קרל דיטריך "התנאים המוקדמים"

מאמר זה בא לבחון האם הנאציזם הוא תופעה ייחודית לעם הגרמני או שיכולה היתה תופעה זו להתחולל בכל אירופה.

קיימות שתי הנחות המסבירות את התנאים אשר הכשירו הקרקע לעליית הנאציזם:

1)       המישור הגרמני- נאציזם כתוצאה מלאומנות ,תרבות גרמנית ייחודית ונסיבות מיוחדות שהיו בגרמניה.  אופיים של הגרמנים עוצב ע"י מסורת של לאומנות, אימפריאליזם ותפיסה של מדינה אוטוריטרית כל יכולה.

2)       המישור האירופי- מישור זה מסתכל על הנאציזם לא כתופעה לאומית ייחודית לגרמניה אלא כמשבר שפקד את אירופה בין שתי מלחמות עולם- תופעה על לאומית. כל התהליכים שהתחוללו באירופה בתקופה זו כגון תמורות מהפכניות בתקופה זו, מתחים בחברה המעמדית של התקופה התעשייתית, קולקטיביזציה של הפרט, מורכבותה של הכלכלה והנטייה למשברים הטבועים במשטר הקפיטליסטי- הם שהניחו את היסודות ל תופעה.

בכדי להבין את הנאציזם יש להסתכל על שני המישורים גם יחד.

 הניסיונות לשקול את הטיעונים הסותרים העלו מסקנות כמו אלה של ז'ק דרו אשר בחן 3 טיעונים:

1)       תורותיו של לותר הן שטיפחו, כביכול, בגרמניה את הצייתנות ואת הכניעות המוחלטת לכוח המדינה.

2)       המיליטריזם הפרוסי הטביע בהם את האהבה לצבא ואת הרצון להוכיח את עליונותם בתחום זה לשם כיבושים.

3)       השאיפה לעוצמה הגיעה אח"כ לשיאה עם המהפכה התעשייתית וכן בלחץ על תנועת הילודה, וסופה שבאה לידי פורקן במדיניות של התפשטות.

המסקנות אליהן הגיע הן:

1)       הלותרניות איננה אחראית לחוסר הפעילות הפוליטית של העם הגרמני. מאידך, הכנסיה הפרוטסטנטית שרתה את השמרנים במניעת התפתחות וקידמה.

2)       יש להבחין בין המסורת הפרוסית ובין רוח הכיבושים והתוקפנות.

3)       הארגונים הפן-גרמניים ותורותיהם לא נהנו מעולם מן החשיבות שנוהגים לייחס להם .

הרקע האירופי

מאז שלהי המאה ה-18 עומדת אירופה בסימן של תמורות מדיניות עמוקות במדיניות, בחברה ובכלכלה. תהליכי התיעוש המוגברים, תקופת מהפכות, קפיטליזם, סוציאליזם, דמוקרטיזציה- כל אלה הובילו לכך שהאדם הפוליטי הרס את השלטון האבסולוטי  ופיתח שאיפה ללקיחת גורלו בידיו, לבחור ולהיבחר ולעצב את הסביבה המדינית בה הוא חי.

המהפכות שהתחוללו הובילו לשני תהליכים סותרים- מצד אחד כוחו של הפרט עלה במסגרת המדינה ומצד שני אותו פרט חש מאוים לנוכח המדינה בשל העובדה שמדינה ליברלית מבוססת על שלטון רוב ורצון הכלל- ביסוס שיכול לשמש כצידוק לדיקטטורה- עריצות הרוב.

4 זרמים  להתנגדות  הנאציזם לליברליזם ולאינדיבידואליזם:

1)       לאומנות אימפריאליסטית- לאומנות חדשה בעלת צביון אמיפריאליסטי מובהק.

2)       המדינה כל יכולה- האלהה שמרנית אוטוריטרית של המדינה הכל-יכולה.

3)       סוציאליזם- צורה מיוחדת לאומית-מדינית של הסוציאליזם.

4)       גזענות- אידיאולוגיה המושתתת על יסודות לאומיים וגזעניים.

זרמים אלה הן בעלי אופי כלל אירופי, והם נולדו בעידן של מהפכות.

ארבעה הקשרים היסטוריים לעליית הנאציזם:

1. התחושה של הגרמנים כלפי המהפכה הצרפתית (1789)- בתחילה הייתה התלהבות גדולה מרעיון החירות אך מהר מאד התפתחו תחושות אכזבה שכן נפולאון השלישי יצא למסע כיבושים ברחבי אירופה ולמעשה פירק את המדינות שכבש ופגע בזכותן לחירות. בדרך זו פירק נפולאון גם את הרייך הגרמני הראשון. בנוסף, המהפכה הצרפתית דיברה על הזכות להגדרה עצמית ואילו גרמניה הייתה בזמנו אומה ולא מדינה- אוסף של נסיכויות שהאינטרס הצרפתי היה לשמור עליהן מפורקות כדי שגרמניה לא תתאחד. ברגע שגרמניה תפסה עצמה כאומה בעלת מורשת היסטורית, היא בעצם החליטה שהיא נבדלת משאר מדינות אירופה.
2. המהפכה השמרנית של ביסמארק (1871)- בתקופת אביב העמים היתה התעוררות לאומית בכל רחבי אירופה. בגרמניה  התחוללה בתקופה זו מהפכה שנכפתה מלמעלה על ידי ביסמארק שאיחד את גרמניה והקים את הרייך השני שהיווה חלופה אוטוריטרית למדינה הליברלית. ביסמארק עמד מאחורי המושג "ריאל פוליטיק"- מושג שדיבר על כך שהיחסים בין מדינות מתנהלים על ידי כוח ושהחזק הוא השולט. בשל מדיניות זו הביא ביסמארק לאיחוד גרמניה באמצעות כוח ולא בהליך דמוקרטי. הוא יצא נגד התפיסה שלאומיות צריכה ללכת יד ביד עם דמוקרטיה וטען שיכולה לקום מדינת לאום גרמנית שאינה דמוקרטית. אותה לאומיות גרמנית לא הייתה תוצאה של הליך דמוקרטי אלא של כוח ושאיפות של ביסמארק כמנהיג. הוא הקים את הרייכסטאג- הפרלמנט הגרמני- אך דאג שלא יהיו לו סמכויות על מנת ליצור שלטון ריכוזי ואימפריאליסטי- שמרני. הוא שם דגש על כוח, צייתנות וכפיפות מוחלטת שלך הפרט למדינה וכך המדינה הפכה להיות המטרה ולא האמצעי.
3. בעיות מבניות ברייך השני- מתחים פנימיים שהיו במדינה הגרמנית כמו למשל תנועות ליברליות שלא הצליחו לתפוס תאוצה, היעדר ייצוג העם, סמכות צבאית חזקה, מניעה מהפועלים מלקחת חלק בשלטון. נוצרה מצד אחד אוירה מאד לא דמוקרטית ומצד שני אוירה רומנטית של אימפריאליזם ועוצמה.
4. האכזבה ממלחמת העולם הראשונה ומרפובליקת ויימר- תוצאות מלחמת העולם הראשונה הראו לגרמנים שהדמוקרטיות הן חלשות מאד והבהירו להן שיש צורך בשלטון חזק וסמכותי. הדמוקרטיה נכפתה על גרמניה על ידי מדינות המערב- הרפובליקה היוותה עבור הגרמנים רעיון מיובא שאינו גרמני. רפובליקת ויימר זוהתה עם ההפסד הגרמני, תחושת הקיפוח. כל אלה בצירוף המשבר הכלכלי בגרמניה מקץ המלחמה החריפו את תחושת העליונות הגרמנית.

כל התנאים ההיסטוריים רק העצימו את תחושת הייחודיות הגרמנית והפער שבין החשיבה המדינית המערבית לחשיבה הגרמנית רק הלך והחריף. רעיון הגדלות הלאומית בא לחפות על תסביכי הנחיתות של אומה שאוחדה בשלב מאד מאוחר. את האשמה על מצבם ניתבו הגרמנים לעבר האנטישמיות.

השוואה בין הנאציזם לפאשיזם:

הדומה:

1. הפשיזם והנאציזם הם תנועות מהפכניות וריאקציוניות.
2. בשתי האידיאולוגיות מדובר על מדינה חזקה עם תפיסת אידיאולוגיה חזקה המבטלת את כל האידיאולוגיות והזרמים האחרים במדינה.
3. התבססות על מיתוסים ועל עבר לאומי משותף.
4. מפלגה אחת היא הכלי של המדינה כדי להשיג את מטרות המשטר.
5. שימוש באלימות בכדי לעצב את האדם מחדש.
6. שליטה מוחלטת בחיי היום יום של בני האדם- פיקוח על כל התחומים, מחשבה, מעשים…
7. מנהיג חזק ויחיד במדינה- משטרים טוטליטריים.
8. פחד מהקומוניזם.

השונה:

1. הפשיזם האיטלקי מציב בראש את הרעיון האימפריאליסטי-לאומי של המדינה, לעומת זאת, הנאציזם הציב בראש האידיאולוגיה את הגזענות העממית, הדרוויניזם החברתי, מרחב המחייה וכו'…
2. שטרנהל וברחר מבססים את האידיאולוגיה שלהם על כך שהפשיזם והנאציזם הן אידיאולוגיות שונות. ברחר טוען שהפשיזם משתנה ממדינה למדינה ואינה מהווה אידיאולוגיה על לאומית ואילו הנאציזם כן.

עקרונות הנאציזם שהתפתחו עם התפתחות האידיאולוגיה:

1. מרחב מחייה- החלה תפיסת מרחב המחיה אשר אמרה כי יש לספוג את לחץ האוכלוסים ע"י כיבוש שטחים חדשים.
2. חשש מהקומוניזם- היה צורך להציב מול האידיאולוגיה המרקסיסטית, שתפסה עוצמה והתרחבה, אידיאולוגיה נגדית, המושתתת על סוציאליזם בעל יסודות לאומיים: הרעיון של חברת העם נועד לשמש תחליף לסוציאליזם הבינ"ל. יסודות התפיסה הזו היו חברה מאוחדת על-פני מלחמת מעמדות והתגייסות כלפי חוץ במקום מגמות בינ"ל. היא חתרה ליצור ברית בין הבורגנות הזעירה לשכבות ההנהגה השמרניות.
3. האנטישמיות- האנטישמיות המודרנית עברה אף היא תמורות בהשפעת השינויים הפוליטיים והחברתיים. השלב המכריע של ההתפתחות היה אנטישמיות מדינית, חברתית וביולוגית. גישה זו הייתה מבוססת על הדרוויניזם החברתי אשר סתר את עקרונות השוויון והשאיפה לכינון חברה פתוחה-של הדוגלים בדמוקרטיה. במקומם הגיעה התפיסה שדגלה בטיפוח מכוון של עילית טהורה ע"י מניעת נישואי תערובת.
4. תודעת השליחות הגרמנית- ביסוד השקפת העולם הנאצית, בניגוד למרקסיזם ולקומוניזם, לא עמדה תיאוריה עקבית.  דרכה של גרמניה אל הרייך ה-3 לא הייתה מחויבת המציאות. הסיבה לכך שדווקא גרמניה הגיע למצב זה ולא מדינה אחרת, היא האופי הייחודי של התנועה האנטי-דמוקרטית בגרמניה, והקרקע הנוחה שהותירה רפובליקת ויימר, ויותר מכל-התהוותה של תחושת ייעוד גרמנית בעלת סממנים אנטי-מערביים.  עליונות התרבות הגרמנית מוצבת בניגוד לציביליזציה הנוכרית, ורואה את הגרמנים כנושאי שליחות עולמית. הגרמנים מתוארים כדגם לעם וראייה זו מובילה לתפיסה חדשה של העם, ולתפיסה כי הפרט נחות מהאומה, וכי בשעת הצורך גם יצטרך להקריב עצמו למענה. כל אלה הניחו את היסודות לאידיאולוגיה הלאומית שעיצבה את השקפת העולם של הנאצים.
5. המעבר לאידיאולוגיה הלאומית-אימפריאליסטית – הפער בין החשיבה המדינית הגרמנית לזו שבמערב, יחד עם התרופפות ההומניטריות בארץ נטולת מסורת מדינית, הם שהביאו שכל השכבות הגבוהות שבגרמניה יהיו חשופות יותר מאשר במדינות אחרות, לפיתוי של אידיאולוגיות אנטי-דמוקרטיות/אינדיבידואליות/רציונאליות. התפיסה החדשה את העם, ואת מקומו של הפרט בעם אפשרה מאוחר יותר להוגי דעות להטיף לטיפוח הגזע המועדף ולהכחדת הנחותים.

לסיכום:

הבסיס לעליית הנאציזם הורכב מ:

1. חולשת הדמוקרטיות במלחמת העולם הראשונה
2. הנהייה הלאומנית אימפריאליסטית שהתעוררה עוד מימי ביסמארק
3. המפלה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה.
4. משברי רפובליקת ויימר
5. השפעת המשבר הכלכלי עולמי על גרמניה.
6. החשש הבורגני מפני קומוניזם.

כל אלה יצרו את הקרקע לעליית מפלגה בעלת צביון חדש אנטי-דמוקרטי.

אל לנו להתעלם גם מהתפקיד המכריע של דמותו של היטלר כמנהיג על עם מעמד אלוהי. סיסמת הנציונל-סוציאליזם נועדה להסיח את לב הבורגנים והפועלים מהבעיות החברתיות לעבר התפשטות אימפריאליסטית וע"י כך קבלת הדיקטטורה הלאומית. "חברת העם"  היא תופעה לאומנית שהוצאה כפתרון לחולי החברה וכתחליף לדמוקרטיה ולמלחמת המעמדות. לאומנות זו נשענה על המסורת של תחושת הייחוד הגרמנית והייעוד הגרמני, ודגלה בהקמת "גרמניה רבה" מאוחדת.

האנטישמיות  שימשה את היטלר בהצגת היהודי כ"אויב המוחלט"-אלמנט הדרוש בכל תנועה טוטליטרית.  יעדו הסופי של הנאציזם היה השלטון הבלתי מוגבל, שיושג ע"י דיכוי מבפנים והתפשטות כלפי חוץ.

נראה כי הסיבות לעליית הנאציזם משלבות אמנם תופעות אשר היו במקומות שונים באירופה ולא מיוחסות דווקא לעם הגרמני. אך המודעות העקרונית והנטייה לתת ביטוי אידיאולוגי למעשים-הם מאפיין גרמני שרימז על הבאות- המשטר הנאצי הטוטליטארי של היטלר.

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים