הפואטיקה של הסיפורת – סיכום: תהליך הקריאה

3- תהליך הקריאה

הקורא כ"מטונימיה של טקסט": הטקסט מכווין את פעילות הקורא ולפיכך קיים בו "קורא אידיאלי" מובלע. הקורא האידיאלי הוא זה שנענה להכוונת הטקסט ורמיזותיו באופן המקסימלי. כך הטקסט אינו תלוי בקורא כלשהו והוא מקבל מעמד בכורה – הטקסט מכתיב את הקורא ולא להיפך. כנגד תפיסת הקורא האידיאלי קמו בעשורים האחרונים קולות הקוראים לחזור ולהתמקד בתגובותיו של הקורא הממשי ולא בקורא מופשט שנרמז מהטקסט. (91-95)

הקורא הממשי של הולנד

התיאוריה של הולנד מתייחסת אל הקורא הממשי. הוא מתאר את תהליך הקריאה דרך תימת הזהות:

א.      הקורא מגיב ליצירה דרך הטמעתה במבנים הפסיכולוגיים הסובייקטיביים שלו.

ב.       הפרשנות מקורה באישיות הקורא שמשתמש ביצירה בכדי ליצור תהליכים פסיכולוגיים האופייניים לו. (96)

הולנד מניח כי לכל אדם "תימת זהות" קבועה וכי ה"איד" הפרוידיאני מתממש בפעולת הקריאה ומתאים אליו את הטקסט.

הולנד גורס כי בתהליך הכתיבה והקריאה עוברים אלמנטים אישיותיים חבויים ו"אסורים" תהליך סובלימציה לכדי תוכן מקובל חברתית (המינגווי החושש מאימפוטנציה כותב על נושאים גבריים כמו ציד). פנטזיות ילדותיות ולא מקובלת מעובדות דרך הטקסט לתכנים מקובלים.

הולנד למעשה קובע כי לכל קורא תגובה סובייקטיבית לקריאה אך מנסח מנגנון אובייקטיבי אחיד לפי מדובר בעיבוד פסיכולוגי המותאם לאישיות האדם.

בגדול: הטקסט לבדו אינו מלמד מה תהיה תגובתו של האדם אל תגובת האישיות הספציפית לטקסט.

ארבעת העקרונות של הולנד:

א.      תגובה חיובית לטקסט תלויה ביכולת הקורא לבנות לו משמעות קוהרנטית התואמת את "סגנון האישיות" של הקורא. תגובה שלילית היא אי יכולת לבנות משמעות קוהרנטית משום שהטקסט נוגד את אישיות הקורא.

ב.       תגובה חיובית על טקסט מעידה כי הוא הפעיל בקורא את מערכת ההגנות האופיינית לו, ולהיפך.

ג.        כל קורא משתמש ביצירה הספרותית בכדי ליצור פנטזיה העונה למאוויו.

ד.       הקורא מעבד את הפנטזיה שלו לתימה או אינטרפרטציה.

למעשה התיאוריה של הולנד היא פסיכולוגית יותר מספרותית שכן דרך הטקסט נחשפת נפש הקורא והטקסט תלוי בה. כך אין אינטרפרטציה שלטת וכל אחת מתקבלת. (103-104)

הקורא הממשי של קרוסמן

קרוסמן מקבל את המסקנה כי פרשנות סובייקטיבית מוליכה לקבילותה בהכרח של כל אינטרפרטציה. (105) והטקסט למעשה אינו נושא כל משמעות אובייקטיבית (106).

הקורא האידיאלי

מ.פרי רואה בתהליך הקריאה בנייה של היפותזה המאפשרת לקשר את פרטי המידע לכדי תבנית קוהרנטית (107).

בטקסט קיימים פערים שאותם משלים הקורא בצורה אינסטינקטיבית ("יונתן הקטן")

שלושת העקרונות של פרי בבחירת היפותיזה:

עקרון התחולה – העדפת היפותיזה שקושרת כמה שיותר פרטים (109)

עקרון הדיקות הקישור- עדיפות להיפותזה המקשרת בין הפריטים באופן ההדוק ביותר (110)

עקרון הפשטות – העדפת ההיפותזה הפשוטה יותר. (110)

דגמים לבניית היפותזה

תהליך הבנייה של היפותזה נשען על הנחות מוקדמות מסוימות הנלקחות מהמציאות ומטקסטים ספרותיים אחרים, למשל ההנחה כי פרטי הטקסט קשורים זה בזה.

בשל אופיו הלינארי של הטקסט, כאשר אנו נתקלים בפרט שאינו מתאים להיפותזה שהתגבשה עד כה אנו נדרשים לעדכן אותה. (112)

בהתווית ההיפותזה אנו נעזרים בדגמים המבוססים על הכרותנו עם המציאות ו\או עם תמות ספרותיות. (113)

הפואטיקה של הסיפורת – סיכום

הפואטיקה של הסיפורת – סיכום תמציתי

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.