ירושלים והנצרות

ירושלים, על אף היותה ערש הנצרות ומקום ההתרחשות של אירועיה המכוננים, לא זכתה לחשיבות ויוקרה מיוחדות בראשית דרכה של הנצרות. לאחר חורבן בית שני ודיכוי מרד בר-כוכבא הייתה איליה קפיטולינה קולוניה כאחת הקולוניות של רומא הפגאנית ועיקר העניין בה היה מצד יהודים שלא הורשו לשבת בה ונוצרים, כאשר בתוך הנצרות הוליך נצחונו של זרם הגויים על הנימולים לפיחות במעמדה של העיר. גם כאשר הפכה האימפריה הרומית נוצרית עם עלייתו של קונסטנטינוס עדיין לא קיבלה ירושלים מעמד מרכזי בעולם הנוצרי בעיקר בשל השיטה המנהלית הרומית שעליה התבססה גם הכנסייה ולפיה עיר הבירה, במקרה זה קיסריה, היא גם מקום מושבו של כוהן הדת המרכזי של האזור. כך ניצבה ירושלים בעמדת פתיחה זניחה למדי בראשית התקופה הביזנטית אך במשך המאות הבאות השתלבו מספר גורמים, שייסקרו להלן, בכדי להפוך את ירושלים לאחת הערים החשובות בעולם הביזנטי והנוצרי.

עיקר ערכה של ירושלים בעבור העולם הנוצרי הוא היותה אתרן של כמה מההתרחשויות המשמעויות ביותר בקורות ישו והאתוס הנוצרי. כך טבעי היה כי המקומות בהם פעל ישו, נצלב, קם לתחייה וכו' יזכו לקדושה וחשיבות בעבור האדם הנוצרי מכיוון שהם מהווים קשר פיזי-מוחשי אל האירועים המכוננים של הדת. אך במאות השנים בין ימיו של ישו ועד קונסטנטינוס לא היה ידוע מקומם של רבים מהאתרים בתוך ירושלים וקדושתם הייתה בכוח בלבד, בכדי להוציאה לפועל היה צורך לגלות את מקומם, או לפחות להמציא אותו.

בתקופת קונסטנטינוס נעשו מאמצים ניכרים לאיתור הגולגותא ומערת הקבורה של ישו, ומשאותרו זכו גם ל"ראיות" בצורת מציאת (בדרך נס) את הצלב עליו נצלב ישו וכריכת אירועי הגילוי במעשי ניסים משמיים שהעניקו לאתרים משנה קדושה ואישור לזיהוים הוודאי. הלנה, אם הקיסר, הייתה אף ככל הנראה שותפה פעילה בגילוי אתרי הקודש בעיר ושמה נקשר בגילוי אתר הקבר וכן בגילוי מערת הלידה של ישו בבית-לחם והמערה בה לימד את תלמידיו בהר הזיתים. גילויים של האתרים הוביל להקמתן של כנסיות כגון כנסיית הקבר והאלאונה שזכו למשנה קדושה בשל המקום בו ניצבו.

גילוי האתרים הדגיש ונתן ביטוי מוחשי למסורות התיאולוגיות הקשורות בירושלים והוליך להעלאת קרנה בעולם הנוצרי. ניתן אולי להציע השערה לפיה החלטות ועידת ניקיאה הכשירו את הקרקע לתהליך זה. ראשית במישור התיאולוגי כאשר מן הקביעה על טבעו האחיד של ישו נגזר כי את המקומות בהם דרך פקד למעשה האל עצמו. שנית במישור הפוליטי כאשר ההישג של הכרה במעמדה המיוחד של העיר בועידת ניקיאה דרבן את פטרוניה "לפרוט" על המסורות הקשורות בה ולעשותן מוחשיות יותר בכדי לחזק את מעמד העיר.

מבנה הכנסייה חפף את המבנה המנהלי של האימפריה ולפיכך נוצר מצב בראשית המאה הרביעית בו הייתה ירושלים כפופה מנהלית ודתית לבירה קיסריה. מעודדים מהחלטות ועידת ניקיאה ועליית חשיבותה של ירושלים לאחר גילוי האתרים הקדושים בה ניסו הבישופים המכהנים בעיר החל ממאקאריוס ואילך לפעול בכדי להשוות את מעמד ירושלים לזה של קיסריה, לעלות עליה ואף להשיג מעמד של פטריארכיה. מנהיגי הדת בירושלים השתמשו במחלוקות הדוגמה של העולם הנוצרי בכדי לצבור הון פוליטי ולהעלות את מעמדה של ירושלים על פני קיסריה וטענו למעמד כבד משקל של ירושלים במחלוקות הדתיות מפאת המסורת הקשורה בה, הם המשיכו בגילויים של מקומות קדושים (כמו מקום קבורתו של סטפאנוס), קשרו מעשי ניסים והתגלויות בירושלים (כמו הופעת צלב בשמי העיר), פעלו להפצת האמונה הנוצרית ואף "קבעו עובדות בשטח" כמו מינוי בישופים – זכות השמורה לפטריארכים. מאמציהם של בישופי ירושלים נשאו פרי ועיר זכתה למעמד עדיף על קיסריה ובימי יובנאליס אף הוכרה כפטריארכיה שהתחרתה בכוחה לא עם קיסריה אלא כבר עם אנטיוכיה.

מספר גורמים חברו יחד בכדי להפוך את ירושלים למוקד מרכזי של עלייה לרגל נוצרית במהלך התקופה הביזנטית. המסורות אודות פועלו של ישו וקרוביו בעיר משכו אל העיר אנשים שרצו לחזות במו עיניהם באתרים הקדושים (שזה מכבר נחשפו). לאלו הצטרפו אגדות על ניסים שהתרחשו בעיר וגרמו לפרסומה יחד עם מפעלי הבנייה הדתיים בעיר שמשכו אליה מבקרים. העלייה לרגל חיזקה את מעמדה של ירושלים בכך שהציבה אותה בעיר מרכזית בעולם הרוח הנוצרי, העניקה למעשה סוג של גושפנקא לאתרים הקדושים וחשיבותם, הפיצה את שמה בירושלים ברחבי העולם הנוצרי וודאי שגם תרמה תרומה נכבדת להכנסות העיר ולהמשך פיתוחה.

הקיסרית אודוקיה הפכה לכעין פטרונית של ירושלים באמצע המאה החמישית והיא שיתפה פעולה עם הבישוף יובנאליס בפיתוח העיר והעלאת קרנה. בתקופה זו הורחבו חומות העיר לכיוון דרום (שכללו עתה השילוח והר ציון) וכן נבנו מספר גדול של כנסיות ומבנים ציבוריים (כמו האיפסקופיאון, כנסיית סטפאנוס, הבאסיליקה של בריכת השילוח ועוד). השניים תרמו גם לטיפוח פולחן הקדושים כמו סטפאנוס ומרים שהיוו נקודות זכות נוספות בעבור העיר והגדילו את משיכתה בעבור העולם הנוצרי. קשריה של אודוקיה עם מרכזי העולם הביזנטי תרמה להפצת מעלותיה התיאולוגיות של ירושלים מה שהועיל להתנהלותו הפוליטית של יובנאליס במאמצו לחזק את מעמד העיר בכנסייה.

לסיכום, ניתן לראות כי ממעמד זניח יחסית של קולוניה בראשית המאה הרביעית הלכה ירושלים במהלך התקופה הביזנטית והשיגה לעצמה מעמד של עיר מרכזית בעולם הנוצרי תוך שהיא זוכה לבכורה על הבירה קיסריה. הגורם היסודי והמשמעותי בתהליך זה הוא מקומה של ירושלים באתוס הנוצרי כאתר האירועים החשובים ביותר בסיפור ישו. מסורות אלו היוו את נקודת המוצא ממנה יכלו מנהיגיה של העיר לפעול לקידומה ולתבוע לה מעמד רם בעולם הנוצרי על ידי טיפוח אתרי ומסורות פולחן בעיר, מיצובה במרכז עלייה לרגל, מפעלי בנייה בעיר והתנהלות מוצלחת בזירת ההתדיינות התיאולוגית הנוצרית.

 

לכל שיריך: 12 ציטוטים יפים על ירושלים

נח לא לבד: סיפור המבול בתרבויות שונות

מה אפשר ללמוד מקיומם של גרסאות שונות לסיפור המבול בתרבויות שונות? האם השכיחות של מיתוס המבול מלמדת על אירוע קדום או על משהו על התרבות שלנו?

סוגי מנהיגות נפוצים

שבעה סוגי מנהיגות נפוצים על פי המחקר בתחומי הסוציולוגיה הארגונית וניהול עסקי.

עוד דברים מעניינים: