אנחנו רגילים לחשוב על ההבדל בין עבדות וחירות כהבדלים היררכיים של שליטה או כעמדות שונות בסדר חברתי בין מי שחופשי לעשות מה שהוא רוצה או שיש לו אפשרויות והזדמנויות שאין לעבד שחייו ופעולותיו נשלטות על ידי כוחות זרים לו. אולם בעבור הרב קוק המדד לחירות ועבדות הוא אחר לגמרי ותלוי בעד כמה אנחנו אותנטיים ונאמנים לעצמנו (ואצל הרב קוק נאמנות לעצמנו איננה אלא נאמנות לאלוהים), זאת לעומת העבד שגם אם הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו הוא משועבד לדעתם של אחרים. וכך כותב הרב קוק:
ההבדל שבין העבד לבן-החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהיפך – בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנישאה שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלוקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית – במה שהאחר מוצא שהוא טוב ויפה.
הרב קוק, עולת הראיה חלק ב' עמ' רמד-ה
עוד דברים מעניינים:
הרש"ר הירש ומרטין לותר קינג על הקשר בין עבדות מצרים לחופש וזכויות אדם
חופשי זה לגמרי מיוחד? על הקשר בין חירות ואותנטיות בעיר הגדולה
