סיכום מאמר: גלובליזציה: ההיבט האנושי – באומן

בפתיחת המאמר מציין באומן כי כל האנשים מסכימים כי הגלובליזציה, גם עבור מי שגרמה לו לאושר וגם עבור מי שהגלובליזציה אמללה אותו, היא למעשה תהליך שאי אפשר להחזיר אותו לאחור. המאמר מנסה לבחון את ההשפעות התרבותיות, אלו שלא נגלות לעין שהשפיעו והושפעו מתהליך הגלובליזציה.

הגלובליזציה היא לא אחידה בכל מקום, לצד מקומות שאכן מתקיימת בהן גלובליזציה מקומות במקומות אחרים התהליך דווקא הפוך. לחיות בעולם גלובלי אומר לחיות בהתדרדרות חברתית. אנשים תלויים בגורמים ברמה היותר גלובלית ובכך מפסיקים להיות תלויים בעצמם ובחבריהם הקרובים. אנשים מסתגרים בתוך עצמם בתוך המרחב הפרטי שלהם.

הגלובליזציה גרמה לנתק בין שכבות העלית, אלו שנהנות מהגלובליזציה לשאר האוכלוסייה.

ביטול הזמן והמרחב–  באומן מצטט את אלברט דאנלפ שאומר כי כיום החברה לא שייכת למועסקים בה, לספקים שלה, ולנציגי הקהילה אלה אך ורק למשקיעים. כיום אין חשיבות לדעה של העובדים עצמם ולאלה שמתעסקים בפעילויות חברתיות, אלא אך ורק למי ששם את הכסף. בעוד הפועלים והספקים השונים מוגבלים מבחינת המרחב משום הם זקוקים למקום העבודה שלהם. המשקיעים הגדולים לא מוגבלים בתחום הזה. המשקיעים קונים מניות בבורסות שונות במקומות שונים בעולם ומרוויחים כסף גם במקוות שהם לא נמצאים בהם. ניתן לייחס זאת גם לשיפור העצום בתחום התחבורה וחשובה מכך היא ההתפתחות הטכנולוגית, ניתן להעביר מידע בשניות דרך האינטרנט ואמצעים דיגיטליים. בכך הם הסירו את האחריות שלהם מהעובדים עצמם. המשקיעים לא מקשיבים לבעיות של העובדים ולרעיונות השונים שהם מציעים.  בעלי המניות מזכירים בכך את בעלי האחוזות מהעת העתיקה, עת בה לבעלי האחוזות לא היה אכפת מרצון פועליהם. לסיכום ניתן לומר שבמקום להאחיד את המין האנושי, ביטול הזמן והמרחב רק הגביר פערים (מישהו אמר פער הידע?)

לאחר מכן חופר באומן לעומק על העובדה שהתכנון של הערים המודרניות מונע מפגש בין אוכלוסיית העלית לשאר האוכלוסייה. אין כמעט מקומות מפגש עירוניים בהם יכולים אנשים משכבות שונות להיפגש זה עם זה. ניתוק זה, משרת את שכבות העלית. כדי לגור בקרבת אנשי העלית יש לשלם הרבה מאוד כסף לאותם אנשי עלית.

לאחר מכן באומן מציין שמושגים הלקוחים מהמרחב החומרי נלקחו מתוך המרחב החברתי. כל חידושי המדע נלקחו מתוך מושגים חברתיים שקדמו למדע דוגמא- פער מדדו מרחקים בעזרת גופים אנושיים, הרבה לפני שהומצא ה"מטר".

אחר כך באומן חוזר לדבר על העובדה שאין משמעות כיום למרחב, כולנו נוודים. גם אם לא עברנו דירה אנחנו נעים בעזרת האינטרנט בין מקומות שונים בעולם, אין גבולות טבעיים, כולנו יכולים להיות בלכ מקום. מספר האירועים שאדם "חווה" במהלך חייהם גדול משמעותית ממה שהיה נהוג פעם. אנחנו "חווים" גם אירועים שאנחנו לא נמצאים בהם פיזית. אנחנו תרים אחר ריגושים וחוויות חדשות ולא מחפשים סיפוק של אותן ריגושים. תהליך שאי אפשר להפסיק, לא ניתן לרפא את המחלה הזאת- כשאדם חולה בדרך כלל הולכים לרופא והרופא אומר לך מה לא בסדר אצלך. כשאדם "חולה" בעוני "המחלה" מסמנת שהכול בסדר, שהגלובליזציה עובדת, הכול תקין.

אנחנו חברה צרכנית!! אנחנו עסוקים בחיפוש אחר דברים חדשים, אף מוצר שאנחנו רוכשים הוא לא מוצר "לתמיד", הוא מוצר שנחזיק בו עד להודעה חדשה, עד שמשהו אחר יחליף אותו . יותר משאנחנו רוצים את המוצר החדש כי הוא טוב ואיכותי קשה לנו עם העובדה שמא לא ננסה משהו חדש. אנחנו כל הזמן מחפשים את מה שאין לנו ובכך חיים תמיד בתחושה של חוסר מציאה. הצריכה היא למעשה הצורך בחידוש, במשהו לא מוכר. כתוצאה מכך מה שמוצא למכירה קטן יותר ומתכלה מהר יותר. העשירים מנצלים את הצורך הצרכני של החברה לכן הם מנצלים את זה ומעצבים את המוצרים שלהם כך שהלא יחזיקו זמן ארוך מדי.

בהמשך שוב חוזר באומן לעבודה שהעשירים מתקדמים בחיים על חשבון העניים. הם יוצרים לעצמם בתים חדשים יותר עוברים לגור במקומות חדשים בעוד העניים נשארים במקומות אותם זנחו העשירים, מה שלא טוב לעשירים עובר לשאר האוכלוסייה.

הגלובליזציה יכלה להצליח. הבעיה היא שאלה שמצליחים להפיק ממנה תועלת רואים באלה שלא מפגרים ולא משכילים כאשר בפועל הציבור הפשוט מעדיף להישאר נאמן לערכים המקוריים של חיי שיתוף במרחבים גיאוגרפים מצומצמים  יותר.

גלובליזציה

מבוא לתרבות המערב

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: