאת. השלישית – מונטנגרו, מדינה קטנה שהיסטורית היוותה מחסום מכניסת האיסלאם לאירופה.

באירופה יש קיטוב של המערכות הפוליטיות בכל המדינות – בין השמאל ובין הימין. מרקסיזם וסוציאליזם, לעומת מפלגות ימין – מסורתיות, וכן לאומיות מודרנית מסיבית (של המונים, גיוס – משהו אקטיבי שמנסה להביא למהפכה ימנית, שבסופו של דבר ייצור נאציזם. גם לכיוון מהפכה של השמאל שבסוף ייצור קומוניזם).  מפלג את כל המערכות הפוליטיות ערב מלחמת העולם הראשונה.

זהו המקור לאמונות שונות של דעת הקהל, שגרם לאנשים רבים לבחון את המציאות בצורה ריאליסטית. הסוציאליסטים האמינו שהלאומנים יחד עם הבורגנות לא יצליחו לגרום למלחמה כללית, כי בכוח הפועלים למנוע זאת על ידי זה שלא ילחמו. הם טעו לחלוטין. המפוכחים ביניהם (הבולט ביניהם – מוסוליני שבא מהקצה של השמאל), הסתכלו על מה שקרה כשאיטליה הלכה למלחמה בלוב, וראו שהפועלים התלהבו מאוד מהרעיון הלאומי, וחשבו שיש בעיה עם התזה של האינטרנציונאל השני. מהצד השני, הלאומיות השונות סבלו מאותה המחלה: שכנוע עצמי של כל אחד מהלאומיים שהם עליונים על האחרים (הבריטים, האמריקאים… לכל אחד היתה סיבה היסטורית כזאת או אחרת).  שתי האמונות המיתיות הללו, יצרו תופעה של עיוורון בפני אסון קרב ובא. התקופה לפני המלחמה נקראת בצרפתית “התקופה היפה”. אך האימפריה העות’מנית הלכה והתפוררה. הבריטים עשו מאמצים להחזיק אותה, ולבסוף הגרמנים נכנסו לשם, ותרמו לשם דברים שתרמו לאלימות שהלכה והתגברה. לדוגמא, היו רציחות המוניות של הארמנים בטורקיה. הגרמנים ליבו רגשות לאומיים חריפים שם. הגרמנים עשו זאת??

לאחר מכן, בוסניה-הרצגובינה, והשתלטות של האוסטרו-הונגרים עליה. מאחוריה, הלאומיות הסרבית והרצון שלה להפוך למעצמה הסלבית של הדרום, כשמאחוריה עומדת רוסיה (המעצמה הסלבית הצפונית). כלומר לאומיות פן-סלבית שעומדת נגדם. כנגד כך, נוצרה לאומיות פן-גרמנית. הכל מתנגש בסרביה. מלחמות הבלקנים שעיצבו את הלאומויות החדשות של האיזור (מקדונים, אלבנים, בולגרים וכו’).

כל הדברים הללו היו מערכות של לחצים שאימו לפוצץ את את השלום האירופי, מועידת לונדון שנקבע בה האיזון בין כל המעצמות.

דברים נוספים: הצרפתים רוצים לנקום בגרמניה ולהחזיר לעצמם את אלזס-ולורין. לו הם איזורים חשובים מאוד מבחינה תעשייתית, והם בליבה של אירופה. כלומר, לא רק רגשות לאומיים –היסטוריים, אלא גם צרכים כלכליים-תעשייתיים.

בעיה נוספת: הצרפתים התייצבו דמוגרפית מאז המאה ה-19, והגיעו ל-39 מליון איש. הגרמנים לא הפסיקו לגדול – או שהתרבו או שכבשו שטחים עם גרמנים. 65 מליון גרמנים. הם האויב של צרפת  -מבחינתם הם פצצה דמוגרפית. הגידול של גרמניה היה גם כלכלי ותעשייתי אומנם במאה ה-19 השוק הגדול הוא בבריטניה, אבל הגרמנים הולכים ועוברים את הבריטים בכל. הם מוגבלים מבחינת הזכויות הצבאיות שלהם על ידי כל מיני הסכמים כדי למצוא מקום טוב, בעבר.

רוסיה – בעיה נוספת: עוברת תהליך תיעוש מהיר מאמצע המאה ה-19, אך רק בחלקה המערבי (איזור פולין, המדינות הבלטיות). בפנים – כפרית, חקלאית. המיעוט שגר בערים הופך לתוסס, קיצוני ומהפכני. מכיוון שברוסיה ישנה אינטליגנציה מאוד רצינית ופוליטית, שלא קוימו כלפיה הבטחות במהפכה של 1905 והמשיכו לרדוף אותה – היא מצאה כל מיני פתרונות: לנין יצר אגף מהפכני מקצועי של גרעין קשה שיבצע את המהפכה הסובייטית. אולם, הכוחות הפוליטיים הגדולים היו ה-SR – אנשים שמדברים במושגי צדק חברתי וערכים לאומיים – פופוליסטיים, זוכה לפופולאריות רחבה, כי דיברו בערכים מסורתיים היסטוריים. מבינים את זה הרבה יותר טוב מאשר האוטופיות של לנין.

לכן, רוסיה נמצאת כל הזמן בתהליך של תסיסה.

כך גם ביתר אירופה: באיטליה ביוני 1914 יש אפיזודה של “השבוע האדום” – מרד אנרכיסטי שכמעט הפיל את השלטון. השלטון המרכזי נלחם בעם בעזרת הצבא. בריטניה – 1914 – גל שביתות ענק שמזעזע את החברה והכלכלה הבריטית . כלומר הרבה תסיסה ובעיות פנימיות, שמשמשות תמריץ למנהיגים לדבר במושגים מאחדים – לאומיים, מלחמתיים.

ובכל זאת, לא האמינו שתהיה מלחמה, ובטח שלא כמו שהייתה לבסוף. החלום היה מאוד פשוט – של אלה שהלכו למלחמה. כל מעצמה חשבה שהצבא שלה ינצח תוך שבועיים את האויב. כך הגרמנים – תוכנית שליפן, הרוסים היו בטוחים שיגיעו לברלין. הצרפתים גם כך.

משתנה נוסף שקשור ל-40 שנות השלום: כשיש 40 שנות שלום, וצמיחה כלכלית ברמות טובות (גם בעקבות ההתפתחות האימפריאלית), ובאופק רואים מלחמה אבל לא בטוחים שנגיע אליה – ברור שיש build-up צבאי. לצבא יש יותר מה לומר: יש כסף ויש כוח אדם. לכן מתכוננים הרבה, וגם טועים הרבה במהלך ההכנות. היה הרבה כסף ושקט בשביל לבנות את הצבא. כמו כן היו כל מיני מלחמות קטנות בדרך, שאפשרו לצבא להתחמם (בוקסרים בסין וכו’). הצבא אחרי המלחמות האלה כל הזמן ביקש עוד תקציבים. כלומר, יש מירוץ חימוש שמוביל בסופו של דבר למלחמת העולם הראשונה.

מעבר לכך, התכוננו טוב למלחמה. כולם הבינו שהמלחמות המודרניות הן של שליטה פוליטית מרכזית, ושל התפתחות טכנולוגית וכו’. מבחינה ארגונית לא עשו שינויים כל כך, השינויים היו רק אחרי המלחמה. הבינו שהשוק הפרטי לא מספק את הצרכים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

מבחינה חברתית – בגלל שהנשים נכנסו לעבודה כשהגברים היו מגוייסים, הדבר שינה את פני החברה.

התרחשו שינויים מאוד גדולים, שאף אחד לא צפה אותם.

 

ה-build up והסיבה המרכזית של מלחמת העולם הראשונה – כל מדינה התארגנה לגיוס המוני, שמחייבת שלטון מרכזי. ברגע שכל אחד הוביל את הצבא שלו לחזית, אין נסיגה, כי צריך הסכם פוליטי שכולל את כולם, כך שלא יהיה עוד ניצוץ שידליק מלחמה. אך אי אפשר למנוע זאת. כלומר, הbuild up תלוי בכולם ובארגון המדינתי, אך הניצוץ תלוי באדם אחד. במקרה זה היה זה האדם שהתנקש בחייו של פרנץ-פרדיננד בסרייבו.

בסרייבו יש אוכלוסיה מוסלמית שלא אוהבת את האוסטרים, וכן אוכלוסייה לאומית סרבית שלא אוהבת אותם. אוכלוסיות רבות. יורש העצר “התחתן לא נכון” עם אישה שלא היתה שייכת לאצולה, ולכן הירבה ליסוע לשם. ההתנקשות מתרחשת בסוף יוני 1914.

ברקע: כל הרקע… הרגשות הלאומיים, מערכת הבריתות, החימוש, תקשורת ההמונים וכו’. ה-build up עובד לאט – לוקח לממשלה האוסטרית חודש להחליט מה הם רוצים לעשות. כעבור חודש נותנים אולטימאטום לסרבייה. ברור שהסרבים אינם יכולים להסכים להצעה שהוצעה להם. מאחורי סרביה ישנה רוסיה. מאחרוי אוסטרו הונגריה נמצאת גרמניה. מאחורי הרוסים הצרפתים. גם איטליה נמצאת שם.

הסרבים הסכימו כמעט להכל, פרט לסעיף אחד של מסירת העצמאות. מובן שסרביה לא רצתה ללכת למלחמה, שכן אין לה סיכוי נגד האימפריה האוסטרו הונגרית. אולם, האימפריה לא נכונה להתגמש, והכריזה מלחמה על סרביה, תוך התייעצות עם הגרמנים. הסרבים פנו לרוסים שהתחילו להזיז את הצבא, ופרצה המלחמה גם בינה לבין גרמניה.

העסק מסתבך בצורה קשה: הגרמנים בנו על תוכנית שליפן שבנתה על לוחמה בחזית אחת. החזית הקשה יותר הייתה רוסיה, ולכן רצו להכניע את צרפת. היה בכך חיסרון אחד – בלגיה שעמדה באמצע, שהייתה אמורה להיות ניטרלית, וברגע שיפרו את הניטרליות – היא מוגנת על ידי בריטניה.

למה מלחמת עולם? כי מה שנמצא על הפרק הוא בעצם על השליטה בכל העולם . הבריטים מביאים כוחות מכל האימפריה, מכל העולם. גם היפנים בעלי ברית של הבריטים, ובשבילם זו הזדמנות להשתלט על המושבות הגרמניות בסין.

היסטוריה פוליטית של זמננו: ארה”ב ערב מלחמת העולם הראשונה

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

הרפובליקה האמריקאית ויחידות אחרות ערב מלחמת העולם הראשונה

הרפובליקה הצפון אמריקאית של ארה”ב היא דוגמא להמון דברים, אך אי פשר לשחזרה – בגלל גודלה והנסיבות שהביאו להיווצרותה והתפתוחתה, שהן מיוחדות מאוד – גם כמודל פוליטי, שאי אפשר לחקותו. היה קיים מתח חברתי כלכלי בין המדינות השונות המרכיבות אותה – הצפון המפותח כלכלית, לבין הדרום שהיה תלוי יותר בכוח העבודה השחור. אלו הביאו למלחמת האזרחים שהיתה אחד מהמחזות הרצחניים ביותר בהיסטוריה האנושית, בין היתר בגלל הטכנולוגיה המודרנית שהחלו אז להשתמש בה. הדברים הללו יחזרו במלחמת העולם הראשונה, אך הדבר עמד בארה”ב ברקע תנועה בדלנית חזקה ביותר. ארה”ב נכנסה רק ברבע האחרון של המלחמה. גם במלחמת העולם הראשונה וגם בשנייה הם נכנסו כי הותקפו.

ארה”ב נכנסה למלחמת העולם הראשונה בגלל הגרמנים שהחלו להטביע אוניות עם אזרחים אמריקאיים.

היחוד של המבנה האמריקאי

זוהי מערכת פוליטית שמתקנת את עצמה – רפורמיזם. דומה למערכת האנגלית, ומעבר לאנגלית – עושה זאת על בסיס קבוע. זאת בעזרת החוקה. ישנם פרקים בחוקה שמתארים את מבנה הממשל בצורה מדויקת. האמריקאים מהיום הראשון התווכחו על איך צריך להיות המודל הפוליטי שלהם (הפדרליסט). הכניסו לחוקה מנגנון – התיקונים – שמאשפר לשנות את החוקה בעזרתו, ללא צורך לשנות את כל החוקה. התיקונים באים לשקף את רצונו של העם האמריקאי, כפי שהוא מוגדר בחוק (העם בעל הזכויות הפוליטיות הלך והתרחב עם השנים).

המנגנון עובד בצורה יוצאת מהכלל, מבלי שיהיה צורך לשנות את החוקה. בצרפת למשל, עם כל משבר גדול היה צריך לשנות את החוקה ולהקים רפובליקה מסוג חדש.

מאפיין שני: טריטוריאלי-היסטורי. ארצות הברית נמצאה במקום שהנסיבות ההיסטוריות אפשרו לה התפתחוות טריטוריאלית ודמוגרפית בעת ובעונה אחת. לא המקרה באירופה – אירופה צפופה מאוד, עוברת משברים חקלאיים וכלכליים שמביאים לידי משברים עמוקים, ויש הגירה ממנה. ארה”ב לעומתה התפשטה מערבה, וניצלה נסיבות היסטוריות (מלחמות שונות) והשתמשה באמצעים שונים כדי להשיג הרחבה טריטוריאלית. הטריטוריה התייצבה בראשית המאה ה-20 (אוקלהומה וניו-מקסיקו, שנכבשו ממקסיקו הופכות לחלק אינטגרלי מארה”ב).

הנוכחות הרוסית באמריקה (כמעצמה): יישבו אנשים מאלסקה עד צפון קליפורניה. פגשו שם ספרדים ממקסיקו, לפני האמריקאים. לכן השמות במערב ארה”ב הם ספרדים.

השיטה בארה”ב: מנגנון רפורמה דינמי שעובד לתוך חוקה רציפה. המנגנון עובד בצורה רציפה ויוצאת דופן בעולם. חלוקה פדרלית ברורה עם גבולות שאחרי המלחמה היו מאוד ברורים. לכל מדינה בתוך ארה”ב יש חוקה של עצמה, ויש תיאום רב בין החוקה הפדרלית למדינתית.

הפרדת הרשויות: א-לה מונטסקייה, מאוד ברורה בארה”ב, ועל ידי הפרדת הרשויות ופיצול בית הנבחרים לשתי שיטות ייצוג (דמוגרפית וגיאוגרפית-מדינתית) יוצרים ביחד מנגנון של איזונים ושל אי יכולת של רשות/טריטוריה/קבוצת אוכלוסין, להשתלט על היתר (לפחות מבחינה תיאורטית. הדברים הללו היו מאוד ברורים – בארה”ב יש עקרונות רפובליקנים עתיקי ימים, שתורגמו בגרסה מודרנית למבנה פוליטי מאוד יציב.

החסרונות של המערכת הפוליטית: גם הן לא היו חסרות. סיכום הקשור למלחמת העולם הראשונה: עיקר הבעיות במהלך המאה ה-19 היא ליצור את המדינה האמריקאית (לא מבחינה אתנית ודתית – כי מבוססת על עקרונות של שוויון לכל מי שהוא, בתנאי ששומר על החוק, עקרונות הליברליזם). המבנה האמריקאי מבוסס על שמירה על החוקה, שמתורגם לשמירה על החוק. הבעייה של ארה”ב – איך להשיג מצב שאוכלוסיות מגוונת כל כך, יהפכו כולם לאזרחים אמריקאיים. לא ניסו ליצור עם אמריקאי כמו בארה”ב, המושג המרכזי הוא קבלת האזרחות, וקבלת החוק באמריקה. העניין היא מאוד לא מובן מאליו. (במאה ה-19 לא, ובוודאי לא במאה ה-18). הפירוש של זכויות האדם במדינות הדרום היה שונה מאוד מבצפון, עד כדי הקזת הדמים במלחמת האזרחים.

האמריקאים מתגברים על זה על ידי חקיקה ויישום החוק. קו פרשת המים במאה ה-20, הוא כשניסו לעשות זאת על ידי חקיקה נוספת. ניסו להכניס מס הכנסה פרוגרסיבי. הדבר בעל משמעות רבה בארה”ב – כי זהו כלי מרכזי של השלטון לממן עצמו, ולשלוט באוכלוסיות מסוימות, כל מי שהשלטון לא רצה בטובתו (למשל המאפיה בשנות ה-30), זהו כלי לעשות צדק סוציאלי. כלומר, כלים מרכזיים כמו זה הם תוצאה של תחילת המאה ה-20. אח”כ מכיסים חוק נגד טרסטים ומונופולים. אחת הבעיות הקיימות בארה”ב בגלל החופש הרב בה – התפתח בה קפיטליזם מאוד פראי ודורסני. (דוגמא לכך- המערב הפרוע, דוגמא להשתלטות של מסילות רכבת, מכרות וכו’ – סיפורים קשים). באו להסדרים תקינים יותר רק במאה ה-20, בחקיקה הפדרלית.

ארה”ב משכה הגירה רבה, שחלקים גדולים ממנה היו עניים מאוד. היו אוכלוסיות רבות שיצרו מעין סולם חברתי עד ה-WASPים, ומעבר להם היו הברונים של הקפיטליזם האמריקאי ששלטו בסקטורים שלמים.

כל זה, בתוספת החקיקה הסגורה יותר, מקים את המעצמה האמריקאית. אם לוקחים את כל המשתנים שלהם, כולל ההתפשטות הטריטוריאלית, ודוקטרינת מונרו (התבדלות של ארה”ב לא תאפשר השתלטות של מעצמות על מדינות באמריקה, שאז הייתה הצהרתית, אך הפכה למשמעותית בסוף המאה ה-19, כשארה”ב יוצאת למלחמה נגד ספרד – שמחזיקה עדיין בקובה ופורטוריקו, שם היו תנועות לאומיות שנלחמו על עצמאותן – וארה”ב התערבה, והדבר הביא להגשמת דוקטרינת מונרו בפועל. קובה הקימו מדינה, אך היא הייתה מדינת חסות של ארה”ב – עם זכות חוקית של ארה”ב להתערב בענייניה. בפורטו ריקו לא הקימו מדינה אלא מעין שטח חסות של ארה”ב מעין “מדינה חופשית שותפה” שאף אחד לא ממש יודע מה זה.

באותה מלחמה, שבה הדמות המרכזית של הפוליטיקה האמריקאית עלתה לגבורה – תיאודור רוזוולט – ארה”ב פירקה את מה שנשאר מהאימפריה הספרדית, וקיבלה דריסת רגל בקריביים ובאמריקה, וגם במזרח הרחוק. השתלטו כתוצאה מכך על הפיליפינים והמון איים באוקיינוס השקט, לכיוון הוואי. מצאה את עצמה כמעצמה עולמית מהמדרגה הראשונה.

שלחה את הצי הלבן – צי של בתי חולים שארה”ב שולחת למדינות עניות. עוזרים למדינות עניות שונות.

הסיפור של הרפואה קשור לנדבך הבא של ההשתלטות האמריקאית. הצרפתים ניסו לכרות תעלה בפנמה ולא הצליחו, בגלל שנתקלו בקדחת צהובה. האמריקאים באו עם שני דברים: מצאו תרופה למחלה, וכן האמריקאים ארגנו הפיכה בפנמה, וכך היא נפרדה מקולומביה והדבר אפשר לארה”ב לכרות את התעלה. מבחינתם, התעלה היא חיבור העוצמה הימית באוקינוס האטלנטי והשקט (עד הפיליפינים). כלומר עסקה אסטרטגית טובה מאוד, וגם מבחינה כלכלית.

אולם, כריית התעלה מסמלת דבר נוסף: התערבות של ארה”ב בקריביים. הם התחילו להתערב ברפובליקות השונות באמריקה הלטינית, שהיו עצמאיות (עם מודלים דמוקרטיים שלמעשה היו דיקטטוריות). בהתחלה הרפובליקות הלכו לדרכן תחת חסות בריטית. כעת האמריקאים התחילו להתערב ברפובליקות הללו. כמעט אין שנה בתחילת המאה שהאמריקאים לא נוחתים לעשות סדר במקום כלשהו באיזור. עורר עוינות של המדינות הללו, יצרו דימוי של אימפריאליזם אמריקאי, אף שהיו להתערבות גם יתרונות למדינות האחרות.

איך עובדת המערכת הפוליטית הפנימית בארה”ב.?

מערכת המפלגות שעובדת על שיטה רובית, היא מערכת מפלגות מאוד חלשה אז, בין היתר בין הפיזור הטריטוריאלי והדמוגרפי (מה משותף למהגרים ממקומות שונים?) המערכת נבנית על אישיות של אנשים חזקים (רוזוולט למשל, וילסון וכו’), עד שהמערכת מתייצבת ומהפלגות עובדות כמו מפלגות רוביות: פתוחות ולא בעלות אידיאולוגיה סגורה, מסוגלות לקלוט קהלים שונים. לדוג’, אין תנועה מרקסיסטית בארה”ב על אף שיש בה תעשייה גדולה, וכו’.

לסיכום: ארה”ב ערב מלחמת העולם הראשונה היא מדינה מאוד חזקה עם פוטנציאל גדול הרבה יותר משהיא ממצה מבחינה פוליטית.

 

העקרונות של הפוליטיקה בארה”ב הם שונים לחלוטין מאיך שמפעילה פוליטיקה בשטחים שמשתלטת עליהם. לדוגמא, בפיליפנים פרצה מלחמת אזרחים של התנגדות לאמריקאים, שעלתה להם המון. הפעילו יד ברזל ודיכאו את המרד, לא היו זכויות אדם וכו’. הסתירה קיימת, אף שלא ניתן לומר שיש אימפריה אמריקאית כמו אימפריה צרפתית, האמריקאים טוענים שבאים כדי להקים מבנים דמוקרטיים ולעזוב. 

היסטוריה פוליטית של זמננו: אוסטרו-הונגריה בראשית המאה ה-20

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

 אוסטרו- הונגריה נקראית הממלכה הדואלית, כי מורכבת משתי ממלכות וחמישה עשר לאומים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הפוסטרים בממלכה נכתבו ב-15 שפות. אך בתוכם, היו שני לאומים חשובים יותר, האוסטרים-הבסבורגים וממלכת הונגריה. חוכמתו של הקיסר פרנץ יוזף היתה, שאחרי שהיתה הרבה אלימות עם ההונגרים, הוא ניהל מו”מ והיגע להסדר של הממלכה הכפולה. 2 פרלמנטים, הקיסר היה של שתי הממלכות. כדי להכריע בשאלות החשובות היה צריך להחליט שתיהן ביחד.

האוסטרו-הונגרים פיתחו פרלמנטריזם מאוד דומה לזה של הגרמנים. למעשה היה ייצוג, אך לא היה לפרלמנט סמכות להחליט בשאלות מרכזיות. הלחצים הלאומיים באימפריה היו אדירים, שתי הממלכות שלטו על בסיס הלאום של כל אחת, על שטחים בהם היו לאומים אחרים, וזהו כמובן סיר לחץ מאוד גדול.

מה שהביא לפיצוץ המערכת היה שאלת בוסניה-הרצגובינה (שהייתה בעבר שטח עות’מני –עד היום חלקם מוסלמים). הלחיצה על ההדק שבגללה קרתה מלחמת העולם הראשונה היתה בסרייבו, בירת בוסניה הרצגובינה, שם נרצח יורש העצר האוסטרי.

המערכת הפוליטית בה היו מיוצגם ליברלים-נוצרים ,שמרנים וסוציאל דמוקרטים. אך הסוציאל דמוקרטים האוסטרים היו שונים, כי השאלה הלאומית באימפריה הייתה מרכזית, ולכן הם פיתחו זן מיוחד של מרקסיזם, שנקרא אוסטרו-מרקסיזם, שלוקח את השאלה הלאומית כדבר שדורש פתרון לפני השאלה החברתית.

היסטוריה פוליטית של זמננו: איטליה בראשית המאה ה-20

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

דמוקרטיה חשובה אחרת, אימפריאלית. התאחדה לצידה של גרמניה. איטליה סובלת מבעיות דומות לגרמניה בסייג אחד – כל האוכלוסייה האיטלקית כמעט היא קתולית. יש המון אנשים שעוברים חילון יחד עם התהליך של המודרניזציה, והאנשים הללו הם שמובילים את האיחוד, כיוון שלאפיפיור יש מדינה גשמית (ולא רק רוחנית) שנמצאת באמצע איטליה, מדינת האפיפיורות. מדינה עם צבא, מיסים וכו’. האפיפיור עומד בראשה כנציג האל, וכל דבריו הם דברי האל – כלומר לא יכולה להיות שם התפתחות דמוקרטית. לכן הקתולים לא יכלו להוביל זאת. המדינה עומדת כחיץ באמצע איטליה, ולכן כשאיטליה מתאחדת האפיפיור מכריז עליה חרם.

בגלל החרם (ובכלל), האיטלקים למעשה לא מאמינים במדינה באיחודה. האיטלקים היו נאמנים לשלוש מערוכת: משפחה, איזור ודת. לא ממש הייתה נאמנות למדינה. אחרי איחוד איטליה הדרום לא משלים עם האיחוד ופורץ מרד. עד היום יש באיזורים דיאלקטים שונים. האיטלקית של היום היא מעין שפה מומצאת, כחלק מהקמת מדינת הלאום (משהו דומה למה שדיברו סביב פירנצה), הקימו מערכת חינוך וניסו ללמד את רוב האזרחים. בכלל היו רובם אנאלפביתים. הסיבה למרד היא מיסים.

המערכת האיטלקית הפוליטית ניסתה להעתיק את המודל הבריטי – מלוכה קונסטיטוציונית. זאת מכיוון שהיתה להם כבר חוקה (ב-1848 מרדו כולם באיטליה נ’ האוסטרים ונ’ המלך שהיה ממקור צרפתי –קארלו אלברטו, ודרשו ממנו חוקה). הזכויות שנדרשו בחוקה היו די דומות למה שהיה באנגליה באותה התקופה. איטליה בונה מבנה פרלמנטרי מאוד דומה למבנה הבריטי (בית עליון הממונה על ידי המלך, ובית תחתון נבחר על ידי זכויות בחירה די מצומצמות – תשלום מיסים, השכלה, שירות צבאי, אך לאט לאט המערכת נפתחת לזכויות הבחירה וההיבחרות. ).

אולם, כל הבעיות, כולל החרם של האפיפיור שמצווה על הקתולים לא להשתתף במדינה, בהתחלה משחקים לטובת הליברלים (והיהודים – שעד שביטלו את מדינת האפיפיור היה קיים מושג הגטו באיטליה, כעת ניתנו להם זכויות והם הפכו להיות האזרחים הנאמנים ביותר של הרפובליקה האיטלקית).

כלומר, מה שמאפיין את האיחוד הוא שהאוכלוסיה לא נענית – המרד בדרום, וכן החרם האפיפיורי. כלומר, האוכלוסיה מתכתחילה די מנוכרת מהמדינה, והדרך לעבוד עם מערכת הייצוג האיטלקית היא בקניית קולות בפרלמנט. לוקחים מישהו בעל דעות מסוימות, ונותנים לו משהו תמורת קולו, וככה מנהלים את המדינה. משכללים את השיטה מאוד, כך שאיטליה מתפתחת ומשתכללת, אך עם רמה גגבוהה של שחיתות, ואף נכנסת למירוץ האימפריאלי.

בכניסה למירוץ האימפריאלי מתרחש האסון הגדול – באפריקה כבר לא נותרו שטחים פנויים ,כי נכנסה מאוחר יחסית. תפסו את איזור סומליה של היום (שטח בעייתי לכל הדעות), ואח”כ השתלטו על אריתריאה וים סוף, ומאוחר יותר אתיופיה. כוח צבאי איטלקי מגיע לשם כדי לנצל את היתרונות המודרניים של האיטלקים. (9 שנים לפני מלחמת רוסיה-יפן. האתיופיים פשוט מחסלים את כוח המשלוח האיטלקי, ואיטליה נותרת ללא יכולת לשלוח עוד כוח. זה נחשב בלאומיות האיטלקית הרגע המכריע בו מתעוררת הלאומיות. השפלה נוראית שהזינה את הלאומיות, ושינתה אותה – הפכה אותה ללאומיות מודרנית מהיום הראשון. לא יכלה להיות קתולית, כי הקתוליות היתה אנטי-מדינה באיטליה.

התפיסה של הלאומיות היתה שהאימפריה תעצור את ההגירה השלילית הגבוהה שהיתה באיטליה, דבר שגם יקדם את המדינה המודרנית האיטלקית. אז איטליה מתגלגלת מבחינת תפיסות לאומיות למירוץ חימוש, לניסיון להיות מעצמה.

אז, האיטלקים מנסים את המשחק האימפריאלי בפעם השנייה ב-1911. תוקפים את האימפריה העותמנית וכובשים את לוב של היום.

האימפריאליזם האיטלקי בסופו של דבר כן מקים בצורה בעייתית מעין אימפריה, אך בעלת מאפיינם משונים.

קודם כל, כלל לא פתר את בעיית ההגירה, כי האיטלקים לא רצו להגר לשטחים מדבריים כמו בלוב. דווקא היגרו בהמוניהם לטוניסיה, שבידי צרפת, כי היתה פורייה יותר.

לכן הממשלות האיטלקיות השקיעו המון כסף באימפריה, להעביר אותה תהליך של מודרניזציה. הכסף שלהן לא היה רב. מעין אנטי-אימפריה – במקום להרוויח ממנה, השקיעו והשקיעו בכוונה להרוויח בעתיד, אך אז באה מלחמת העולם השנייה ופירקה להם את השאיפות הללו.

השם הבולט הוא של גובני ג’וליטי. איש של פשרות, שכשהעז להגיע להרפתקה צבאית כמו לוב, היה מכיוון שהיה בבטחון מלא שינצח. זאת מכיוון שהאויב היה חלש מאוד – האימפריה העותמנית – “האיש החולה של אירופה”.

העותמנית היתה אימפריה אירופאית למעשה – שלטה בכל הבלקנים, כולל חלק מאוסטריה, בולגריה, רומניה, וכו’, עד שב-1683 החלה הנסיגה, בדרך כלל בדרך מאוד אלימה. בעיקר רוסיה נגד העותמנית. רוסיה חיפשה בעיקר נמלים עם מים חמים.  מעבר לכך, הרוסים מפתחים עוד דבר – הקרנה של הרוסיפיקציה כלפי חוץ, בצורה פן-סלביסטית. הלאומיות הרוסית מתרחבת ללאומיות על-לאומית, והלאומיות הגרמנית מתרחבת ללאומיות פן-גרמנית. לשתיהן משותפת האנטישמיות – כלי לגיוס פוליטי שמופעל בצורה מאוד יעילה.

העות’מנית ניסתה להקים תהליך של מודרניזציה פוליטית, חברתית, כלכלית. בשתי פעמים היה ניסיון להקים פרלמנט – בפעם השנייה כתוצאה ממרד של הטורקים הצעירים. הנסיונות נכשלו.

אחד מהגורמים שעזרו לעות’מנית להתקדם הם הגרמנים, שכרתו איתה ברית, כי לטשו עיניהם למזרח. זה הביא אותם להיות באותו צד במלחמת העולם הראשונה.

התפקיד של הקיסרות העות’מנית הוא לאו דווקא במה שקורה בפנים, אלא מה שקורה בפריפיריה.   במהלך המאה ה-20 היא מתפוררת באירופה, וממנה מקימים את המדינות האירופיות החדשות, הלאומים החדשים. הראשון – היווני. לאחר מכן גל שמקימים את רומניה, בולגריה, סרביה (שהיא הגרעין ליוגוסלביה העתידית), אלבניה. בסופו של דבר, במהלך המאה ה-20 החלק האירופי של טורקיה מצטמצם למה שהיא היום פחות או יותר. הבלקנים הם מקומות מאוד חשובים מבחינת התפתחות של שאלות לאום, תרבות, שפה וכו’.