הפואטיקה של הסיפורת – סיכום: אפיון דמויות

5- אפיון דמויות

הדמות המשוחזרת

התפיסה המימטית הקיצונית

הגישה מתייחסת לדמויות בדיוניות כאילו היו בני אדם של ממש ולפיכך אפיונה אינו מוגבל במידע הנמסר בטקסט (70).

התפיסה המימטית

הדמות משוחזרת על סמך דגמים מהמציאות אך מוגבלת לחומרים בטקסט (71)

בכל סיפור קיימים פערי מידע בנוגע לדמות ונשאלת השאלה אילו שאלות אודותיה לגיטימיות ואילו אינן. אמת מידה אחת היא מרכזיות פער המידע בסיפור – שאלות שהטקסט עצמו שואל. (72)

הדמות המשוחזרת –פעולה או אופי

אריסטו מבחין בין מרכיב הפעולה של הדמות לבין מרכיב האופי. הטרגדיה לטענתו מחקה פעולות והפעולות הן שמעצבות קווי-אופי. (76)

פרופ (סטרוקטורליסט) מבחין בפונקציות בסיפור היכולות להתממש בדרכים שונות ("מעשה נבלה", "ענישה" וכו') בהתאם למיקומם בסיפור וכך גם לדמויות יש "תפקיד סיפורי" ("דמות הנבל", למשל) (76-77)

הגדרת התפקיד הסיפורי נשענת על הפונקציה שהדמות מבצעת.(77)

תפיסות אחרות רואות בדמות כישות בעלת אופי במנותק מהפעולות שהיא מבצעת.

דרך אחת להביט בסוגיה היא לטעון שיחסי אופי=פעולה משתנים מז'אנר לז'אנר, או שלחילופין הם תלויים הדדית זה בזה. (78)

סוגי דמויות

עקרון המורכבות ועקרון ההתפתחות

לפי פורסטר:

דמות שטוחה: בעלת תכונה אחת ואינה מתפתחת.

דמות עגולה: מרובת תכונות ומתפתחת.  (79+ביקורת).

לפי הספר:

• דמות שאינה מורכבת ואינה מתפתחת
• דמות שאינה מורכבת ומתפתחת
• דמות מורכבת שאינה מתפתחת
• דמות מורכבת ומתפתחת. (80)

אמות מידה למורכבות של דמות:

• צירוף התכונות ומידת ההרגליות של צירופן (80-81)
• כמות המידע הנמסרת אודות הדמות (81)

התפתחות:

לא מתפתחת: התנהגות קבועה

מתפתחת: תגובות שונות לאירועים דומים

אבן:

דמות אליגורית: מבוססת על תכונה אחת.

קריקטורה: הבלטה מוגזמת של קו-אופי יוצא דופן

טיפוס: מייצגת קבוצה מסוימת ומבליטה את תכונות הקבוצה. (81)

סיווג דמויות ביחס למקומן ביצירה

קביעה של דמות מרכזית\משנית נעשית לפי מידת נוכחותה של הדמות בעלילה.

פרוטגוניסט: דמות מרכזית

אנטגוניסט: דמות הנתונה במאבק או קונפליקט עם הפרוטגוניסט. (83)

גילום הדמות בטקסט – אמצעי אפיון

אפיון ישיר: מציין במפורש קווי אופי.

אפיון עקיף: מדגים קווי אופי מבלי לציינם.

אפיון ישיר:

תיאור פיזי, תכונות אופי, מצב נפשי או מעמד כלכלי-חברתי, למשל.

הגורם המאפיין (מספר\דמות בסיפור) אף הוא חשוב בקביעת המיהמנות של האפיון הישיר (86).

אפיון ישיר מוסווה: נראה כתיאור פיזי אך למעשה מתאר אופי ("עיניים מרושעות")

איפיון עקיף:

הפעולה

פעולות הרגליות או חד-פעמיות של דמות יכולות לשמש בכדי לאפיין אותה.

פעולה הרגלית מאירה צד סטטי בדמות. פעולה חד פעמית יכולה להאיר צד דינמי והתפתחות בדמות או לחשוף צדדים נסתרים עד כה. גם הימנעות מפעולה יכולה לשמש אפיון עקיף (88)

הדיבור

המילים בפי או בראש הדמות יכולות לשמש אפיון עקיף, הן בתוכן המשקף את עולמן הפנימי והן בסגנון שלהן. (89).

התודעה של הדמות

ייצוג תודעה של דמות ע"י המספר ולא קול פנימי של הדמות (90).

ההופעה החיצונית

תיאור מלבושיה וצורת הופעתה של דמות מעידים על אופיה (90). תיאור מראה של דמות יכול לשמש גם בכדי לתאר כיצד היא מופיעה ומשפיעה על דמות אחרת (91).

הסביבה

סביבה פיזית (מקום מגורים, בית וכו') וסביבה אנושית (משפחה, חברים). (92-93)

העקרונות שבבסיס אמצעי האפיון העקיפים

הקישור בין אמצעי האפיון לדמות מתבסס על:

• עקרון הסיבתיות – דיבור ופעולה: הדמות נוהגת\דוברת באופן מסוים מכיוון שהיא כך וכך. הופעה חיצונית וסביבה – הדמות\סביבה נראים כפי שהם בשל סיבה כלשהי.
• עקרון הסמיכות- דיבור, פעולה, הופעה, סביבה – עקרון מטונימי – הסמיכות של המרכיבים לדמות מאפשרת להסיק מהם אליה.
• עקרון הדמיון – הקבלה בין סביבה לאופי הדמות, למשל.

אם בין מרכיב בטקסט ודמות מקשר רק הדמיון, הרי יש כאן אנלוגיה טהורה.

הפואטיקה של הסיפורת – סיכום

הפואטיקה של הסיפורת – סיכום תמציתי