ירושלים והאסלאם

עם היווסדה של דת האסלאם בתקופתו של מוחמד לא הייתה ירושלים מקודשת בצורה כלשהי למוסלמים והיא לא נקשרה בקורותיו של הנביא ולא הוזכרה בקוראן, מצב זה נכון היה גם כאשר נכבשה העיר ב-638. אך האסלאם שאב מהתפתחותו מהדתות המונותיאיסטיות וכך לא היה אדיש לחשיבותה של ירושלים בעבור היהדות והנצרות וייתכן שזו אחת הסיבות להתקדשות העיר בתקופה שלאחר כיבושה. פרשנות מאוחרת הקושרת את ירושלים לקורות מוחמד, העדפה פוליטית שלה בימי בית אמיה ובנייה מרשימה שנעשתה בה פעלו יחדיו בתהליך ההתקדשות של העיר והפיכתה לשלישית בחשיבותה בעברו האסלאם.

כאמור, ירושלים אינה מוזכרת בקוראן והוא אינו ממקם את מוחמד בה. אך עם זאת מקורות משניים קושרים את העיר לאמונה האסלאמית ומקנים לה מעמד של קדושה וחשיבות תיאולוגית. החדית' מספר על תקופה קצרה בה קבע מוחמד את ירושלים ככיוון התפילה (קבלה) בכדי למשוך יהודים לדת החדשה. חשובה יותר מכיוון התפילה הזמני היא המסורת המייחסת את יעד מסע הלילה של מוחמד ועלייתו לשמיים לירושלים ומיקום מסגד אלאקצא בה, מסורת זו קשרה את ירושלים באופן פיזי להולדת האסלאם ומיקמה בה את אחד האירועים החשובים של הקוראן וכך הקנתה לה חשיבות דתית רבה שלא הייתה בה קודם לכן.

ירושלים המוסלמית זכתה ליוקרה פוליטית בימי שליטי בית אומיה, למשל כאשר החליט מעאויה בשנת 660 לקבל על עצמו את שבועת האמונים לחליפ'ה בירושלים ולא במדינה כפי שהיה נהוג. במהלך כתשעים השנים של שלטון בית אומיה קיבלה ירושלים יחס ניכר מצד השלטון שהתבטא בבנייה נרחבת בה (להלן). השלטון המוסלמי בתקופה זו ישב בדמשק אך ארץ ישראל וירושלים זכו ממנו ליחס מיוחד מה שודאי תרם גם למעמדה הדתי של העיר. ככל הנראה בתקופה זו גם נקבעה, אולי בלחצים פוליטיים או במסגרת אווירה שהעניקה חשיבות לירושלים, הפרשנות לפיה מסגד אלאקצא המוזכר בקוראן שוכן בירושלים והעיר הוכרה כשלישית בקדושתה לאסלאם.

מבני דת מרשימים שנבנו בירושלים סייעו בהגדלת חשיבותה בעבור הדת האסלאמית. כיפת הסלע שנבנתה על ידי עבד אלמליכ נועדה, לפי עדות ודעה אחת, לשמש חלופה לעלייה לרגל למכה, ולפי עדות ודעה אחרת שמשה בכדי לטפח גאווה מוסלמית נוכח המבנים שהותירה אחריה הנצרות בעיר ובכך למעשה לשמש סמל לניצחון האסלאם על ה"כופרים". הזיהוי המאוחר של ירושלים כיעד מסע הלילה של מוחמד והנקודה בה עלה לשמיים ייתכן ועמד מאחורי הקמתו של מסגד אלאקצא על הר הבית וקביעתו כבית תפילה וכמסגד המוזכר בקוראן.

לסיכום, התקדשותה של ירושלים לאסלאם נעשתה לאחר ימיו של מוחמד ובמסגרת פרשנות מאוחרת של הקוראן וצמיחתן של מסורות במסגרת החדית'. ייתכן ודווקא בגלל חשיבותה של ירושלים ליהודים והנוצרים היה צורך לנכסה בעבור האסלאם ולהכליל אותה בתיאולוגיה שלו בכדי כביכול להוכיח את עליונותו של האסלאם על הדתות האחרות. קידוש העיר לאסלאם הפך את חזקתו עליה לניצחון תיאולוגי על פני הנצרות הביזנטית וכך גם לניצחון סמלי במאבק לא רק בין הדתות אלא גם בין האימפריות. על רקע זה ניתן אולי להסביר את יחסם המיוחד של שליטי בית אומיה לירושלים ופעילותם לחיזוק מעמדה דרך בנייה מאסיבית של אתרי תפילה וקדושה ששירתו מטרה כפולה, הן העצמת העיר בתוך העולם המוסלמי והן האפלה על המפעלים הנוצריים בעיר. ככל הנראה בתקופה זו גם נקבעו הפרשנויות שקשרו את קורות מוחמד בעיר ומיקמו בה את מסגד אלאקצא המוזכר בקוראן, וניתן אולי לחשוד כי פרשנויות מאוחרות אלו לא היו תיאולוגיות גרידא והושפעו גם מאווירה פוליטית שרצתה להשיג לירושלים חשיבות בעולם האסלאם.

ראה: ירושלים לדורותיה

קשרי הון-סגנון: הביטוס והון תרבותי

כיצד הסגנון שלנו משפיע על המעמד החברתי שלנו ועל סיכויי ההצלחה שלנו בחיים? על הקשר בין מושג ההון התרבותי ו"הביטוס" אצל בורדייה

עוד דברים מעניינים: