הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה נחשב לאבי עקרון הפרדת הרשויות במשטרה הדמוקרטי. מונטסקייה האמין שהפרדת החלקים השונים של הממשלה היא ההגנה הטובה ביותר מפני עריצות וההבטחה הטובה ביותר לחברה חופשית. הוא טוען כי כל סוג של סמכות חייבת להיות מופעלת על ידי חלק נפרד של השלטון, ולפיכך יש להקים מערכת של בלמים ואיזונים שתבטיח את סולידריות והרמוניה של המדינה.
לפי מונטסקייה, בספרו "רוח החוקים", ישנם שלושה סוגים של כוח פוליטי שמסורים בידי הריבון:
1.כוח הסמכות המחוקקת. בעל השלטון יכול חוקק חוקים קבועים או זמניים המגדירים את תחום הפעולה של האזרחים.
2. כוח הסמכות הביצועית. מכוח זה מנהל הריבון את ענייני המדינה בפועל. הוא גובה מיסים, בונה תשתיות, יוצא למלחמה או חותם על הסכם שלום.
3. כוח הסמכויות השיפוטיות. הכוח לשפוט מעניק לריבון את הסמכויות להעניש עבריינים העוברים העל החוק. הוא הוא מציב אותו בעמדה של בורר ומכריע במקרה של סכסוכים בין אזרחים.
כאשר הרשות המבצעת והמחוקקת מאוחדים באותו אדם, לא יכולה להיות חירות כי למעשה אין דבר שיגביל את השליט שיכול לחוקק לעצמו את החוקים שעל פיהם הוא פועל. אם הסמכות השופטת לא תופרד מהרשות המחוקקת והמבצעת אז שוב לא תהיה חירות. זאת משום שהחקיקה והשלטון בפועל לא יהיה כפופים לחוק (ראו עקרון שלטון החוק). כאשר הכוח השיפוט משולב עם הביצוע או החקיקה הוא עלול לפגוע בחירותם של אנשים הנחשפים לשלטון שרירותי ובלתי מוגבל.
כעיקרון, מונטסקייה טען כי עקרון הפרדת רשויות מונע את ריכוזם של סוגי כוח שונים במקום אחד. עקרון זה היה דרוש בעבור מונסטקייה על מנת להבטיח חברה המבוססת על חירות וחופש מעריצות. הביזור של כוח הוא רעיון דמוקרטי עמוק המקביל גם לעקרון שלטון העם המוסר את הריבונות בידי הרבים. המחשבה כי על מנת לשמור את כולם חופשיים אסור למסור את מלוא הכוח לגורם אחד היא מה שהוביל ליישומו של עקרון הפרדת הרשויות בחוקות ומדינות מודרניות. התיאוריה של מונטסקייה לא הייתה מושלמת, והיו בה הטיות חברתיות וחלוקות מעמדיות שכיום לא היו מקובלות עליה. אך הוא הניח את אחד מהיסודות הרעיוניים החשובים ביותר לדמוקרטיה מתפקדת וחברה חופשית.
קראו גם על הסכנות בפגיעה בעצמאות מערכת המשפט
