דרוויניזם ופוזיטיביזם

צ'ארלס רוברט דארווין הוא החוקר המשפיע ביותר על הגישה הרציונאלית, המנתקת בין הבריאה כפי שהיא מתוארת בתנ"ך, לבין היסודות המדעיים של הבריאה.

את פיתוח התיאוריה שלו אפשר לקשור למרקסיזם בפרט ולשיח בן זמנו בכלל:

  • הן מרקס והן דארווין יצאו מתוך גישה מטריאליסטית, שעיקרה המחשבה על מחסור ועל חוסר שוויון בחלוקת משאבים.
  • שניהם הביעו גישות רציונאליות וניסו להוכיח את טיעוניהם באורח מדעי. עם זאת, שניהם נכשלו בהבאת הוכחה מלאה והסתפקו בניבוי עתיד ופריצת אופק רעיוני.
  • שניהם השתמשו בתיאוריות קיימות אך פיתחו אותן לכדי גישות רדיקליות. במובן זה ייתכן ששיקפו את הרדיקליזם שהתפשט באירופה מאז המהפכה הצרפתית ועד אמצע המאה ה-19, תקופת השיא של פעילותם.
  • בכתבי שניהם יש הפניית עורף ברורה כלפי הדת. אצל מרקס במילים בוטות, אצל דארווין באורח מדורג ומעודן יותר- אם כי מוכח מדעית.

דארווין- מקורות רעיוניים

  • הפוזיטיביזם בן המאה ה-19 גזר מיכולת ההסקה של היחיד בהתאם לחוויותיו, אל יכולת הסקה מדעית כתוצאה של תצפית וניסוי.
  • הרציונליזם דורש נימוק וניתוח, ולא הסבר אמוציונאלי המעוגן באמונה באל.
  • הניסיון לדרג את העולם בהתאם ל"טיב" יושביו ביבשת הישנה לעומת העולם החדש.
  • הניסיון לזהות קבוצות בהתאם למכנים משותפים, כפי שהשתקף בגישות לאומיות.
  • הרצון להתקרב אל הטבע הן מתוך גישה רומנטית, הן מתוך גישה מדעית של חקר הטבע וחוקיו.
  • התבוננות ביקום( בדומה לרומנטיקה ובדומה לגישה המרקסיסטית המתבוננת ביקום)

דארווין, מלתוס וגיאולוגיה

פעילותו של דארווין הושפעה משני סוגים של מחקר המתקיימים באותם עשורים: דמוגרפיה כלכלית וגיאולוגיה.

  • להשפעה החשובה ביותר על דארווין, נחשב תומס רוברט מלתוס, דמוגרף וכלכלן אנגלי.
  • חקר הגיאולוגיה (מדעי האדמה/הארץ), שהחל להתפתח בשלהי המאה ה-18, פעל בשני מישורים: באופן אופקי הוא חיפש קרבה בין שכבות גיאולוגיות דומות/זהות באזורים שונים, ובאופן אנכי הוא בחן השתנות של מינים של מאובנים לאורך זמן. לגיאולוגים היו הוכחות מוצקות, בניגוד לדארווין שהעריך מבנים ביולוגיים (התקפים במחקר גם היום).
  • חקר בעלי חיים, שכולל ניתוח של בעלי חיים, התקיים כבר מאז הרנסנס.

מלתוס והעולם המודרני

  • הנחת היסוד של מלתוס :יש מינים בטבע המתרבים בטור אלגברי (חשבוני) ויש המתרבים בטור גיאומטרי (הנדסי).
  • החשש: בטבע עתידים להיות מינים שייכחדו בהיעדר די משאבים להזינם.
  • הטעות: בעידן המודרני גרמו המיכון החקלאי, ההדברה והשבחת הזנים לעלייה מהותית בתנובה, ולפיכך בני האדם הם השולטים במהירות ההתרבות או הייצור של מקצת המשאבים.
  • הטעות המתבררת בשנים האחרונות: התערבות של בני אדם בתהליכים הטבעיים גורמת להפרת האיזונים בטבע, לשינויי אקלים קיצוניים ולשינויים מהותיים בתנובה (בגלל עודפי משקעים או חוסר במשקעים, בגלל טמפרטורות גבוהות ושינויי קרקע).

בגיל 22 קיבל דארווין הצעה לצאת כחוקר ללא שכר, למסע על האוניה ביגל.

המסע בביגל

המסע ארך חמש שנים ומסלולו שהחל באנגליה, נמשך לחלקה הדרומי של אמריקה, איי גלפגוס, איי האוקיינוס השקט, אוסטרליה ובחזרה לאנגליה דרך אפריקה ודרום מזרח אמריקה.

במהלך המסע תיעד דארווין 900 עמודים של ממצאיו, שאותם אסף ומיין. בכל אשר פנה מצא בעלי חיים שלא היו מוכרים קודם לכן ותיעד פעילויות בעלי חיים שטרם נצפו.

עם שובו מהמסע הוא החל לפענח את רישומיו ובשלוש שנים הבאות פיתח את יסודותיה של תורת האבולוציה. הוא החל לפרסם בהדרגה, אך חוסר המודעות לחשיבותם של פרסומיו, גרמו לדחיקתם לשוליים. גם בערוב ימיו, רק מעטים הכירו בחשיבות מחקריו. כיום ברור שהביולוגיה המודרנית מושתתת על תפיסותיו.

את עבודתו אפשר לחלק לשני יסודות עיקריים. בשלב הראשון פרסם את עקרונות מוצא המינים וחקר הברירה הטבעית, על אי היציבות של המינים ועל סכנת ההיכחדות הצפויה להם בשל שינוי התנאים הסביבתיים. חלקו השני של עבודתו, שפורסם ב-1871 ועורר עליו את מירב הכעס, הוא חקר מוצאו של האדם.

מוצא המינים והברירה הטבעית: מוצא האדם

קביעת היסוד של "הברירה הטבעית":

  1. הפרטים הנמנים עם מין (species) נתון נבדלים זה מזה בתכונות רבות של מבנה והתנהגות. כלומר, קיימת שונות (variant) רבה באוכלוסייה, וכל אחד מן הפרטים באוכלוסייה הוא בעל צירוף תכונות ייחודי.
  2. הוואריאציה הפרטית היא תורשתית, כלומר עוברת מדור לדור במידות שונות.
  3. היצורים והצמחים בטבע מתרבים בשיעור שהסביבה אינה יכולה לעמוד בו, כלומר-רק מקצת הווריאנטים יוכל לנצל את המשאבים בצורה טובה יותר ולשרוד, ואילו אחרים ייכחדו. בנקודה זו קיימת קרבה רבה בין תפיסתו של דארווין לזו של מלתוס.

אופן הפעילות של הברירה הטבעית:

  1. כל דור של אורגניזמים נתון להשפעתה של הברירה הטבעית, מקצת האורגניזמים מצליחים להעמיד צאצאים ומקצתם לא- עניין שאיננו אקראי. במקרים של שינויים אקלימים או גיאוגרפיים, יחזיקו מעמד רק מי שיסתגלו לשינוי.
  2. ההסתגלות והברירה הטבעית אינן זהות. בניגוד למקובל בזמנו, דארווין הניח כי יכולת המעידה על הסתגלות תהיה טובה לזמן מסוים, אך תהיה לרועץ בזמן אחר בזמן אחר(למשל, יעילותה של פרווה בעידן הקרח הופכת לנטל במדבריות). זוהי תפיסת היסוד: the survival of the fittest, שעוותה על ידי הדארוויניזם החברתי ל"שרידותם של הטובים ביותר", במקום "המתאימים ביותר".
  3. לאבולוציה של פרטים אין כל משמעות, המשמעות מוענקת לחתך אבולוציוני דורי, וליכולת של דור מסוים להביא אל העולם את הדור הבא.

הברירה הטבעית: מוצא האדם

אחת מנקודות החולשה של דארווין הייתה תהייתו בדבר נחיצותם של אברי הרבייה, מאחר שלא ראה בהם תנאי לאבולוציה ובסופו של דבר- גם להישרדות.

במסגרת בחינתו את ההולדה של דור אחד את הבא אחריו, בחן את התרבותם של יצורים אנדרוגיניים (בעלי אברי רבייה זכריים ונקביים) המפרים את עצמם, ואת ההתרבות באמצעות הכלאה לצורך שימור התכונות של הדור הבא. בשני התחומים הממצא היה ירידה בפוריות עד כדי עקרות מוחלטת. למעשה, הוא עצמו פענח את הירידה באיכות הגנטית שמשפחתו הייתה עשויה לסבול ממנה. סעיף זה של המחקר אומץ על ידי הדארוויניזם החברתי, שביקש להוכיח עדיפות של בני אדם מסוימים על אחרים (לבנים על צבאים אחרים).

על פי הברירה הטבעית:

  • אין מנוס מהכחדתם של חלק מהמינים, שאינם מסוגלים לשמור על התכונות הרצויות בזמן נתון.
  • כל מין משתנה במידות כאלה שצאצאים עשויים להיות בלתי דומים לאבותיהם הקדומים.
  • הישרדותם של מינים תלויה במינים אחרים.

ההבנה שמינים אינם קבועים הוליכה את דארווין לשלב הבא של המחקר וכן להנחה כי אבותיהם של בני האדם הם קופים. למרות היכולת המדעית לעגן את הרעיון בבדיקות DNA , המאמינים בדת אינם מקבלים את הגישה.

הרעיון של דארווין מנחה חלק נכבד מן המחקר עד היום: חוקרי בוטניקה וזואולוגיה בוחנים עד היום את היכולת לשמר תכונות "טובות" ולעקר תכונות "רעות". תפיסת ההורשה הולידה את חקר המחלות התורשתיות ומיפוי כישורים/כשלים מולדים, גם אצל בני אדם. שיאו של חקר ההורשה בניסיון לפתח את הגנום האנושי ולשכפל בעלי חיים.

משפט הקופים

במרס 1925 נקבע בטנסי, חוק האוסר על הוראתה של תורת האבולוציה  של דארווין, משום היותה "שוללת את סיפור הבריאה".

דרוויניזם וחברה

  • דארווין הביא לשיא חדש את הרציונאליזם שהתפתח בחברה המערבית למן שלהי המאה ה18.
  • דארווין ניסה לנתק בין הרציונאליזם לדת, והציע חלופה לרעיון המכנה החברתי המשותף, שבא לידי ביטוי בכינון הלאומיות, למשל:במקום שורשים תרבותיים משותפים, הוא הציע שורשים ביולוגיים/תורשתיים משותפים.

ראה גם: דרוויניזם

מבוא לתרבות המערב

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: