תורת המידות והמדינה: ג'ון סטיוארט מיל

ג'ון סטיוארט מיל John Stuart Mill  1806-1873

ביוגרפיה

אביו, ג'יימס מיל היה בעצמו הוגה ופילוסוף וחבר קרוב של ג'רמי בנת'ם. מיל בתור נער הכיר את בנת'ם, וחלק מפיתוח תורת התועלת שלו היא כהמשך לפועלו של בנת'ם. מיל, מעבר לעבודותיו בנושאי אתיקה, כתב בכל ענפי הפילוסופיה: לוגיקה, פילוסופיה של המדע, פילוסופיה פוליטית, אחד הספרים החלוציים בתחום הפמיניסטי- היה מהראשונים שהצטרפו לתנועה הסופרז'יסטית- שתבעה זכות בחירה והשתתפות לנשים. למיל הייתה ילדות מדהימה ומעוררת פלצות, ג'יימס מיל היה אדם אובססיבי בתור אב. הוא חינך ילדיו בעצמו ותבע תביעות מרחיקות לכת. ג'ון סטיואט מיל היה הבן הבכור, וקיבל חינוך אינטנסיבי ביותר מאביו כפי שמיל עצמו כתב בספרו האוטוביוגרפי. בגיל שלוש הוא ידע יוונית, בגיל חמש לטינית, חשבון אלגברה וגיאומטריה בגיל הינקות. ג'ון סטיוארט היה ללא ספק אדם עם יכולות בלתי רגילות, הוא שלט באומנות, שירה, מתמטיקה, מדעים, והתרבות הקלאסית- לקרוא בשפות המקור. כשנולדה אחותו לאחר כארבע שנים, ג'ון סטיוארט הפך להיות החונך שלה, כדי שכך הוא ילמד יותר טוב. לא במקרה בגיל 19 הוא עבר משבר נפשי חמור וכמעט התאבד. לאחר מכן הוא הפך לפילוסוף פורה מרכזי, ומעורב מבחינה פוליטית. הוא התאהב בגיל צעיר באישה נשואה – הרייט טיילור כאשר בעלה נפטר ג'ון סטיוארט וטיילור נשאו וחיו באושר, וזה הוביל אותו לכתיבת הספר בשאלת מעמדן של הנשים באנגליה של המאה התשע עשרה.

שני הספרים הרלוונטיים שלו לקורס זה: התועלתיות ועל החירות.

תועלתנות הדוניסטית- בנת'ם

התפיסה של בנת'ם הייתה תועלתנות הדוניסטית – הטוב העליון הוא האושר והאושר הוא ההנאה. טענה היוצאת כנגד התפיסה האריסטוטלית שאמרה כי האושר הוא איננו ההנאה כי אם פעילות על פי המידה הטובה לאורך זמן, והנאה היא בהמית. בנת'ם תפס הנאה במובן רחב יותר: לא רק של בני אדם, אלא גם של בעלי חיים, מניעת כאב קודמת להגדלת הנאה. תפקיד האתיקה הוא להגדיל את הרווחה האנושית עד כמה שאפשר, סיפוק מתמשך. זה קשור לרפורמה חברתית, מניעת הסתמכות על דעות קדומות ונקמנות ודעות אי רציונאליות בתכנון החיים. הוא הראה איך אפשר להכניס רציונאליות להנאה ויצר קריטריון מדיד להנאה אנושית. לרוב זו הנאה חברתית כוללת, ולא עניין אישי.

ביקרות של מיל- הנאה איכותית

מיל יוצא כנגד בנת'ם, בסוג ההדוניזם שבנת'ם דגל בו. מיל מקבל את העיקרון ההדוניסטי, אבל דוחה את תיאור ההנאה כסקאלה הומוגנית שלתוכה אפשר להכניס את כל ההנאות על פי פרמטרים. בנת'ם הוא הדוניסט כמותני, הסקאלה היא רציפה וללא קפיצות. כך אפשר למדוד ולהשוות כל נקודה ומרווח. הביקורת של מיל מכניסה גורם חדש- איכות. הנאות נבדלות זו מזו גם באיכותן ולא רק בכמותן. יש דברים שניתן להשוות ביניהם, אך יש ערכים כגון: בטחון, אהבה, יציבות פסיכולוגית, שלא ניתן להשוות ביניהם. זה אתגר קשה מאוד לתפיסה שהיה קיים עוד אצל היוונים. מיל קובע שני סוגים של הנאות:

א. רוחניות. ב. גשמיות.

ההנאות הרוחניות קודמות להנאות החומריות ולכן קודמות להן, ללא סקאלה. מיל אומר שהקריטריון הוא לשאול את המומחה לדבר– אדם שמכיר גם הנאות רוחניות וגם הנאות חומריות. אם אדם מכיר גם את אלה וגם את אלה הוא "השופט הטוב בעולם".

מיל רוצה לשפוט שיפוטי ערך ולהעדיף את ההנאה הרוחנית, אפילו אם ההנאה היא פחות עזה או מתמשכת מהנאה חומרית. הוא אומר שכל מי שמכיר את שני סוגי ההנאה יסכים עם ההעדפה שלו.
תיאוריה חינוכית– מציע משהו שבנת'ם לא התייחס אליו- חינוך להכרת והרגלת הנאות רוחניות. בנת'ם היה אומר שאם אנשים נהנים יותר מכדורגל מאשר משירים של ויליאם בטלר ייטס אז שילמדו כדורגל בבתי הספר, והצידוק הוא כי יותר אנשים ייהנו מכך יותר. מיל יאמר שלמרות זאת, ההנאות רוחניות גוברות ולכן יש ללמד את ייטס.

זכויות אזרח אל מול אליטיזם

מיל היה מצד אחד שוויוני, ומצד שני יש אצלו ממד אליטיסטי מאוד חזק- הנאות האיכות הן למעלה מהנאות העם. ורק האליטה, שמכירה את שני הסוגים, יכולה לקבוע מה הוא העל ערך והעל איכות. מיל היה דמוקרט שחשב שצריך לתת זכות בחירה לנשים, מה שהיה מאוד לא מקובל. מצד שני, לא צריך להיות לכולם קול שווה- יש בני אדם שהקול שלהם צריך להיחשב יותר מהאחרים. הוא רצה לעשות זאת על פי השכלה.

*חלק גדול מהפעילויות שאנו פועלים בעולם, לא נעשות מלכתחילה למען ההנאה, אלא למען עצמן. הן נעשות כי אנו נותנים להם ערך בלתי תלוי. זה לא אומר שמהנאות רוחניות או מחקר מדעי אנו לא שואבים הנאה. אבל, אי אפשר לומר שאנו לומדים פילוסופיה בגלל שזה גורם לנו הנאה. הרבה פעמים, אנו עוסקים בזה בגלל שזה חשוב, וזה גורם לתסכול, קושי, צער.

*מיל לא מציע כיצד לתעדף הנאות רוחניות

תועלתנות מעשים ותועלתנות כללים

בנת'ם שייך לתועלתנות מעשה act utilitarianism ומיל שייך לתועלתנות כלליםrule utilitarianism . אצל בנת'ם כל הכרעה פותחת את שיקול הדעת התועלתני מחדש על פי המצב הכולל בעולם. כמובן שזה מצב אידיאלי, ורק אלוהים יכול לעשות את כל השיקולים הללו. אבל, מבחינה פורמאלית הרעיון הוא הערכה של כל דבר לחוד. מיל אומר שלא כך פועל המוסר, ונכנס אצלו יסוד קאנטיאני. אם המעשה טוב או לא, חובה או לא, אנו שופטים לפי כללים חברתיים כדוגמת מוסר, כללי משחק, מסגרת חינוכית. הכללים קובעים את הערך של המעשה. את הכללים עצמם, את תוקפם והצידוק אנו קובעים על פי התועלת. לדוגמא, אנו שואלים האם חברה שבה הכלל "לא תגנוב" היא חברה שבה התועלת המצטברת לאורך זמן היא הכלל "תגנוב כל אימת שאתה יכול". התשובה של מיל, היא חד-משמעית: החברה בה מתקיים הכלל "לא תגנוב", הניבה תועלת גודלה יותר לסך חבריה בזמן מתמשך. זהו למעשה מודל דו שלבי. מיל אומר שיש מקרה גבול מאוד נפוץ- מעשה והיפוכו מקבלים הכשר משני כללים שונים. במקרה זה צריכים לדלג על שלב הביניים ולבדוק את התוצאות של המעשה הספציפי על פי עקרון התועלת. על פי בנת'ם במקרים רבים הפרת הבטחה גורמת לתועלת גדולה יותר, אך מיל אומר שלאורך זמן ובחברה זה לא יעבוד. אם כולם יפעלו כך לאורך זמן, כולם יפסידו בסופו של דבר.

דיאלוג מאוחר בשם בנת'ם ומיל

במאה העשרים ניסו לענות בשמו של בנת'ם לגבי הכללים. הם אמרו שגם בנת'ם היה בעד כללים, כי אנו לא יכולים להפעיל את מנגנון ההשוואה בכל מעשה ומעשה לגופו ולבסוף אף משתק כל אפשרות לפעולה. בנת'ם היה הראשון שהיה מסכים עם מיל שאת שיקול התועלת אנו עושים עם איזשהו תיווך של "כללי אצבע" rules of thumb שעל פיהם אני לא צריך לשאול את עצמי כל יום בבוקר האם זה תועלתי לקרוא עיתון או לצחצח שיניים. יש לי הכללה כי רופא השיניים אמר לי זאת, ואני לא פותח את השאלה לדיון ולתועלת הכלל חברתית. יש לנו כללים מעשיים מאוד, יעילים, וברמה היותר גבוהה – אם כל אדם ידאג לתועלת שלו כך תהיה תועלת כוללת לכולם. אולם, האגואיזם והתועלתנות האישית עדיין צריכים לא לפגוע בהבטחות ולעמוד בחוקים במדינה שאני חי בה.

חסידי ג'ון סטיוארט מיל אומרים שיש הבדל בין כללי אצבע לבין כללים ממש. כללי אצבע הם אקראיים ותלויים בהחלטה מעשית פרגמטית. בזמן שהכוח התועלתי של כללים הוא שצריך לדבוק בהם יהא מה שיהא. התשובה של חסידי בנת'ם לכך היא שעושים פטישיזם של כללים, ואולי הכללים לא תמיד משרתים את עקרון התועלת. מנקודת מבט תועלתנית אין הבדל בין כללי אצבע לכללים של מיל, אלא אם אנו לוקחים בחשבון את התפיסה של קאנט.

בסופו של דבר לא ברור האם יש פער גדול בין תועלת מעשים לתועלת כללים.

תורת המידות והמדינה – סיכום

לדעת עוד, להבין יותר:

ג'ון סטיוארט מיל על סכנות הקונפורמיות ולמה חשוב להיות אינדיבידואל

13 ציטוטים על לאומיות

היא מניעה את העולם כבר הרבה זמן אך האם היא טובה לו? ציטוטים (ביקורתיים) על לאומיות ופטריוטיות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: