מבוא למחקר פוליטי, ליסה הריסון
– מחקר פוליטי אמפירי = ניתוח תהליך של איחזור והערכת מידע על ידי חוקרי פוליטיקה.
– כל בחינה של מידע היא בבחינת שפיטה תוך כדי הסתמכות על התנסויות עבר וידע קודם.
– מחקר פוליטי לא עוסק בדרך מתודית אחת, הוא משתנה בהתאם לזמן ולמושא המחקר. לא ברור האם קיימת שיטת מחקר אידיאלית.
ההבדל בין מדע המדינה ללימודים פוליטיים: "במדע כוונותינו לייצור מאורגן של ידע, התובע מן העוסקים בו ציות לכללים אינטלקטואלים מסוימים, ובמיוחד עקביות לגוית וראיות מספיקות." יש תהליך ברור של ניתוח הכולל היגיון פנימי ואולי אפילו ניבוי.
הגישה ההתנהגותית– יש קשר חזק בין התפתחות המחקר הפוליטי לצמיחת הגישה ההתנהגותית (אסכולת שיקגו), שהשתמשה בכלים מתודיים כדוגמת סקרים. גישה זו אף זכתה למימון מחקרי נרחב וכך הזדמנה האפשרות להעמיק את הידע.
נתונים– משמשים להמחשה ולהבהרה, אך אינם מטרה בפני עצמם והם נאספים לאחר ניסוח תיאוריה.
בעייתיות בניסויים– בני אדם מקבלים הכוונה פוליטית ממגוון מקורות וניסיון לבקר סביבות אלו ולשלוט בהן אינו אתי. כל שכן, קשה מאוד לצור סביבה כזאת בתנאי מעבדה.
נהירות– ראשית, יש להציג את השיטה שמשתמשים בה. בנוסף, חייבים להגדיר את כל המושגים הבעייתיים.
גישה דדוקטיבית– בונים תמונה כללית של החיים החברתיים ואז בוחנים היבט מסוים.
גישה אינדוקטיבית– בונים תיאוריה על סמך ממצאים אמפיריים שנאספו.
קיים קשר בין האסכולה לשיטת המחקר ולתיאוריה הפוליטית. אסכולה נורמטיבית תעסוק בגישה המוסדית, אסכולה התנהגותית תבחן התנהגות פרטים, תיאורית הבחירה הרציונאלית תבדוק את אופן קבלת ההחלטות ופמיניזם ינסה להגדיר מחדש את הפוליטיקה מנקודת מבט לא פטריארכאלית.
בלונדל פרסם ב 1976 את שלושת שדות הקרב המרכזיים שלדעתו השפיעו על התפתחות הניתוח הפוליטי:
א. מדע המדינה הנורמטיבי מול התיאורי- רצוי מול מצוי
ב. החוק למציאות, בעיית המבנים- חוקים משפטיים מול מבנים חברתיים
ג. הייחודי מול הכללי- לימודי הפוליטיקה מול מדע המדינה.
ניתוח השוואתי- התפתח בשנות השישים הודות לניתוח כמותני וארכיוני נתונים:
א. יותר ממדינה אחת
ב. מושגים שניתן ליישמם ביותר ממדינה אחת
ג. דוחה אוניברסאליות ופרטיקולאריות ומעדיף שונות מוגבלת.
