- ראינו את המגמות הפיסקאליות בישראל לאורך השנים, וקשרן לסכסוך הישראלי-עברי. כמו כן ראינו איך גידול בהוצאות ובגירעון גורר אחריו הוצאות נוספות כמו ריבית וסבסוד מוצרים.
- בלוח 4 מתוארות ההוצאות, ההכנסות והגירעון של מרכיבי המגזר הציבורי. חלק משמעותי מהכנסות גופי המגזר הציבורי מגיעות מהממשלה (מיסים שמועברים ישירות לגופים ועוד). מבחינת בריאות – יש לציין כי יש לממשלה אינטרס לממן שירותי בריאות, מהבחינה של השפעות חיצוניות (אם לא לכולם תהיה רמת בריאות בסיסית – גם מי שרוכש שירותי בריאות יכול להידבק מאלו שלא). לממשלה יש 2 דרכים אפשריות להתערב בכך. ראשית, מס הבריאות כמס פרוגרסיבי ולא אחיד. שנית, הממשלה נותנת השלמה תקציבית מסוימת לשירותי הבריאות, מעבר למס הבריאות (למשל סבסוד סל הבריאות). סה"כ – אחוז הוצאות הבריאות בישראל שמסובסד ע"י הממשלה הוא יחסית לא גבוה בקרב המדינות המתפתחות.
- מבנה הממשלה: משרדי הממשלה המרכזיים והפונקציות הכלכליות שלהם:
v ראש הממשלה: 2 גופים בעלי חשיבות כלכלית במשרד זה – נציב שירות המדינה והמועצה הישראלית לכלכלה. הנציב אחראי על השירות הציבורי, קובע את הסטנדרטים לתפקידים שונים, נהלים וכו'. הוא אינו אחראי על השכר (מי שכן הוא הממונה על השכר באוצר). המועצה היא גוף מייעץ, ומעורבת בדיוני המדיניות הכלכלית.
v בטחון: מנהל את התעשיות הבטחוניות, שהן בעלות תפקיד ייצור והעסקת אנשים. כמו כן – אחראי על כוח האדם הנרחב בצה"ל.
v תמ"ת: כאן נכללים המדען הראשי, ורשות ההשקעות. רשות ההשקעות נותנת סובסידיות למפעלים, בעיקר להון פיזי. המדען הראשי עוסק בסבסוד מו"פ תעשייתי (לא אקדמי באוניברסיטאות). את הפרויקטים שהוא בוחר הוא מסבסד בכ-50% מעלות הפרויקט. פרויקטים שנכשלים לא צריכים להחזיר את הסבסוד, וכאלו שכן– צריכים להחזיר עם ריבית.
v תשתיות: הגופים באחריות משרד זה הם ממ"י, מקורות, מע"צ, חברת החשמל, גופי אנרגיה ועוד.
v שיכון: חשיבותו ירדה, עם הירידה של ענף הבנייה בארץ. מעורב בעידוד בנייה והפשרת קרקעות.
v פנים: חשוב בעיקר מבחינת השפעתו על תקציבי הרשויות המקומיות.
v חינוך: משפיע על ההון האנושי, והן על האוניברסיטאות (שהן חלק מהמלכ"רים של המגזר הציבורי).
v בטחון פנים: משטרה
v תחבורה: רכבות
v תקשורת:
v רווחה:
v בריאות: בתי החולים, וקופות החולים.
- · משרד האוצר:
- 1. אגף התקציבים – אשר מכין את הצעת התקציב השנתי. כך אגף זה הוא שמתווה את מדיניות הממשלה כפי שהיא מתבצעת במהלך השונה.
- 2. החשב הכללי – שתפקידו לדאוג לביצוע התקציב (וביכולתו לווסת את ביצועו), וכל החשבים ביתר משרדי הממשלה כפופים לו (מה שמקנה לו השפעה רחבה). תפקיד שני של החשב הוא הנפקות אג"ח ממשלתיות.
- 3. הממונה על השכר – הוא שאחראי על מדיניות השכר במגזר הציבורי. בעוד שנציב שירות המדינה עוסק יותר באופי וגיוס כוח האדם במגזר הציבורי, הממונה על השכר עוסק ברמות השכר במגזר הציבורי. יש לו השפעה על גודל התקציב ועל השכר במשק כולו, כיוון שהמגזר הציבורי מעסיק אחוז ניכר מהעובדים במשק.
- 4. מבחינת מיסים – ראשית, רשות המס, שעוסקת בעיקר בגביית המיסים עצמם. שנית, הממונה על הכנסות המדינה, שעוסק ראשית בהתווייה כללית של מדיניות המיסים וניתוח מערכת המיסים, ושנית לערוך את תחזיות המיסים (תחזיות של תקבולי המיסים השונים) – וזהו תפקידים משמעותי בעת גיבוש תקציב המדינה שכן זהו הבסיס לתכנון ההוצאות. שני גופים אלו (רשות המס והממונה על הכנסות המדינה) אוחדו לפני זמן מה.
- 5. המפקח על שוק ההון והביטוח.
- הוצאות ציבוריות: לוח 5 נותן תמונה של השינויים שחלו בהוצאות הממשלה משנות ה-80 ועד שנות ה-2000. ראשית, רואים ירידה משמעותית בהוצאות הבטחון מ-20.7% (אחוזי תוצר) ל-8.7% (הסכמי השלום עם מצרים, ביטול פרויקט הלביא ועוד). שנית, רואים מגמה מעורבת בהוצאות החינוך. מחד יש רמה קבועה יחסית בשנות ה-80, ומתחילת שנות ה-90 עם עליית רבין לשלטון – מתחילה מדיניות מכוונת של עלייה בהוצאות החינוך, עד סביבות 96'. משנות ה-2000 חלה מגמת ירידה בהוצאות החינוך. לאורך שנות המדינה ניתן להצביע על שני שינויים מכוונים מרכזיים – גידול בתחילת שנות ה-60, ובתחילת שנות ה-90 עם ממשלת רבין. שלישית, מגמה יציבה יחסית בהוצאות הבריאות. בסוף שנות ה-90 רואים עלייה בהוצאות הבריאות – אך זו לא באמת עלייה אלא עקב חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבעקבותיו תשלום ששולם ישירות לקופ"ח עבר ישירות להוצאות הבריאות. רביעי, מגמה יציבה בשירותי הרווחה. לא מדובר בהעברות או סובסידיות, אלא רק עלות ישירה של שירותי הרווחה (עבודה סוציאלית, מוסדות טיפול באוכ' חלשות ועוד). סה"כ, רואים ירידה בצריכה הציבורית, שנובעת בעיקר מירידה בהוצאות הבטחון. מבחינת השקעות ציבוריות – זהו לא סעיף גדול בתקציב, וחלה בו עלייה קלה לאורך תקופה זו. מבחינת העברות רואים 3 סעיפים שונים: סובסידות לפרטים, למגזר העסקי, והוצאות ריבית של הממשלה. ראשית, מבחינת הוצאות הריבית (תשלומי הריבית ביחס לתוצר)– הן היו גבוהות בתחילת שנות ה-80, ומאז החלו לרדת באופן הדרגתי בעקבות הקטנת הגירעון והקטנת היחס בין החוב לבין התוצר. שנית, מבחינת סובסידיות למגזר העסקי – אלו ירדו משמעות במסגרת תוכנית הייצוב ב-85' (אבל המגזר העסקי פוצה קצת בדרכים אחרות). שלישית, תשלומי ההעברה לפרטים דווקא גדלו לאורך התקופה.
- מה עומד מאחורי הגידול בתשלומי ההעברה לפרטים? במחקר של זעירא וסטרבצ'ינסקי הם ניסו לבדוק את השפעתם של משתנים עיקריים בנדון. השערה אחת הייתה גידול בגודל האוכ' המבוגרת. משתנים נוספים שנבדקו היו התוצר לנפש, שינויי האבטלה, מדדים שונים להתחלקות הכנסות במשק. כמו כן נבדק משתנה "דאמי" של תקופת 2002-2005, והתברר שזו תקופה מכריעה ביחס לתשלומי הרווחה במדינה. הרגרסיות היו מסוג קו-אינטגרציה.
