2- מסיפור לתיאוריה
הינומה
בקריאה ראשונה נראה כי לא מתרחש הרבה – חייל או"ם פוגש ילדה, מנסה לפתות אותה וחוזר בו.
מההתרחשות החיצונית אנו פונית להתרחשות "פנימית" בה הילדה אינה מבינה את המשמעות המינית של חיזורי החייל ורואה בהן התגשמות חלומות רומנטיים אך משהוא נוכח בתמימותה הוא חוזר בו ומותיר אותה פגועה וכמהה.
אך גם זה אינו סוף פסוק.
הנחת הפונקציונליות-"סלקציה אמנותית": הנחת המוצא צריכה להיות כי כל פרט והיבט בסיפור מופיע שם מסיבה כלשהי ולתכלית כלשהי.
העולם הבדיוני
המתרחש בעלילה מתרחש בעולם בדיוני הבנוי במתכונת של עולם המציאות הממשי.
העולם המשוחזר – ההתרחשות והדמויות כבעלות קיום עצמאי בעולם בדיוני.
ארגון העולם הבדיוני בטקסט – הדרך שבה מתבטאות הדמויות מתוך הכתוב.
הדמות
הדמות המשוחזרת
את הדמות אנו משחזרים ומגדירים בדמיוננו על סמך הטקסט וכתגובה אליו. שיחזור הדמות נעשה על סמך פרטי מידע הניתנים בטקסט והתאמתם לידע סטנדרטי שיש לנו אודות המציאות, כך למשל: תגובה תמימה או חוסר הבנה מעידות על דמות נאיבית.
כל דמות בנויה, לפחות בקווים כלליים, במתכונת של דמות מציאותית והיא לרוב תואמת לקטגוריות מוכרות, חברתיות, פסיכולוגיות וכו'.פרטים חלקיים יוצרים תמונה שלמה.
ההתייחסות לדמות היא אובייקטיבית וחסרת פניות ולא בין-אישית, אנחנו איננו מתייחסים לדמות ילד כמו לילד במציאות, כך היחס שלנו אל הדמות מוכתב על ידי היצירה. כך בסיפור אנו עשויים להזדהות עם רוצח במציאות היינו מגנים (הומברט הומברט, רסקולניקוב).
אפיון דמויות
במהלך הסיפור נמסרים מספר נתונים "ממקמים" אודות הדמות (גיל, משפחה, רקע וכו'). ב"הינומה" הפרטים אינם נמסרים במישרין אלא בדרך עקיפה הגוררת הסקת מסקנות.
גם לאופי ודרך התיאורים הנמסרים דרך מספר בגוף ראשון או במבע עקיף יש תרומה באפיון הדמות דרך הצורה שבה היא מביטה על העולם ומפרשת אותו.
האירועים
אפשר להבחין בין העולם "המשוחזר" שהוא סדר האירועים במציאות הבדיונית לבין זה המאורגן בסדר האירועים בטקסט שאין בהכרח חפיפה בניהם.
החומר הלשוני
ניתן לדון בסיפור הן מכיוון העולם המעוצב והן מכיוון הלשון המעצבת.
הספרות במידה רבה מחויבת למציאות בשל השימוש בלשון שמכיל תוכן סמנטי המתייחס למציאות. לא ניתן ליצור יצירה ספרותית מופשטת (חוץ מנונסנס וג'יבריש אולי, וגם זה רק בשירה). אך ללשון גם חירויות ואפשרויות כמו לתאר התרחשות מתמשכת, למשל.
- המדיום הלשוני מחייב בנייה של מציאות.
- נותן את האפשרות לייצג רצף אירועים.
- מאפשר יחס שונה בין רצף האירועים האמיתי והמסופר.
- מחייב הצגה ופירוש לינארים ולא סימולטנים.
הקול המספר והתודעה הקולטת (78)
בספרות יש דובר ולדובר זו עמדה מסוימת כלפי סיפורו (ב"הינומה", למרות הגוף השלישי, הדברים מובאים מראייתה של הגיבורה)
מספר- הקול המנסח את המילים
נקודת תצפית\מבט\מיקוד – זווית הראייה דרכה נמסרים הדברים.
רצף הטקסט (82)
