6-הלשון בתקשורת ההמונים
תקשורת המונים היא לרוב חד-כיוונית תוך פנייה לנמענים רבים שאינם תמיד מוגדרים. אי היכולת לשנות באופן מיידי את המסר גורם לכך שתקשורת המונית מאופיינת בתכנון מראש של המסר. לפי סנואו תקשורת ההמונים כבר איננה כלי להעברת מסרים אלא מדיום המעצב ומעוצב ע"י החברה וקובע נורמות (157). תקשורת ההמונים מתבססת על תקשורת בין אישית וככזו יש בה לפחות מידה של הדדיות (שיחות מאזינים, טוקבקים) ולכן היא מתקרבת אל הדיבור העממי (158).
תפקיד הלשון בתקשורת
לשון תקשורת ההמונים משתנה לפי המדיום, תחום העיסוק וקהל היעד. רוב החוקרים רואים בה דרגת ביניים בין לשון הספרות ללשון המדוברת ולפיכך גם דרגת השינוי והדינאמיות שלה (160). לרשות התקשורת הכתובה עומדים סימנים פארא-לשוניים כמו עימוד, הדגשות, פיסוק, כותרות ואיורים (161).
לעיתונות היה תפקיד מרכזי בחידוש והפצת השפה העברית בסוף המאה ה-19 (163-170).
העיתונות כמשקפת תמורות בלשון
העיתונות מגיעה אל כל שכבות האוכלוסייה ולפיכך נפוצה יותר מהספרות. יש בה מידה של רשמיות שהופכת אותה במידת מה למודל חיקוי והיא מעצבת נורמות לשוניות ומפיצה מגמות לשוניות (173). עם הזמן חלה בהדרגה התקרבות של הלשון העיתונאית הגבוהה לשפת הדיבור מבחינת אוצר המילים, התחביר והניסוח (מטאפוריקה שגורה?) (174).
השפעת הלועזית
עם הזמן חלה ירידה בכמות המילים הלועזיות שבשימוש בשפת העיתונאות או החלפה שלהן אך גם ירידה בהידרשות למקורות. במקביל ניתן לעמוד על מגמות של תרגום שאילה המאפיין צורות התבטאות אנגלו-סכסיות (175) וביטויים מושאלים כמו "נתפס עם המכנסיים למטה" (176).
שאילה לקסיקלית היא חדירה של מילה או צירוף משפה זרה לשפה אחרת כאשר המילה או הצירוף נטמעים בלקסיקון השפה כפי שהם בצורתם המקורית או עם התאמות לחוקי המורפולוגיה של השפה המשאילה. לדוגמה: "בנק", "רדיו" (ללא התאמה מורפולוגית), "אוניברסיטה", "טלוויזיה" (עם התאמה מורפולוגית).
תרגום שאילה הוא מצב בו מונח או ביטוי עובר משפה לשפה אך לא בדרך ישירה כי אם בדרך של תרגום המונח. לדוגמה: "עכבר"(מחשב) שעבר תרגום שאילה מ-"mouse" או "ירח דבש" המתורגם מ- "honeymoon".
האם יש סגנון ייחודי לתקשורת?
לשון העיתונות אינה מתיימרת להיות אסתטית אלא פונקציונלית. ניכר כי ישנה התאמה בין הלשון לבין קבל היעד (מדורי כלכלה לעומת מדורי רכילות) (177).
כביכול לשון הדיווח היא אובייקטיבית אך ניתן למצוא פעלים מודאליים רבים כמו "הדגיש", "הכריז", "טען" וכו' (178). אחת הדרכים לנתח טקסט הוא לבחון אותו בהקשרם של טקסטים קודמים ומאוחרים לו (179).
התפתחות העיתונות הפופולארית
תמורות חברתיות בעקבות המהפכה התעשייתית הביאו את העיתונים לעם מה שבהכרח גררה התאמה בסגנון ורמת הלשון (187).
ניו-ז'ורנליזם – כתיבה אישית לא בהכרח דיווחית עם השלמת הדברים הנאמרים, ציורית, הבעה אישית והתקרבות לספרות על חשבון האובייקטיביות (189).
בעיתונות הפופולארית נעשה שימוש בדרמטיזציה לעומת העדר יחסי שלה בעיתונות האיכות. העיתונות הפופלארית מבקשת את "הסיפור האנושי" הדרמטי מול האיכותית שמחפשת הקשרים אידאולוגיים ופוליטיים (189). עיתונות איכותית מתאפיינת בדיווח עובדות ואילו פופולארית נוטה יותר לחוויה האישית (194)
משלב הספורט
שימוש רב במטאפורות, פעלים ושמות תואר אינטנסיביים (היכה, הכניע, טיסה, צניחה), משחקי מילים, המצאה לשונית וציוריות (196).
השפעת המקומונים
המקומונים "הצעירו" את שפת התקשורת עם עיתונאים שכותבים כפי שהם מדברים. מדורים ייחודיים לצעירים החלו לדבר בשפת "'קוד" נגישה רק למי שבקיא ב"סצנה" (200). שימושים בשפה גבוהה נעדרים או מובאים בציניות, ניסוחים ארכאיים מובאים בגוון עדכני וישנו שימוש בשפה לא תקנית (200).
התקשורת כמשקפת תקנים וכקובעת נורמות
??
??להשלים???
7- נורמות של שימוש בלשון ותכנון לשון
נורמה – דרך ההתבטאות הנכונה לפי ברי סמכה (לשון נורמטיבית)
סטנדרט – הדרך המקובלת כנכונה בחברה (לשון סטנדרטית) (9)
תקניות לשונית – מתייחס ללשון הסטנדרטית
ת
תקינות לשונית: מושג המתייחס למבע הבנוי על פי כללי הדקדוק המקובלים ומוכרים כנכונים בידי ברי-סמכא כגון האקדמיה ללשון או מילונים וספרי דקדוק ללא קשר לסוג המבעים הנהוגים והמקובלים בפועל בקרב דוברי השפה.
קבילות לשונית: מושג המתייחס למבע המתבצע במסגרת השימוש המקובל בלשון ויתקבל כנכון או לכל הפחות כמובן בידי הדוברים ללא קשר למידת התקינות שלו.
ה (12)
8 – שינוי והתפתחות בלשון
שינוי לשוני
כל לשון משתנה. ישנם שינויים פנים לשוניים איטיים ושינויים מהירים יותר כתוצאה ממפגש עם שפה זרה או כתוצאה מתהליכים חברתיים דרסטיים.
גורמים לשינויים חברתיים ובעקבותיהם לשוניים:
סביבה גיאוגרפית
אוכלוסייה (כמו גידול משמעותי)
גילויים והמצאות
הפצת תרבות ומגע עם תרבויות זרות
דעות ואידאולוגיות (93-94).
שינויים בעברית
הגייה
להשלים.
שינויים באוצר המילים
בתחום הלקסמי: יצירת מילים חדשות על בסיס יסודות עבריים.
במישור הסמנטי: שינויים טבעיים בשל חידושים, שינויים בעקבות חילון ובעקבות השפעת שפות זרות.
שינויים בתחום הדקדוק
בתחום הפועל – הרחבה משלושה עיצורים לארבעה וחמישה., ו' ההיפוך (וירד, וילך…), צירוף מושא כבול לפועל, כינויי קניין חבורים,
שינויים בתחום התחביר
העברית ממשיכה במידת מה את לשון המקרא ובעיקר את לשון החכמים והמשנה וניכרות בה השפעות זרות.
שינויים בסגנון
בתקופת ההשכלה נטו להדביק צורות תנכיות והתוצאה הייתה סגנון מסורבל ומליצי
9-לשון ואתנוגרפיה
הגישה האתנוגרפית להתנהגות הלשונית מתארת את הדיבור בהקשרו החברתי-תרבותי. הלשון בגישה זו אינה נתפסת כמהות מבודדת אלא כחלק ממכלול של פרקטיקות חברתיות-תרבותיות של קבוצת הדוברים והיא מתארת את השימוש בלשון בהקשרם של נתונים לא בלשניים כמו אמונות או מוסכמות חברתיות. כך גישה זו אינה מסתפקת בתיאור תיאורטי של מבנה בשפה מסוימת ותחת זו היא בוחנת את יישומה הפרגמטי של השפה בחברה המשתמשת בה ובהתייחסות למשתנים תרבותיים.
אתנוגרפיה – תיאור התנהגות חברתית ותרבותית (8). בהקשר הבלשני:תיאור הדיבור כחלק שיטתי ממערכת ההתנהגות התרבותית (13).
קהילת דיבור – קבוצת אנשים בעלי התנהגות תקשורתית דומה המשמשת אותם בנסיבות חברתיות ותרבותיות נתונות (מובחנת על ידי הבדלים משימושים אחרים בלשון). אין הכרח שישתמשו באותה שפה אלא באותן אסטרטגיות שיחה ורפרטואר לשוני (16).
ניתוח אירועי דיבור
פידג'ין- שפה מעורבת עשויה אוצר מילים של שפה אחת ודקדוק של אחרת.
קריאול- שפת פידג'ין שהפכה לשפה ילידית
שפת פידגי'ן נוצרת באופן ספונטני בסביבה חברתית המתקיימת לאורך זמן של דוברי שתי לשונות או יותר והיא משמשת כמתווכת לצרכי תקשורת בין הדוברים השונים. שפת הפידג'ין משלבת יסודות לקסיקליים משפה אחת ודקדוקיים משפה אחרת לשם יצירת לשון פשוטה שמגשרת על הפערים בין דוברי השפות השונות ועונה על הצורך שלהם בתקשורת זה עם זה. לשפת פידג'ין אין דוברים ילידיים וכאשר מועמד דור שני של דוברי שפת הפידג'ין שלהם זוהי שפת אם היא הופכת לשפת קריאול.
.
*מעריכים כי כיום יש בעולם כ-5,000-6,000 שפות שונות (14).
דו-לשוניות היא מצב בו אדם מסוים שולט בשתי שפות בצורה טובה פחות או יותר ומסוגל לעשות שימוש בשתיהן. דיגלוסיה לעומת זאת לא מתייחסת לאדם ספציפי (אם כי דו-לשוניות יכולה גם לאפיין קהילת דוברים) אלא לחברה בה מתקיימות שתי לשונות או שתי וריאציות לשוניות המשמשות כל אחת למטרה אחרת.
10 – תקשורת מילולית ופארא-מילולית
תקשורת מילולית – תקשורת מילולית היא תקשורת המבוססת על סימנים לשוניים הנמסרים בדיבור או בכתב. כדוגמאות ניתן להביא שיחה בין שני אנשים פנים אל פנים או בטלפון, כתיבת מכתב פיזי או באינטרנט, שלטים הנושאים סימנים לשוניים ואף קידוד במורס או כתב ברייל.
תקשורת בלתי-מילולית – תקשורת בלתי-מילולית היא תקשורת המתבססת על סימנים שאינם סימנים לשוניים (דיבור או כתב). הסימנים הלא לשוניים נושאים משמעות שניתן לפענחה ובכך הם מאפשרים תקשורת שאינה מבוססת על הלשון. כדוגמה ניתן להביא שפת גוף, מרחק בין הדוברים ומגע.
תקשורת פארא-מילולית- תקשורת פארא-מילולית היא תקשורת המשלבת שימוש בסימנים מילוליים ובסימנים לא-מילוליים. כדוגמה ניתן להביא שילוב של דיבור ושפת גוף, כמו חיווי בהצבעה לצד המילים "זה הכיוון" אך תקשורת פארא-מילולית יכולה להיות גם אמצעים גרפיים הנלווים לטקסט כתוב..
מודל הקואופרציה של גרייס
כללים לקיום תקשורת נאותה:
כמות הדיבור – המידע הנדרש, לא פחות ולא יותר.
איכות הדיבור- לא לומר את מה שאינו אמת או אינו ניתן להוכחה.
התייחסות\רלוונטיות – מידע המתקשר לנושא הנידון בלבד.
אופן הדיבור – המנעות ממבעים עמומים או דו-משמעיים. (106)
פעולת דיבור- מבע המבטא את כוונת הדובר בנסיבות נתונות (116)
פעולות דיבור לפי סרל
טענה – פעולת דיבור המתייחסת אל המציאות הרפרנציאלית, מבקשת לקבוע דבר מה ויש לה ערך אמת (כלומר יכולה להיות אמיתית או שקרית) כמו חיווי, השערה או מסקנה.
הצהרה – פעולת דיבור שמתוקף ביצועה חל שינוי במציאות כמו הכרזת מלחמה או מינוי.
התחייבות – פעולת דיבור המתייחסת לכוונתו של המוען לבצע פעולה כלשהי ויצירת מחויבות כלפי כוונה זו כמו הבטחה או איום.
הוראה – פעולת דיבור המתייחסת אל הנמען ומיועדת להניעו לפעולה מסוימת (בדומה לפונקציה הקונטיבית של יאקובסון) כמו ציווי או בקשה.
הבעת רגש – פעולת דיבור המבטאת את רגשותיו או יחסו של הדובר (בדומה לפונקציה האמוטיבית) כגון התנצלות או הודיה.
טענה – חיווי, השערה, הפצרה, תלונה, מסקנה.
הצהרה – הכרזת מלחמה, מינוי, זיכוי מאשמה.
התחייבות – הבטחה, איום, הצהרה, הסכמה, סירוב.
הוראה – ציווי, בקשה, הזמנה, פקודה, אזהרה, שאלה.
הבעת רגש – ברכה, הודיה, התנצלות, השתתפות בצער (118)
משמעות פעולות הדיבור נקבעת לא רק לפי צורת המבע, אלא על פי כל נסיבות השיח (119)
שבעת המרכיבים של פעולת הדיבור ע"פ סרל:
כוונה אילוקציונית – המרכיב העיקרי. הרצון להפעיל את הנמען ולהניעו לפעולה
דרגת העצמה של הכוונה האילוקוציונית – עצמה שונה של פעולת הדיבור (בקשה פחות מהפצרה, התנצלות פחות מהבעת צער)
דרך השגת המטרה-התנאים הדרושים להשגת מטרת פעולת הדיבור (כמו פקודה שמצריכה יחסי מרות)
תוכן האמירה – תכנים המתקשרים לפעולה.
תנאי הכנה – תנאים מוקדמים כמו רצון ויכולת.
תנאי הכנות – התאמה בין מצב פסיכולוגי ותוכן האמירה.
דרגת העצמה של תנאי הכנות – רמת הכנות באמירה. (121-122).
הבדלים לשוניים בתוך תרבות נתונה יכולים לנבוע מהבדלי מעמדות או מקבוצות מובחנות חברתית (149).
לסיום:
ניתוח פוסקני יוצא מנקודת הנחה כי ישנה דרך "נכונה" (נורמה) להשתמש בשפה וביחס אליה ניתן לשפוט האם שימוש מסוים בשפה הוא נכון או לא נכון. ניתוח זה יבקש להכווין את השימוש בשפה לאור הדרך "הרצויה" לשיטתם של מבצעי הניתוח. ניתוח תיאורי, מאידך, אינו מניח כי ישנה דרך שימוש אחת בשפה העולה או עדיפה על אחרת ולפיכך מטרתו אינה הערכה ושיפוט של השימוש בשפה אלא הצגתו וניתוחו כפי שהוא מתקיים בפועל. ניתוח זה אינו מתייחס לרצוי אלא למצוי.
