תקשורת כתרבות: קריאה פעילה- פענוח בקהילות פרשנות

לאחר הדיון  על תהליכי ההפקה ומה שקורה מאחורי הקלעים, האינטרסים, האילוצים, שיקולים היוצרים טקסטים שונים והעיסוק בהרחבה בטקסטים, סוגי טקסטים, ניתוחי טקסטים באופנים שונים, עסקנו במונחים שעסקו בטקסטים – טקסט פתוח, סגור, הגמוניה, פורום, משמעות עודפת וכד'. החלק האחרון הוא ההתקבלות – מתמקדים בקהל עצמו. כלומר, מה הקהל עושה עם הטקסט, איך הוא מפרש אותו ומקבל אותו.

הטענה היא שהקהל לוקח את הטקסט להקשר החברתי תרבותי שבו הוא מצוי, ובו מתקיימת למעשה פעולת הפרשנות. הטקסט אינו עומד לבד או מצוי בחלל ריק אלא אנחנו כפרטים מפרשים טקסטים שונים מתוך תפיסת עולמנו, הקשרנו החברתי והיבטים נוספים, המשפיעים על האופן שבו נפרש את הטקסט. אין פרשנות אחת אלא הפרשנות תלויה במפרש. כלומר, הפרשנות היא סובייקטיבית היא משתנה וזה מאוד מתאים לגישה הפוסט מודרניסטית, כל אחד מפרש את הטקסט אחרת.

עמית קמה מנסה לבחון תיאוריות מוקדמות יותר שעסקו בפרשנות של יחידים או פרטים למסרים וטקסטים תקשורתיים. כלומר, הוא מנסה לבחון את היחסים בין פרטים לבין המסר, לבין הטקסט.

הוא מדבר על 2 תיאוריות:

  1. ביקורת הקורא
  2. שימושים וסיפוקים

|

v

תיאוריות תרבותיות

1. ביקורת הקורא (הצופה) – היא מניחה שהטקסט מאותת לקורא למה התכוון "המשורר", והפעולה של הקורא היא חילוץ של אותן משמעויות שהסיפור מכוון אליהן מלכתחילה. דהיינו, יש קריאה נכונה, יש כוונה מאחורי הטקסט שמי שכתב אותו התכוון אליה והוא זה ששותל או מכניס קודים וסימנים בתוך הטקסט שעוזרים לקורא/צופה להפיק את אותה פרשנות רצויה בתהליך הפרשנות שלה, של הקהל.

2. שימושים וסיפוקים – הגישה טוענת שלקוראים אין מגבלה בקריאת הטקסט אלא הם יכולים לפרש את הטקסט כרצונם, להפיק ממנו משמעויות שונות, להפיק ממנו סיפוקים. כלומר, כל אחד יכול להשתמש בכל טקסט במענה, כמעט, לכל צורך. משהו הרבה יותר פתוח, מגוון ותלוי בפרט.

הביקורת על 2 התיאוריות הללו היא ששתיהן מתעלמות מההקשר החברתי-תרבותי שבו מצוי הפרט. שתיהן מתעלמות מכך שהפרט מגיע לפרשנות עם מטענים, ערכים, הקשרים, אלא מדברות עליו כפרט בודד ובעיקר על חשיפתו לטקסט, למסר.

תיאוריות תרבותיות

מכאן אנו מגיעים לתיאוריות התרבותיות יותר, המדברות על תהליך התקשורת כעל משא ומתן בין טקסטים לבין קהלים. שלא מנותק מההקשר תרבותי-חברתי שבו התהליך הזה מתקיים.

מתוך הדיון הזה טוענים שפרטים בקהל מפרשים טקסטים בהקשר חברתי-תרבותי מסוים. יש כל מיני סוגים של כיווני מחקר שניסו לבדוק קהלים שונים. אחד הכיוונים מגיע מכיוון הבלשנות, מהכיוון הלשוני, ומדבר על מושג "קהילות דיבור". במושג זה הכוונה היא שאופן השימוש בלשון במציאות חברתית מסוימת, מגדירה שייכות של קבוצה או שייכות של אנשים לקבוצה ספציפית. כלומר, קהילה מסוימת יכולה להיות מוגדרת כקהילה בגלל שימושה בלשון או במושגים מסוימים. קהילת  דיבור היא חותכת קבוצות, זו הגדרה של שפה המלכדת קבוצה מסוימת סביבה כשהיא לא קשורה לעמדה או למוצא. זה יכול להיות מקצועי. לדוגמא –הצבא, זו קהילת דיבור. כשהוא בצבא הוא משתמש במטבעות לשון שונות השייכים לקהילה ומי שלא בצבא לא יבין את הקיצורים והשפה שבה הוא מדבר. יש קהילות אינטרנט -גולשי האינטרנט – יש להם שפה משלהם וניתן להגדיר את השייכות לקבוצה בכך שהקבוצה מפרשת באותו אופן מושגים, ערכים, מילים. היא מגבשת לעצמה שפה משלה – שפה מקוצרת, סלנג שמישהו אחר שאין לו קשר לקבוצה, לא יבין אותם. השייכות לקבצה מפירה את המבנים החברתיים הפורמאליים. למשל, משפחה. במשפחה יכולות להיות מספר קהילות – למשל הילד שייך לקהילת האינטרנט, האבא שייך לקהילת הצבא וכו'.

קהילה פרשנית – לא בשפתה אלא שקבוצות שונות מתחברות יחד לקהילה פרשנית בכך שהן מתחברות לאותן טקסטים ומפשרות אותן באופן דומה. ואין זה תואם בהכרח את המבנים החברתיים הפורמאליים. כלומר במשפחה יכולות להיות מספר קהילות פרשניות – האם והבת אוהבות אופרות סבון, האב והבן ספורט וכו'. כלומר, המבנה הפורמאלי, העיסוק המקצועי, מקום המגורים ושאר המבנים הפורמאליים החברתיים לא רלוונטיים. אני יכולה להתחבר לקהילה פרשנית עם מישהי בת 80 הגרה בשדרות. אנשים שונים מגילאים שונים, ממעמדות שונים, ממוצא שונה – מתחברים יחד להיות קהילה פרשנית כי יש להם מכנה משותף סביב טקסטים מסוימים שהם מעדיפים. והנחת המוצא היא שהם יפרשו אותם באופן דומה. כלומר, לי אין משותף עם האישה בת ה-80 משדרות מבחינת מבנים חברתיים פורמאליים, אולם בגלל ששתינו מעדיפות ואוהבות אופרות סבון יתכן ששתינו נתחבר דרך באופרת סבון ושתינו נפרש את אופרת הסביון בצורה דומה. לכן אנחנו נהיה קהילה פרשנית. למעשה, בעיקרון אין קשר בן האנשים בקהילה פרשנית. ה]פורומים היום מאפשרים את הקשר הזה אולם בעיקרון כל אחת מאיתנו יושבת במקום שונה ומרוחק ורואות באותו הזמן את אופרת הסבון ומפרשות את הטקסט. הכוונה שיהיה קשר בחיבור לטקסט ובפרשנות שלו אולם לא אין בינינו קשר יומיומי. כלומר קהילה פרשנית שהמחבר אותה זה תוכן, יש חיבור בטקסט ולכן הנחת המוצא היא שנפרש באותה צורה את הטקסט.

חזרה אל: תקשורת כתרבות

תקשורת המונים – סיכום

13 ציטוטים על לאומיות

היא מניעה את העולם כבר הרבה זמן אך האם היא טובה לו? ציטוטים (ביקורתיים) על לאומיות ופטריוטיות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: