מה עושה מנהיג שמבין, לפני כולם, שהדרך ההיסטורית של עמו העתיק הגיעה לקיצה? השאלה העצובה הזו עמדה בפני "מעשים רבים", הצ'יף הגדול של שבט "אומת העורב" האינדיאני. במהלך המאה ה-19 הלך השבט, ששכן באזור שבו נמצאת כיום מדינת מונטנה, והפסיד במאבק בהתיישבות הלבנה באזורם. "מעשים רבים" הבין כי לא ירחק היום ודרך החיים העתיקה של עמו הולכת להידחק מפניהם של אדוני הארץ החדשים. הוא הבין שזה הסוף, והוא לא ידע מה עתיד לבוא אחריו.
"מעשים רבים" סיפר בעצב כי: "כאשר הבאפלו נעלמו הלבבות של בני עמי נפלו לקרקע. והם לא יכלו עוד להרימם. אחרי זה דבר לא קרה". לדברי הפילוסוף והפסיכואנליסט ג'ונתן ליר, שכתב על "מעשים רבים" ושבט "אומת העורב", אחרי שהבאפלו נעלמו דבר לא קרה משום שדבר לא יכול היה לקרות. לאחר שעולמם של בני השבט התנפץ, לדבר כבר לא הייתה יכולה להיות משמעות משום שכל מה שנתן לדברים משמעות אבד.
תקווה רדיקלית: אומץ הוא היכולת להשתנות מבלי לדעת למה
אך ליר אינו מתמקד רק בגורלם הטראגי של "מעשים רבים" ובני עמו, אלא באומץ שלהם. לדבריו, מה שאנו מכנים אומץ הוא במקרים רבים נסיבות בלתי-רגילות, בהם הכללים הרגילים לא חלים, ועל כן בן-אדם מיוחד צריך לפעול בתוכם בצורה מיוחדת. תרבויות על פי ליר מלמדות את כולנו כיצד עלינו להתנהג במצבים שונים. אולם הן לא מסוגלות ללמד אותנו להיות אמיצים משום שאומץ הוא בדיוק מה שנדרש כאשר אין לנו את הביטחון כיצד נכון לפעול. לכן, כאשר תרבות מגיע אל קיצה, הדרך היחידה שלה להתמודד עם הבלתי-ידוע הוא באמצעות מעשה האומץ שאותו מגדיר ליר כ-"תקווה רדיקלית".
לדברי ליר "מה שהופך את התקווה הזו לרדיקלית הוא ההתכוונות שלה אל עבר טוב עתידי שחורג מעבר ליכולת הנוכחית להבין מהו. תקווה רדיקלית צופה [עתיד] טוב שעבורו אין לאלו המחזיקים בתקווה עוד את המושגים המתאימים על מנת להבינו. ליר ממשיך ומסביר כי תקווה רדיקלית היא לא משהו שיש לך אלא משהו שאתה עושה. היא דורשת גמישות, פתיחות ויכולת דמיון מעולה עד למנת לחשוב על אפשרויות חדשות להתקיים בעולם אחרי שזה קרס.
בעבור "מעשים רבים", טוען ליר, ההבנה הטראגית לגבי סופה של התרבות שלו היה גם מבט אמיץ קדימה, אל הבלתי-ידוע שעוד עתיד לבוא, ולהאמין כי הוא יהיה טוב.
לדעת עוד:
על תרבויות אינדבידואליסטיות ותרבויות קולקטיביסטיות
10 ציטוטים יפים על גבורה ואומץ
אקסיס מונדי וליבו של הממשי: החיפוש האנושי אחר מרכז העולם
