תורת המידות והמדינה-סיכום: תומס הובס -המצב הטבעי

תומס הובס – המצב הטבעי state of nature

הובס מבקש לתאר את בני האדם כאילו היו במצב קמאי. הוא עושה ניסוי מחשבתי- חזרה למצה וירטואלי, הפשטה פילוסופית. היום אנו חושבים שכל דבר הוא תלוי תרבות, הובס אומר כי קרוב לוודאי שזה נכון, אך זה לא נתון. אנו עברנו תהליך של סוציאליזציה שהופכת את האמונות שלנו לתלויות תרבות. בתרגיל המחשבתי שלו הוא רוצה להסיר את כל הדברים שהם תלויי תרבות- אמונות דתיות, מוסריות, יחסים בין אישיים. אחרי שנסלק הכל נגיע ל"מצב הטבע", לערום נטורליסטי.

א.       שוויון– במצב הטבעי כולנו שווים. לבני האדם יש אומנם תכונות טבעיות שהן לא לגמרי שוות, אך סך כל התכונות יחד יקזז את ההבדלים. אבל, אם אנו חושבים שיש בני אדם שניחנו באופן גלובלי בתכונות טובות יותר, אין אדם שיהיה כל כך חזק כך שקואליציה של כל האחרים לא תגבר עליו. הוא מכניס יסוד חדש, על-אינדיבידואלי- יש בבני האדם בטבעם כושר ליצור קשר בברית עם בני אדם אחרים. זה אומר שבני אדם הם באמת שווים. דווקא נקודת מוצא מתודולוגית להצדקת המדינה זה השוויון. וזה הפוך למה שחושבים בפילוסופיה פוליטית, שתפקיד המדינה להכניס שוויון וצדק בחברה, לדאוג לחלשים. הובס הופך זאת ואומר שהמצב הטבעי הוא שוויון והמצב הפוליטי הוא אי שוויון.
* ברית אנו יכולים לעשות רק הודות לשפה, היסוד הלשוני הוא חלק מטבענו. אותה שפה היא אמנם מקור הצרות אך גם מקור המרפא (אמנה חברתית, הסכם, חוזה).

ב.        אי בטחון– השוויון מוביל לאי ביטחון, כי עצם השוויון בכוח היחסי מוביל לאיום תמידי.

ג.         מלחמה- אי הביטחון מוביל למלחמת הכל בכל, אדם לאדם זאב. הפוטנציאל למלחמה מתעורר בכל פעם מחדש. זה מצב שבו חיי אדם הם קצרים, אלימים, ברוטאליים. אין תרבות, זמן, כלכלה, משלח יד, קניין. חיינו נידונו לאיכות נמוכה ולתוכלת חיים קצרה.

*בני האדם הם יצורים רציונאליים וגם אגואיסטים. אין תפיסה של טובת הכלל, המניע הטבעי הוא הרצון לשרוד. כשהוא מצליח לשרוד הוא רוצה לספק את רצונותיו.

* יש להובס שתי עדויות לכך שהתרגיל המחשבתי הזה בעל בסיס אמפירי- א. יחסים בין מדינות. ב. בני אדם נועלים את הדלת בלילה.

הובס

המתודה ליצור בסיס לסמכות לגיטימית של הפעלת סמכות בחברה הוא מצב הטבע. במצב הטבעי של הובס, בני אדם שווים בטבעם ובכוחם. עיקר התזה של השוויון נסמכת על היכולת של בני האדם להתאגד יחד על החזק ביותר. ובכך, אף אדם לא יוכל להרגיש חזק מספיק כדי לעשות מה שברצונו. די בהכרת השוויון הזאת לגרום למצב של אי בטחון- אין צדק, נורמות מוסריות, מחויבויות. השלב השלישי – מצב המלחמה, אדם לאדם זאב. הוא נותן למודל הפילוסופי שלו שתי דוגמאות מהעולם הממשי:

א . שליטי העולם- נמצאים במצב מלחמה מתמיד. זה לא אומר שכל רגע ורגע מתגוששים, מצב מלחמה אומר שאנו נמצאים במתח בין קרב לקרב. מה שחשוב, זה הנזק שלו, כל הזמן אנו מרגישים לא בטוחים ולכן מנועים מאיסוף קניין, השקעה לטווח ארוך, זריעה, בנייה וכו'.

ב. אנו נועלים את הדלת בלילה, ושמים את הכסף בבנק- אנו לא לגמרי סומכים על יושרם של בני האדם.

Glory– זחיחות שווא

זחוח הוא האדם שאיננו מעריך באופן ריאליסטי את כוחו. הוא נוטה, כמו כולנו, להפריז ביכולת שלו. מבחינה אחת אנו רציונאליים, אבל מעבר לכך, לבני אדם יש הפרזה אגוצנטרית. הובס אומר שזו "המכה הסופית" לגורל האנושי, שגורמת לנו להתחיל במריבות, אנו מקבלים תגובת נגד, ולכן תמיד במצב מלחמה.

"אנו מוצאים אפוא בטבע האדם שלוש סיבות עיקריות למריבה: התחרות, אי הביטחון והזחיחות", עמ' 115 (לויתן). בעלי חיים, לדוגמא, לא בטוח שהם תחרותיים. זה קשור לכך שחלק מהטובין שלנו הם לא טובין טבעיים שמספקים רק צרכים ראשוניים. אנו רוצים גם כבוד, הצלחה, פרסום, עושר- positional goods. טובין שקשורים במעמד היחסי שלנו ביחס לאחרים. יש כאלה שיטענו, שאם הובס מנסה לאתר את המצב הטבעי, הוא יכול לדבר רק על צמא ורעב, אך מעבר לכך- ביטחון, אהבה, זה כבר דרגה נוספת, תלוית תרבות. היכן עובר הקו בין מה טבעי ומה תלוי תרבות? זו שאלה. הובס היה אומר שיצר שיש לנו, כדוגמת יצר תחרות, זה דבר מולד. זו נטייה טבעית של בני אדם, הוא יאמר שיש לו עדות עקיפה שגם לבעלי חיים יש יצר תחרות.

"האדם חי חיי בדידות, חיים דלים, מאוסים, בהמיים וקצרים" נשאלת השאלה מה נעשה? מה יוצא מהתיאור הזה? איך נחלצים? אנו נחלצים מהמצב הטבעי על ידי אמנה חברתית, הסמכה או חוזה. דרך אגב, בתיאור מצב המלחמה מאוד חשוב לזכור שזה לא רק מצב של אלימות, אלא מצב של טרום צדק- אין נורמות של חלוקה צודקת, ובעיקר אין קניין, כי קניין, גידור דורשים מערכת נורמטיבית שהיא מעבר למצב המלחמה- צריך להסכים, לחוקק, לאכוף. לדוגמא, אנו רואים קוף מחזיק בבננה, וקוף אחר חוטף אותה- למי שייכת הבננה? אין כאן נורמה שאפשר להחליט בעזרתה. אי אפשר להגיד צודק או לא צודק.

שלב ההיחלצות

כדי לעבור לשלב ההיחלצות, יש לדבר על זכות ועל חוקים טבעיים. אלו עדיין זכויות וחוקים במצב הטבע, לא מדובר על הזכות לשוויון או חוק מס הכנסה. הזכות הטבעית היא סוג של חירות- "העדר מעצורים חיצוניים". יש הגדרה של חירות במונחים לחלוטין טבעיים, אולם זו הגדרה מאוד רחבה. המושג של זכות הוא בדיוק הפוך ממה שאנו מבינים כזכות נורמטיבית.

חוק טבעי

בשלב זה, מגיע המהלך המכריע- חוק טבעי, עמ' 120 "חוק טבעי הוא צו או כלל של קבע שמעלה העיון השכלי, האוסר על אדם לעשות דבר שמסכן את חייו או נוטל ממנו את האמצעים לשמירתם". מאחר והמטרה שלנו היא הישרדות, ההכרה הרציונאלית שלנו תאמר, שיש לנו כלל רציונאלי של השכל שאוסר עלינו לעשות משהו שמנוגד למהות שלנו. זהו כלל קבע של השכל. מה הקשר בין זכות לבין חוק? אם אני נמצא בנקודה מסוימת A ונניח שיש הרבה מעצורים חיצוניים שלא מאפשרים לי לעשות חלק גדול מהפעולות בעולם, ונותרות לי שתי פעולות אפשרויות B ו C. הזכות הטבעית אומרת שגם B וגם C הם חלק מזכותי הטבעית- "העדר מעצורים חיצוניים", וזאת בניגוד ל D לדוגמא, שבין הפעולה הזאת לבין האדם יש מעצור חיצוני. הובס אומר שחוק טבעי בודק איזה מבין B ו C הם כאלה שרציונאלי עבור A לעשות. אפשר לתאר מקרה  ש-B הוא בתחום החירות, אך הוא יזיק לי, ולכן הצו הרציונאלי יאסור עליי לעשות את B. הזכות הטבעית מציגה מה פתוח בפניי, החוק הטבעי אומרת מה לא רציונאלי עבורי. זה לא עניין מצפוני, מוסרי, כי אין עדיין מוסר, אלא זה משהו שיזיק באופן אגואיסטי לאינטרס שלי.

יש שבעה עשר חוקים טבעיים, שחלקם נראים לנו תלויי תרבות, הובס מתעקש לומר שהם אוניברסאליים, ובני אדם באשר הם בני אדם יחזיקו בהם. ויש כאן חוקים שלגמרי לא מתקבלים על הדעת, לדוגמא, מסירת סכסוכים לבוררות, הטלת גורל בענייני חלוקה. אלו לא כללים במובן המשפטי, אלא כללים רציונאליים, שלא תלויים באמונה, בנסיבות, במקום מגורים. הרציונאליות של האדם היא חלק מטבעו. אנו נראה שהצו הרציונאלי עולה בחיינו רק במקרים מסוימים, אבל חיי צריכים להיות קוהרנטיים עם הרציונאליות.

הובס טוען שאכן בני אדם רציונאליים בינם לפני עצמם, ומכירים בחוקים הטבעיים, אבל הם לא יכולים להיות בטוחים שאחרים מכירים בכך, שאחרים לא ינצלו את זה. ואז, זה הופך לבלתי רציונאלי להתנהג בצורה רציונאלית. מה שחסר בתיאורו, זה הכוח שאוכף את החוקים הטבעיים. וזה המפתח לפתרון. אנחנו צריכים למנות לעצמנו מישהו שיאכוף את ההסדר הרציונאלי בכפייה. זה בסיס האמנה החברתית.

עמ' 121 " החוק הטבעי היסודי- כל אדם חייב לשאוף לשלום במידה שתקווה לו להשיגו".  שלום זה עניין אפריורי לכל אדם, לאינטרסים הבסיסים שלו. אם אתה רואה שאין תקווה להשיגו, אז אתה לא חייב לשאוף לשלום.

חוק טבעי שני- "יהי אדם נכון שגם אחרים נכונים לכך לנטוש את זכותו זו לכל דבר במידה שיימצא לנחוץ למען השלום.. שהיה מניח לאדם ביחס לעצמו"- מתוך השאיפה לשלום נגזר מהלך כללי. כדי להשיג שלום, תוותר על חלק מהזכות הטבעית שלך. כי הרי הזכות הטבעית שלך היא לכל דבר שיכול לקדם את האינטרסים הטבעיים שלך. עם הפעלה מלאה של הזכות הטבעית אנו נגיע תמיד למלחמה, ולכן הדרך היחידה להשיג שלום, החוק הראשון, זה לצמצם את החירות גם למכשולים פנימיים מסוימים. יש גם לכך התניה, "כשגם אחרים נכונים לכך"- כלומר, כאשר גם אחרים מוכנים לוותר על חלק מן הזכות הטבעית שלהם. במובן זה, תמיד התנאי הוא שיתוף עם אחרים, והמסקנה היא להסתפק באותה מידה של חירות שאחרים יסתפקו- תנאי סימטרי. זה צריך להיות ויתור הדדי. אם זה לא הדדי, כל החוק הטבעי לא מחייב. לכן, החוקים הטבעיים הם חוקים שאומנם חלים כבר במצב הטבעי, אבל הם לא כמו נורמות מוסריות, כי הם מותנים במה שהאחרים יעשו. אני לא אגנוב, גם אם גנבו לי, זה חיוב קטגורי. החוקים הטבעיים לא מחייבים במובן של התנהגות חברתית, הם נמצאים "בבית הדין של המצפון".

תורת המידות והמדינה – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: