סיכום: רות גביזון \ מסגרת דיון למערכות חינוך בחברות רב-קהילתיות

סיכום: רות גביזון \ מסגרת דיון למערכות חינוך בחברות רב-קהילתיות

רות גביזון, מסגרת דיון למערכות חינוך בחברות רב-קהילתיות. בתוך דן ענבר (עורך) לקראת מהפכה חינוכית? בעקבות כנס ואן ליר לחינוך על קידום דוח דוברת (ירושלים: ואן ליר, הקיבוץ המאוחד, 2006), עמ' 230-239.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

בבואנו לדון ברפורמה כוללת במערכת החינוך עלינו להתייחס ל"אני מאמין" החברתי הכולל של המדינה (חוץ משאר הנושאים המקצועיים כמו איך צריך ללמד מתמטיקה). בהקשר הישראלי עולה הצורך לדון בשאלה כיצד מערכת החינוך מתמודד בהווה וכיצד עליה להתמודד בעתיד עם השונות שבתוכה. החברה היא זו שאמורה לספק תשובה לשאלה ולהעביר מידע זה למערכת החינוך.

גביזון במאמר מותחת ביקורת על הדרך בה גובשו המלצות ועדת דברת – ההמלצות והמסקנות פורסמו ואושרו, ולא ניתנה הזדמנות לקבוצות בעלי אינטרסים להשפיע ולהתדיין על הדו"ח הסופי. האופן בו פעלה הועדה גרם לכך שלא זכתה לתמיכה כיוון שהמסקנות לא התקבלו תוך שיתוף פעולה עם גורמים בעלי עניין. היה צריך לחלק את ההמלצות לרמות שונות על-פי השאלות השונות העולות בדיונים, ולא לראות את כולן כמכלול אחד ליישום מיידי.

מרכיבי התשובה לשאלה כיצד על מערכת החינוך להתמודד עם שונות:

ניתוח סוגי השונות – ערבים-יהודים, יהודים-יהודים, עשירים עניים וכד' – האם לעודד התפרקות או לכידות? יש להיזהר מהתעלמות מן המציאות וממתן תחושה של הרמוניה מדומה.

עידוד "דת אזרחית" או "בניין אומה אזרחית" כדי לדאוג למידה מסוימת של לכידות אזרחית. גם מערכת משוסעת יכולה להנחיל אידיאל משותף המבוסס על ערכי הדמוקרטיה, צדק וסובלנות.

הפתרון לרצון של קבוצות שיהיו להן מסגרות חינוך נפרדות הוא לאפשר להן לקיים את המסגרות הייחודיות מחוץ לשעות הפעילות של ביה"ס. גביזון מלינה על כך שבשום מדינה לא מומש הפיתרון של חינוך ציבורי משותף ו"רזה" שאינו מטמיע ושלצידו עומד חינוך נפרד.

לחינוך משותף רזה יש גם בעיות: העדר עידוד של מחוננים, שפה.

בישראל ההפרדה מעטה, והמערכת הממלכתית ממוינת לפי הבחנה בין מוסדות רשמיים-ממלכתיים, מוסדות מוכרים שאינם רשמיים ומוסדות פטור. בסיס החלוקה הוא בעיקרו טריטוריאלי ולא זהותי או קהילתי. בתוך אלו קיים פיצול לפי שפה עברית/ערבית ולפי ממלכתי/ממלכתי-דתי. בתוך המערכת "הרגילה" יש תת-התפצלויות נוספות לבתי ספר דמוקרטים, בתי ספר לאמנויות וטבע וכו', לספרדים ואשכנזים, לאתיופים וללבנים, נוצרים ודרוזים וכו'.

בפועל, מדינת ישראל דחתה את מודל המערכת האחת והמשולבת. המודל אצלנו הוא מעין פתרון ביניים.

גביזון התייחסה לבתי ספר מעורבים, יהודים וערבים, כמו זה שבנווה שלום והצביע על כך שלמרות הכבוד ההדדי לשתי התרבויות, העברית היא השפה המנצחת. המסקנה היא שצריך להעניק מסגרת נפרדת לערבים תוך שיפור לימודי העברית.

בעיית הקונפליקט הלאומי

בעוד ההתמודדות עם הריבוי התרבותי והשונות מעשירה, ההתמודדות עם הקונפליקט הלאומי הרבה יותר מסובכת. איזה נרטיב מערכת החינוך צריכה לאמץ? חשובה התזכורת של המורכבות והבנה של הנרטיבים המנוגדים. בתי ספר משותפים אמנם שוברים סטריאוטיפים, אך אינם יוצרים זהות משותפת.

הסכמה על  הביטוי "יהודית ודמוקרטית" הוא טכניקה לחמוק מן הבעיה כי איננו מפרשים את פשר הצירוף. דווקא הגדרה זו איננה חלק מן המכנה המשותף והיא אף מפלגת. לכן, אי אפשר לצפות ממורים להתמודד עם זהות המדינה במצב הזה שכן אין להם כלים לטפל במחלוקות על ההגדרה "יהודית ודמוקרטית".

צריך לחפש משהו אחר. אולי כללי משחק מוסכמים שיאפשרו לנו לחיות יחד עם השונות, כגון תפיסה רזה של זכויות האדם.

לסיכום, חיוני להדגיש את הזהות האזרחית המשותפת כולל מחויבות למוסדות המדינה, מחויבות לזכויות האדם, לכישורי יסוד להשתלבות במשק והכרה בתרבויות אחרות. כל השאר יכול להיות שונה. הבעיה המרכזית שלנו איננה המבנה, אלא רמת האכיפה וההתמדה. האכיפה צריכה להיות בדרך של דו-שיח ולא של "הנחתה". אולם יש בכך שתי סכנות: 1) התנערות מדו-שיח וויתור על המימון הציבורי ו-2) העדר אכיפה יעילה של הנחלת כישורי יסוד ומרכיב הזהות האזרחית. העדר אכיפה יוביל לחברה שבטית נעדרת סולידריות פוליטית או חברתית.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: