יחס האוכלוסיה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי – סיכום

1. הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסיה במקומית בארצות הכיבוש כלפי היהודים

• החברה והמשטר: במדינות לא דמוקרטיות, בהן הייתה האנטישמיות מושרשת שהלכה וגברה בעקבות התעמולה הנאצית במהלך המלחמה היה שיתוף פעולה עם הנאצים וגילויי אנטישמיות רבים (קרואטיה, רומניה, פולין בהן נמחקו קהילות יהודיות שלמות). לעומתן, במדינות דמוקרטיות המובלות ע"י ערכים של הגנה ושמירה על האזרח (דנמרק, בלגיה) נצלו יהודים רבים בזכות העם והשלטון שהגישו עזרה מתוך מניעים הומאניים ומחובת השלטון לדאוג לאזרחיו.
• עוצמת שלטון הכיבוש הנאצי: ככול שמעורבות הנאצים בשלטון הייתה גבוהה יותר, התרבו מקרי שיתוף הפעולה איתם (שטחי ברית המועצות הכבושים לדוגמא). במדינות להן ניתן יותר מקום לשלטון פנימי עצמאי בשל הקרבה הגזעית, היהודים היו נתונים להגנת העם והשלטון מפני שראו בהם כחלק מהעם (דנמרק).
• מחתרות אנטי נאציות: במקומות בהם היו מחתרות היה סיוע רב יותר ליהודים. הסיוע ליהודים היה חלק מתפקיד המחתרת ותנועת ההתנגדות. בבלגיה, המחתרת לקחה על עצמה למצוא מקומות מסתור ליהודים ואף חילצה יהודים מתוך הרכבות בדרך למחנות ההשמדה. לעומתה, המחתרת הפולנית הסתייגה מכוונות המרד של היהודים ולא עזרה להם.
• מספר היהודים ומיקום המדינה: במקומות בהם היו מעט יהודים, הם נטמעו והשתלבו באוכלוסיה המקומית ולכן היא פעלה להצלתם. מקום המדינה השפיע על יכולתה להבריח ממנה את היהודים לחוף מבטחים, כפי שהבריחה דנמרק את תושביה היהודים לשוודיה.

דפוסי ההתייחסות ליהודים במדינות השונות:

א. משתפי פעולה עם הנאצים:
• אנטישמיות: במדינות בהן האנטישמיות הייתה כבר מושרשת, היא גדלה בעבות התעמולה הנאצית. דוגמא לכך היא פולין, ששיתפה פעולה עם האוכלוסיה הנאצית והייתה אנטישמית גם לפני כן.
• חמדנות לרכוש יהודי: קבלת הרכוש שהוחרם, בתים, עסקים וכו'.
• זיהוי היהודים עם הקומוניזם: היהודים שנחשבו לבולשביקים הואשמו בבגידה ובתמיכה בצבא האדום במדינות שאותן כבש. הצבא האדום נחשב למדכא ועוין.
• טובות הנאה: במקרים רבים הטיבו הנאצים בדרכים שונות עם מי שהסגיר יהודים: דיווח של איכרים ורשויות על אנשים חדשים שהגיעו לכפרים, הלשנה והסגרת האנשים שהגישו עזרה לידי הרשויות המקומיות או לידי הנאצים, ואף השתתפות פעילה ברצח יהודים ובפוגרומים.

ב. הרוב הדומם – "העומדים מן הצד":
מדובר במרבית אזרחי המדינות הכבושות שלא נקטו אף צעד על מנת לעזור ליהודים.
• מצוקה בשל המלחמה: התמודדות אישית עם תנאים קשים, עוני, מחסור במזון ואובדן קרוביהם, ולכן היהודים לא היו בראש דאגותיהם.
• פחד מהגרמנים: אדם שסייע ליהודים סיכן לא רק את חייו, אלא גם את בני משפחתו וקרוביו, תוך פחד מענישה קולקטיבית, לדוגמא, שריפת כפר שלם.

ג. חסידי אומות עולם – המעטים שסכנו את עצמם על מנת להציל יהודים
בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953, ניתן אות "חסיד אומות עולם" למי שאינו יהודי ופעל למען הצלת יהודים בשואה תוך סיכון חייו. מקור הביטוי "חסידי אומות עולם" הוא בהלכה, ומתייחס לגוי המקיים את שבע מצוות בני נח (מצוות החלות על גויים) ולאו דווקא עזר ליהודי. בדרך כלל פעלו המצילים ביחידים ולא בקבוצות.
עד היום הוענקו מעל 25,000 תארים אלה, מעל 6,000 מתוכם בפולין.

הקריטריונים להכרה כחסיד אומות עולם:
1. מעשה הצלה ממשי או עזרה בהצלחה.
2. הצלה מתוך סיכון עצמי.
3. המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה.

מניעי המצילים:
1. מניע מוסרי והומאני: הצורך לעמוד מול הרוע הנאצי כאשר היהודים סובלים מפגיעות קשות כל כך.
2. מניע דתי: נוצרים שראו בפגיעה באדם באשר הוא אדם מעשה שאינו תואם את הנורמות הדתיות שלהם ולכן עזרו ליהודים.
3. מניע אישי: היו שהכירו יהודים באופן אישי עוד לפני המלחמה, וכאשר החלו לפגעו ביהודים עזרו לחבריהם משכבר הימים. כך היה לדוגמא במקרה של משפחת פרנק.
4. עזרה ליהודים כחלק מהמאבק בשלטון הנאצי.

ראו גם: יחס האוכלוסיה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי או היחס אל היהודים במדינות הכיבוש

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה

האם האימפריאליזם עדיין איתנו?

אחר שגרם סבל רב במשך מאות שנים משנה האימפריאליזם את האופן בו הוא פועל אך לא בהכרח נעלם מהעולם שאותו הוא ממשיך לעצב

עוד דברים מעניינים: