שִׁירָה –
אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִׁירָה.
לֹא אַחַת נִתְּנָה לְכָךְ
תְּשׁוּבָה רְעוּעָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.
ויסלבה שימבורסקה
מהי שירה? ולמה אנחנו צריכים אותה?
בספרם "אלף מישורים" מביאים הפילוסופים ז'יל דלז ופליקס גואטרי משל אודות ילד הנמצא לבדו בחושך. הילד בודד, מפוחד, דואג. על מנת להרגיע את עצמו הוא מתחיל לזמזמם לעצמו שיר. זה עובד. השיר יוצר מרחב בטוח, מוכר, צפוי, תבנית שחוזרת על עצמה בזמן ויוצרת סדר בתוך הכאוס שסביבו. במובן מסוים, השיר ששר לעצמו הילד מהווה לו מעין בית.
מעינה החוקרת החדה של האנתרופולוגיה המודרנית לא נעלמה העובדה כי שירה (גם במובן של singing וגם של Poetry) היא תופעה שקיימת בכל תרבות עלי אדמות. כאשר ניסו אנתרופולוגים לשאול את עצמם ואת התרבויות שחקרו מהו התפקיד של השירה הם הגיעו לכמה מסקנות מעניינות.
שירה אז והיום
עד כמה שהדבר נוגע לתרבויות קדומות, המחקר האנתרופולוגי זיהה ארבעה תפקידים עיקריים שמילאה השירה:
- תפקיד מאגי: השירה משמשת בתור אמצעי לגירוש שדים, המנעות מעין הרע או לפייס איזה דמון.
- מזמור דתי: כמו שאנחנו מכירים מבתי כנסת או כנסיות של ימינו, שירת מזמורים כחלק מטקס דתי מאפשרת לכל הנוכחים לקחת חלק בטקס ובכך, באמצעות השירה, להתחבר אל העולמות שאליהם היא פונה.
- תפקיד חינוכי: החיבור בין סיפור ומנגינה אפשר להעביר מדור לדור את התרבות, ההיסטוריה והאמונה של החברה.
- עזר לזיכרון: חריזה אפשרה לזכור קטעים גדולים של טקסטים בקלות רבה יותר.
בתרבויות בנות זמננו מקובל לחשוב כי חלק מהתפקידים של השירה נותרו כשהיו, כמו למשל השימוש של בטקסים דתיים או כאמצעי חינוכי. תפקיד נוסף שהשירה קיבלה עליה כנראה רק במרוצת השנים הוא זה של סאטירה – היכולת לומר דבר מה אודות המציאות דרך הגחכה שלה. תפקיד נוסף של השירה שכנראה היה קיים מאז ומתמיד אך קיבל חשיבות מרכזית יותר בימינו הוא פשוט כמשהו שגורם לנו הנאה, וזו היא המטרה של הרבה מהשירה שאנחנו פוגשים היום.
לבסוף, המשורר ט.ס.אליוט מציע הגדרה משלו לתפקידה של השירה בימינו:
"מטרתה של השירה היא לתקשר סוג חדש של חוויה, איזו הבנה רעננה של השגרתי או ביטוי של משהו שאנחנו חווינו אך חסרים את המילים בכדי להסביר אותו, משהו שמגדיל את המודעות שלנו ומעדן את הרגישות שלנו".
