תפיסת הפוליטיקה במחשבה המדינית היהודית
המילון הפוליטי היהודי: מונחים מרכזיים => נחלץ אותם מהטקסטים ונעמת אותם עם מונחים מקבילים בעולם המערבי. נעמוד על פירוש לשוני ומילולי => ונעמת עם מרחב התוכן.
- · קצת על הפוליטיקה בתפיסה היוונית:
– הפוליטיקה נתפסת בפילוסופיה היוונית כתחום ראוי. היא יהלום העיסוק האנושי. אומנות המביאה את האדם לשלמות. האידיאל האריסטוטלי: האדם הטוב = האזרח הטוב במדינה האידיאלית.
– עימות בין הפיסיס לנומוס.
– פוליטיקה = פוליס + אתיקה.
- · הפוליטיקה ביהדות – פירוש מילולי:
– פוליטי: מדיני.
– מגילת אסתר א' א': מדינה=פלך. שטח גיאוגרפי.
– בהמשך מגילת אסתר: מדינה=שטח גיאוגרפי עם מאפיינים תרבותיים שונים: לדוג' שפה.
- · 'מדיני' בתפיסה היוונית
– אריסטו: מדיני=חברתי.
- · 'מדיני' ביהדות
– ר' אברהם הלוי אבן דאוד (המאה ה12) מדיני=חברתי. ובכלל לא עוסק בשלטון, ממשל או מוסדות.
– ככלל, בימי הביניים המושג מדיני נתפס כחברתי לחלוטין. מדיני=הבנייה של חברה – היבטים פונקציונאלים ופסיכולוגים. => הסבר היסטורי: בגלל שהיהודים חיו בקהילות יהודיות.
– שמואל אבן-תיבון (חתן הרמב"ם): מדיני=שם תואר ממדינה. האדם מדיני בטבעו.
– הרשב"א: היבט פונקציונאלי. כל אחד צריך את שותפות האחר כי זה יועיל לחברה, האדם אינו אוטורקי (דומה לאריסטו מאוד).
– הרמב"ם (ביאור מלאכת ההגיון): המדינה כקובעת חוקים, נימוסים וכד' כאידאל עליון אליו האזרח ישאף (דומה לאריסטו בהקשר האזרח הטוב הוא האדם הטוב במדינה האידיאלית). הרמב"ם נמצא במקום אחר ונותן משמעויות חדשות למושג 'מדיני'.
– הרמב"ם (מ"נ חלק ב' פרק מ'):
א. "האדם מדיני בטבע" = טבע האדם הוא להיות חברותי (אריסטוטאלי במובן זה)
ב. אנקדוטה על התפיסה האונטולוגית של ימי הביניים: דומם=>צומח=>חי=>מדבר.
ג. האדם נברא באותו אופן, אך תוכניו (מידותיו, יכולותיו, כישוריו וכד') שונים בין אדם לאדם. השוני האדיר הזה אינו בבעלי חיים אחרים.
ד. דוג' לשוני קיצוני של הרמב"ם: אדם אחד יכול לרצוח את בנו, ואחד לא יכול להרוג פשפש.
ה. בגלל הטבע של השוני הרב => וצריך לחיות בחברה => חייבים ליצור חברה מאוזנת.
ו. כדי ליצור חברה מאוזנת => צריך הנהגה. צריך מוסד פוליטי מדיני שיאזן
– הרמב"ם (מ"נ חלק ג', כ"ז)
א. מטרת התורה היא תיקון הנפש ותיקון הגוף.
ב. תיקון הנפש נעלה על התיקון תיקון הגוף, אך תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש.
ג. כדי להגיע לתיקון הגוף, האדם חייב לחיות בקיבוץ המדיני => אחרת הוא לא יגיע לתיקון הנפש.
ד. הרמב"ם, במובן זה, הוא גם חברתי וגם ממשלי (לא כמו כל האחרים שהיו רק חברתיים).
– אברבאנל על התורה: ממשלי לחלוטין ולא חברתי בכלל => וממשלי שלילי => היה אנטי-מונרכי והעדיף חיים ללא מוסדות. המוסדות הם שליליים ופוגעים במידות.