תכונה הבעתית היא צורת אפיון של יצירת אומנות המייחסת לה רגש מסוים ("עצבות", "שמחה" וכו') שמקורו מזוהה באמן שיצר אותה. לפי "תיאורית ההבעה" יצירה עצובה או אופטימית מבטאת את מצבו העצוב או האופטימי של האמן ומעבירה רגש זה לקהל. הסבר אחד התומך בגישה הוא מציאת קווי דימיון בין מאפיינים ביצירה לבין מאפיינים שלרוב נקשור ברגשות, כמו "הקו המלודי היורד בסולו האבוב בקונצ'רטו הברדנבורגי הראשון [של באך]"[1] הדומה ל"השתוחחות" של אדם. גישה אחרת היא שאם אנו טוענים שיצירה היא "עצובה" אנו למעשה אומרים שהיא תואמת תחושת עצבות שכבר קיימת בנו ואולי אפילו נועדה לשם כך.
[1] P.Kivy, Music Alone: Philosophical Reflections on the Purely Musical Experience (1990), p.57 , כמצוטט ב:אוסוולד הנפלינג, אסתטיקה:מבוא פילוסופי, האוניברסיטה הפתוחה (1992), עמ' 36.
