urinary tract infection uti antibiotic levaquin
סיכום בגיאולוגיה: סביבות היווצרות גיאולוגיות " /> " />

5- סביבת היווצרות גיאולוגית

סביבת היווצרות פלוטונית

מגמה – חומר סלעי מותך בעומק כדור הארץ. טמפ’ ולחץ גבוהים.

בהיווצרות סלעים פלוטוניים (כמו גרניט) המגמה מתקררת לאט, כאשר בטמפ’ שונות מתגבשים מינרלים שונים. (81)

הגיבוש המפריט של המגמה – מינרלים שנוצרים בתהליך ההתגבשות שוקעים או צפים במגמה וכך נוצרים סלעים שונים מהתכת אם אחת. (81)

הקוורץ נוצר בסוף ההתגבשות כאשר ההתכה עשירה בצורן ולפיכך:

סלעים חומציים – התגבשות איטית, עשירים בצורן וקוורץ, צבע בהיר (גרניט)

סלעים בסיסיים – התגבשות מהירה, דלים בצורן וקוורץ, צבע כהה (בזלת) (82)

השלב הפגמטיטי – שארית נוזלית עשירה בצורן בשלהי ההתגבשות שנדחסת לסדקים ומישורי חולשה בסלעים מסביב ויוצרת עורקים עם גבישים גדולים. (83)

מרבצים הידרותרמיים (83)

פומרולה – תערובת אדי מים וגזים המתמרים מהרי געש כבויים למחצה.

סולפטרה – נביעה של מים חמים עם חומצה גפריתית מהרי געש כבויים למחצה. (83)

גופי חדירה פלוטוניים

מגמה שנדחסה לתוך סלעי הקרום העליון, התקררה ויצרה גופי ענק של סלעים מגמטיים.

בתולית – גוף גדול של סלע מגמטי שהתקרר באיטיות ולפיכך מורכב מגבישים גדולים. שכיח במרכז הרי קימוט. (85)

סדן – בליטה הנשלחת מתוך הבתולית לסלעים שממעל.

דייק – מגמה שחדרה למישור חולשה בסלע והתגבשה. גודל הגבישים תלוי במהירות ההתגבשות. העמידות ביחס לסלעי הסביבה קובעת תצורה של קיר או תעלה. (86)

סיל – גוף מגמטי מישורי שנוצר מחדירה של מגמה בין שכבות של סלעי משקע. (90)

לקולית – דומה לסיל, אלא שנוצר גוף מוגבה דמוי פטרייה מעל לצינור ההזנה (השכבות מעל התקמרו) (90).

גופי חדירה כפולים – דייק או סיל כפול כתוצאה מחדירה חוזרת של מגמה. (91)

תופעות שוליים בגופי חדירה – התמרה של סלעי סביבה בשולי המחדר המגמטי. לעיתים הגבישים בשולי המחדר דקים יותר מתוכו בשל התקררות מהירה יותר. קסנולית – שבר של סלע סביבה הלכוד בתוך המחדר. (91)

מבנה פורפירי בסלעי החדירה – תהליך הגיבוש המפריט נקטע עם מגע המגמה בסלעי משקע וכך נוצרים גבישים גדולים (פנוקריסטים) לכודים בתוך חומר דק גביש. (93)

סביבת היווצרות וולקנית

לבה- חומר מגמטי המגיע לפני השטח ומים וגזים מתאדים ממנו. הלבה מתקררת מהר והופכת לסלע זעיר-גביש (93). הרכב הלבה תלוי בהרכב מגמת המוצא ולכן ישנם סלעים וולקניים החופפים את הסלעים המגמטיים אלא שהם קטני-גביש.

הרי געש ותופעות לוואי (94)

הר געש- הצטברות לבה וגזים סמוך לפני השטח עד שהם פוערים בו חור. השברים (חומר פירוקלסטי – סלעי סביבה ולבה שמתקררת באוויר, טוף) שמועפים על אל יוצרים מכתש (קרטר-לוע). לעיתים מצטרפת להתפרצות זרימה של לבה אל הסביבה שנקרשת ויוצרת סלעי בזלת. בהתפרצות יכולות להיווצר גם מערות כאשר בועות גז נלכדות בתוך הלבה. (99). לאחר ההתפרצות מתמעט הלחץ של הלבה והחור נסתם בהתקרשות של שארית הלבה שבו – עד ההתפרצות הבאה. לעיתים נוצרים הרי געש משניים במקומות בעלי התנגדות פחותה.

סטרטו-וולקן – שכבות מתחלפות של טוף ובזלת (104)

שילד קון- לבה בלתי-צמיגה זורמת מהלוע ויוצרת חרוט מתון. (104)

קלדרה –  התרוקנות תא הלבה מתחת להר הגעש גורמת להתמוטטות שלו ויוצרת מעין מכתש. (104)

מאר- לוע התפוצצות משנית – חומר וולקני מכסה מים, נוצר קיטור שפורץ ויוצר לוע לא וולקני. (108)

סקוריה – בזלת נקבובית מאוד כתוצאה מהתקררות מהירה עם בועות גזים (113)

טוף מולחם – טיפות לבה שעפו באוויר, התקררו והולחמו זו לזו. איגנימבריט – מידת הלחמה גבוהה. (113)

פומיס\חפף – סלע וולקני נקבובי, עשיר בצורן (בניגוד לסקוריה), לבנבן, צף על פני המים ולעיתים ניתן למצוא אותו בחוף (בחורף) (114)

אובסידיאן – זכוכית וולקנית. התקררות לבה מהירה ללא בועות. שחור (לעיתים לבנבן), מבריק ונשבר לרסיסים חדים. (115).

גבישים חופשיים – גבישים שהתגבשו לפני התפרצות הלבה, נזרקו לאוויר ונחתו יחד עם הטוף. (116)

טיפות וולקניות – טיפות לבה שנזרקו לאוויר בזמן התפרצות (116)

סביבת היווצרות יבשתית

סלע על פני השטח נשחק בתהליכי בלייה פיזיקליים, כימיים וביוגנים ומן החומר המפורר נוצרים סלעים חדשים. (121).

ברקציה – חומר מפורר (שברי סלע, גרניט למשל) שמתלכדים בחומר גירי, מעיד על היווצרות קרובה לסלע המקור. (121)

חתיכות של סלעים קשים הופכות לחלוקים וכאשר הן מתלכדות (לרוב בגיר) נוצר קונגלומרט. (122)

ארקוזה – גרגירי הגרניט המקורי המצטברים בתערובת באפיק נחל – קוורץ, פלדשפר ומיקה. (122)

ככל שגדל המרחק ממקור הגרניט מתפרקים המיקה והפלדשפר ונותר קוורץ שגרגיריו הגדולים נותרים מאחור והקטנים יוצרים חולות נודדים. (122)

שיכוב-צולב – הרבדה של אבן חול בכיוונים שונים כתוצאה משינוי פני המדרון של הדיונה או אפיק הזרימה (124).

תהליכי שקיעה בגופי מים ביבשה

חומרי סחף גסים מגיעים למקווי מים, שוקעים בו ויוצרים רובדי חול ורובדי קונגלומרט. עימם שוקעים חומרי תרחיף ומתוך החומר המומס במקווי המים נוצרים סלעים חדשים – סוגי חרסית וגיר. (125)

חמאדה – משטח מכוסה שברי סלעים וחלוקים שהרוח הרחיקה ממנו את גרגירי החול (126)

קרסט – מי גשמים ומי תהום עם פחמן דו-חמצני הממיסים תעלות ומערות בגיר ודולומיט (127)

נטיף (סטלקטיט) – גיר השוקע מטיפות מים בתקרת המערה המתנדפות תוך שקיעת פחמת סידן.

זקיף (סטלגמיט) צומח מקרקעית המערה מטיפות הנופלות מן התקרה. (127)

דולינה – שקע בפני השטח כתוצאה מהתמוטטות מערת המסה קרסטית (130)

היווצרות לטריט ובוקסיט – (130)

סביבת היווצרות חופית

חלוקים וחומרי סלע גסי-גרגיר מובאים לים ע”י נהרות ויוצרים קונגלומרטים וכן אבני חול של קוורץ מלוכד בגיר ימי. (131)

סלע חופי – קונגלומרט של שברי צדפות וגרגירי חול מלוכדים בחומר גירי (132)

גומות המסה – שקערוריות הנוצרות בסלעי חוף בשל היקוות מים והשתנות הטמפ’ שלהם וריכוז הפחמן הדו-חמצני ממקור ביוגני (133)

גלונים – מבנה גלי של חול בשל רוח או זרמי ים, לעיתים מתאבנים הגלונים (134)

טביעות רגליים – עקבות המשתמרות בטין מעידות על סביבת היווצרות רדודה מאוד (135)

משטחי הצפה – שקיעה של חרסית המכילה צדפות וחלזונות (136)

סביבת היווצרות ימית

אזורים ימיים: (137)

מדף היבשת – מהחוף עד לעומק של 200 מטר. אזור החוף – תחום גלי הים. האזור הנריטי- מהחוף עד עומק 200 מטר, פעילות ביוגנית רבה בשל תנאי שמש טובים.

האזור הבתיאלי – מעומק 200 מ’ עד 2,000 מ’.

האזור האביסלי – מעומק 2,000 מ’ והלאה.

יצורים ימיים: הרכב בעלי החיים משנה לפי העומק.

בנתוס – חיים בטין הקרקעית.

פלגיים – צפים או שוחים, בעיקר בשכבה העליונה.

לסלעים המורבדים בים מבנה שכבתי אופייני (גם באגמים, ההבחנה היא דרך מאובנים) (138)

אבן חול – בעיקר גרגירי קוורץ המובאים לים ושוקעים בו, במיוחד בקרבת החוף. (140)

קירטון – קונכית גיריות זעירות של יצוריים פלנקטוניים (פלגיים). השלדים שוקעים ויוצרים בוצה גירית שמתכסה שכבות משקע נוספות, נלחצת ומאבדת מים. מאובנים מיקרוסקופיים.

גיר – לרוב מקונכיות ושלדים גיריים של בע”ח (לעיתים שקיעה כימית של פחמת סידן). המסה חלקית בבוצה והתגבשות מחדש של קלציט. מאובנים מיקרוסקופיים וגדולים.

דולומיט – פחמה של סידן ומגנזיום. ההיווצרות לא ברורה לגמרי, אולי החלפה של סידן במגנזיום. מאובנים לא משתמרים טוב.

חרסית – שקיעה של חומרי שחק שהובאו לים יחד עם יצירה של חומרים חרסיתיים בתהליכים כימיים בים. מכילה מאובנים.

חוואר – שקיעה של חומרי גיר וחרסית בכמויות שוות.

צור – מצוי בשכבות מסורגות עם סלעים ימיים. מכיל מאובנים (140)

הרכב האוקיאנוס הומגני ולא השתנה ב-500 מיליון השנים האחרונות (זמן היווצרות מרבית הסלעים הימיים הנמצאים כיום, קדומים יותר הותמרו). החל מעומק 3,000 מ’ בשקט ו-4,500 באטלנטי מומסים השלדיים הגיריים בשל הלחץ הגובר של הפד”ח ולכן נוצרים גיר וקירטון רק בים לא עמוק. חרסית נוצרת בעומקים שונים אך בעומק רב היא נקייה מגיר.

חומר אורגני מתחמצן בקרקעית הים, אך במקומות סטגנטיים (סטטיים, ללא התחדשות מלאי החמצן) נוצרים גיר, קירטון או חרסית עשירים בחומר ביטומני.

כמות הפד”ח, חומציות מי הים, אופי החומר היבשתי ועומק האוקיאנוס קובעים את סוג הסלע שנוצר. (141)

סביבת היווצרות של התאדות יתר (אוופוריטית)

בלגונות ביבשה אין הספקה של מי-ים טריים, המים מתאדים, ריכוז המלחים עולה והמלחים שוקעים. באידוי שוקע בתחילה מעט גיר, לאחר מכן גבס ולבסוף מלח-מאכל – גבס ומלח מאכל הם אופייניים לסביבה אוופוריטית. (141)

סביבת היווצרות של התמרה (מטמורפוזה)

סלעי משקע או יסוד הנקברים בעומק רק ונתונים ללחצים וטמפ’ גבוהות עוברים שינויים של יצירת מינרלים וסלעים חדשים. התוצר הסופי תלוי בסוג סלע המקור ובעוצמת הלחצים. (142)

חדירה מגמטית או גרניטציה?

התמרה גורמת לעיתים להתכה מלאה של הסלע והתוצר המתקבל דומה בכל למגמה, לפיכך קשה לקבוע אם מדובר בסלע יסוד או מותמר. (143)

7- סטרטיגרפיה

מישורי אי-התאמה (190)

הפסקה בהרבדה שמתבטאת בשטח בחסר של שכבה בהשוואה לחתך הסטרטיגרפי השלם.

אי-התאמה מקבילה – השכבות מעל מישור אי ההתאמה מקבילות לאלו שמתחתיו.

אי התאמה זוויתית – נטייה של השכבות מתחת למישור אי ההתאמה. מציינת תנועות טקטוניות בין השלבים השונים של ההרבדה.

עיקרון הסופרפוזיציה –שכבה צעירה מונחת על שכבה ותיקה ממנה. העיקרון מוחל גם על שברים וחדירות מגמטיות, למשל.

Tagged with:
 

Comments are closed.