גל העלייה בשנות ה-90
- · כשאנו מדברים על הצמיחה בשנות ה-90 לא מדובר על צמיחה רציפה ומתמשכת, אלא על פרקי זמן שבהם חלות התאמות של המשק, בעיקר כתוצאה מגלי העלייה מבריה"מ. המשוואה הרלוונטית היא: = MPK = r+d a*A*K(a-1)*L(1-a) . מה שקורה מתואר ע"י המנגנון הבא: L# כי באים הרבה עולים > כתוצאהMPK# > רוצים להשקיע יותר בארץ ולכן K# > ומאחר ומניחים תפוקה שולית פוחתת, זה גורם לכך ש MPK$, כך שהוא יורד ומתייצב, והקפיצה מתמתנת.
- · לוח 11: לוח 11 מראה ששנת 89' היא שנת מיתון לפי הפרמטרים השונים – ירידה בהשקעה הגולמית, עלייה באבטלה ועוד. העלייה בשנות ב-90 (החל מ-90') מיד מוציאה את המשק מהמיתון באופן מואץ, ושיעורי הצמיחה הגבוהים נמשכים לפחות עד 95'. מבחינת שיעור האבטלה – הוא בעצם לא מעיד ממש על מיתון, שכן לעולים לוקח זמן להשתלב במשק ולכן האבטלה עולה, אך ב-96' היא כבר יורדת.
- · אם נסתכל על שיעור התשואה להון נקי, כלומר MPK, נראה שב-90'-95' הוא קופץ, ושיאו ב-92'. אחרי 92' הוא עדיין גבוה אך הוא מתחיל לרדת משום ש-K מתחיל לגדול (בהתאם למנגנון שתיארנו לעיל). מבחינת שיעור ההשקעה הגולמית – הוא קופץ ב-90' וב-91', ומתחיל לרדת רק בסוף שנות ה-90. המנגנון לעיל אכן עובד כאן, כך שבסוף שנות ה-90 נוצרת כבר התייצבות. מבחינת הון לעובד – בהתלה יש שחיקה של k בגלל העלייה והגידול בעובדים, אך עד סוף שנות ה-90 הוא עולה.
- · לוח 11 מראה לנו דברים נוספים לא רק לגבי גל העלייה, ולכן חשוב לנסות לעשות בידוד גורמים. בשנת 93' נחתמו הסכמי אוסלו – שגם להם הייתה השפעה כלכלית ניכרת. אם נסתכל על ההשקעה הגולמית – נראה קפיצה נוספת ב-94'-95', ואותה ניתן לייחס לאוסלו ולא לגל העלייה. השפעה שנייה של הסכמי אוסלו התבטאה בייצוא. הייצוא עבר מספר קפיצות – ב-92', וב-94'-95'. הקפיצה הראשונה נגרמה בשל פיחות ריאלי (האינפלציה ירדה אך מדיניות הפיחות המשיכה באותה רמה ולכן חל פיחות ריאלי), והשנייה בשל אוסלו ופריצת חרמים ערביים (חרמים של חברות על ישראל בשל לחץ ערבי, החרם של מדינות ערב נמשך). עם זאת, יש לזכור כי שנות ה-90 מתאפיינות בגירעון משמעותי במאזן התשלומים. כלומר – הצמיחה המואצת בשנות ה-90 מומנה ע"י גירעון במאזן התשלומים (ולא ע"י חיסכון). הגירעון היה הכלי הכלכלי הנכון לממן את הצמיחה, שכן ישראל יכלה ללוות בריביות נמוכות בחו"ל – ולקבל על כך תשואה גבוהה בארץ.
