חברה ופוליטיקה בישראל: ישראל – מדינת חוק או מדינת הסדר / יוסף אגסי (2000)
ישראל היא אינה מדינת חוק נורמאלית כמקובל במערב, אלא מתנהלת כמדינת הסדר. למשל בקבלת אזרחות לא כתוצאה מחוק מסוים אלא ע"י מפרשי החוקים (שרים). זהו חוק הסדר וחוק מדינה.
חוקה – אוסף של חוקים המגדירים את סמכויותיו ותפקידיו של השלטון. היא מעניקה הגנה חוקית לזכויות הפרט ומשמשת אמצעי בלימה וריסון לכוח הפוליטי שבידי בעלי השלטון.
מדינת הסדר – מדינה שמתנהלת ע"פ צרכים סקטוריאליים של קבוצות לחץ פוליטיות. הפקידים בממשל הם הקובעים, והופכים למפרשי החוקים. ישראל מתנהלת כמדינת הסדר ואימצה את הסטאטוס קוו בראשית המדינה.
הסטאטוס קוו – הסדר שבא לקבוע את מיקומה של הדת במדינה על מנת להסדיר יחסים בין דתיים לחילוניים, ולאפשר הנהגה משותפת.
משום שאין חוקה המדינה מתנהלת עלפי צרכים סקטוריאליים מגזריים של קבוצות לחץ פוליטיות כאשר הפקידים הופכים למפרשי החוקים המדינה מתנהלת כהסדר בין קבוצות פוליטיות ולא ע"פ תפיסת עולם לדוגמא –הנושא של קביעת אזרחות לא מתפיסת עולם אלא מתוך מהבנה של פקידי משרד הפנים. בתי המשפט הרבניים מסתמכים על הלכה אין שוויון זכויות בין גברים לנשים זהו כלל במדינה דמוקרטית חוק השבות הוא חוק הצהרתי ולא חוק של הליכים. מיהו יהודי ולמי הזכות לשוב נקבע בעקבות קבוצות לחץ פוליטיות. הגיור אינו נושא הקיים בחוק , ורק לרבנים האורתודוכסים מותר לגייר. לדוגמא- אדם יכול לשרת בצבא אך לא להתחתן משום שהוא חצי יהודי לדעת אגסי צריך לעשות הפרדה בין דת למדינה.
הנושא של החוקה עומד על ויכוח עוד מקום המדינה . מהרגע שהמדינה קמה היה ברור שתקום חוקה (חלק מהחלטות היא שהמדינה היהודית והערבית צריכים להקים חוקה נפרדת שתי מדינות עם שתי חוקות). גם בהכרזה על הקמת המדינה על ידי בן גוריון הוא דיבר על הרצון להקים חוקה אם כן מדוע זה לא קרה עד עכשיו ? בגין ראה את החוקה כמגן מפני הדמוקרטטור ופחד שמפאי ברשות בן גוריון תעשה לרוחה ומה שהיא רוצה אם לא תהיה חוקה. דויד בן גוריון היה שותף בהצהרה שתהיה חוקה ובבחירות בשנת 51 ביטל את החלטת החוקה משום שהיה צריך לעשות קואליציה, בשביל זה היה חייב את המפלגה הדתית, אם הוא מקים קואליציה עם המפלגה הדתית שלא מאמינה בחוקה ארי שהחוקה יצאה מהפרק. בשלב זה בהיסטוריה נוצרה הגישה הפשרנית לדרישות הדתיות שמהווה בעיה עד היום.
במקום לקבוע חוקה הציעו חוקי יסוד שלימים יהוו חוקה. צדוק בשנת 75 רצה להקים חוקה והכנסת דחתה זאת מתוך כך שחוקי היסוד אינם מספיק טובים בשביל להוות חוקה וכן לא היה רוב בכנסת. בהעדר חוקה מגילת העצמאות משמשת כהשראה כאשר אין חוק שסוטר אותה. לדוג' שני בני זוג שסירובו להתחתן בגלל הדת ע"פ המגילה יכלו להתחתן (ע"פ המגילה כל אדם רשאי לפעול ע"פ אמונתו) אך מנגד החוק הדתי של בית המשפט הרבני אוסר נישואין חילוניים ולכן לא יכלו להתחתן. ואם יש משהו שאין לו חוק מסוים המגילה יכולה להוות פיתרון חוקי לבית המשפט. לסכום –אגסי טוען שהעדר של חוקה יכול להביא להתנגשות בין האזרחים לחוקים מסוימים שקבעו קבוצות פוליטיות הפשרה בין ההתנגשות צריכה להתבטא בחוקה ולא כחוקים שלא נותנים עדיין פיתרון לבעיות מהותיות כמו דת,ושוויון בין ערבים ליהודים,חופש הביטוי וכיוצא בזאת.
ראה גם:
