סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 2 – ניאו-פרוידיאנים:
הארי סטאק סאליבן – גישה בינאישית חברתית להתפתחות
סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר"
לדעתו של הפסיכולוג הארי סטאק סאליבן, האדם נולד עם נתונים ביולוגיים מסוימים, אך תכונות האישיות מתגבשות בהשפעתם של הקשרים הבין אישיים מרגע הלידה, בעיקר בעזרת תהליך החברות של הילד. סאליבן אינו מקבל את ההנחה הפסיכואנליטית שהתנהגות האדם נובעת מאינסטינקטים, ולדעתו אצל כל אדם קיים צורך באחרים. האישיות ניתנת להבנה רק על רקע היחסים הבין אישיים של האדם. על פי סאליבן מקור ההפרעות הנפשיות של האדם הוא נסיונו להתמודד עם יחסים בין אישיים קשים ומעוררי חרדה.
סאליבן קיבל את המושג הפרוידיאני של הפחתת המתח אך לא האמין באנרגיה נפשית.
סאליבן תיאר שני מצבים בסיסיים של האדם: אופוריה ומתח.
אופוריה מוחלטת – המצב האידאלי שבו אין כל הפרעה והאדם חש איזון פנימי.
מתח מוחלט – המצב קיצוני הנגדי לאופוריה.
במצב הנקה שבו התינוק חווה את הקשר הבין אישי הראשון הוא יוצר את הפרסוניפיקציה של האם – עיצוב פנימי מנטלי של קבוצת אירועים, חיצוניים או פנימיים, המאורגת במבנה של דמות אנושית שלתינוק יש קשר עימה.
הפרסוניפיקציה של האם:
- הפיטמה הטובה והמספקת – האם שמזינה את התינוק כשהוא רעב מספקת את צרכיו באופן מלא.
- הפיטמה הטובה אך הלא מספקת – אם המזינה את התינוק אך לא בהכרח כשהוא רעב, אלא בזמנים שנוחים לה או שלדעתה נכון להאכילו. הסיפוק אינו שלם כי אין התחשבות בצרכיו.
- הפיטמה הלא נכונה – האם שאינה מזינה את התינוק כשהוא רעב, כלומר מתעלמת מצרכיו יוצרת אצלו תחושה של חסר ורצון לחפש פיטמה (אמא) אחרת.
- הפיטמה הרעה – כשהאם במצב חרדה והתחושה עוברת לתינוק, יוצרת בתינוק רצון להתרחק ממנה. ההזנה מתבצעת על פי צרכיו, אך התחושות השליליות פוגמות בהזנה והופכת אותה לרעה.
הפרסוניפיקציות של העצמי:
התינוק פועל על פי מקדם החרדה ומסגל לעצמו התנהגויות על פי תגובותיה של האם .
- פרסוניפיקציה של "אני טוב": זהו חלק בדימוי העצמי הכולל את התכונות וההתנהגויות שזכו לאישור מהאם. כל התכונות וההתנהגויות החיוביות שהאדם מאפיין בהם את עצמו.
- פרסוניפיקציה של "אני רע": התכונות וההתנהגויות שלא קיבלו אישור או שעוררו תגובה שלילית מצד האם.
- פרסוניפיקציה של "לא אני": החלק מתדמית העצמית שהאדם מתנכר לו. כל המחשבות, הרגשות והחוויות המעוררים חרדה רבה. מופיע בחלומות ,הזיות וכ"ו.
מערכת העצמי ומנגנון אי הקשב הבררני:
התינוק מפתח את מערכת העצמי המסייעת להבחין בין אותן התנהגויות ותכונות הזוכות לקבלה מהסביבה לבין אלה המובילות לדחייה, לאיסורים או להענשה. דפוסי הרגלים שנוצרו בהתיחסות לאחרים, היא הכוללת גם את הנורמות התרבותיות של ההורים. מערכת העצמי מגבילה אפוא את מאגר התגובות ההתנהגותיות של היחיד רק למה שמקובל מבחינה חברתית. המטרה העיקרית של מערכת העצמי היא מניעת חרדה או הקטנתה ע"י אי שקט בררני. זהו מנגנון המבטיח שאם המערכת חשופה למידע מאיים, היא פשוט מתעלמת ממנו או דוחה אותו.
שלושה אופני התנסות:
סאליבן מתאר שלושה אופני התנסות בחווית העולם, שלפיהם מתפתחות ההכרה והתפיסה של המציאות ושל היחסים הבין אישיים החל בינקות וכלה בהתבגרות.
- האופן הפרוטוטקסי – אופייני לחודשי החיים הראשונים של התינוק,שבהם הוא חווה את הסביבה ואת עצמו בתחושות פיסיות רבות, אך כל אחת מהן נחווית לחוד כמצב רגעי חולף ואין קישור ביניהן. אין הבחנה בין ארוע קודם לאירוע מאוחר, או בין עצמי לבין האחרים והסביבה.
- האופן הפרטקסי – החל מהחודש החמישי בחיי התינוק הוא מתחיל לקשר בין האירועים החושיים הנפרדים ותופס את היותם עוקבים ברצף מבחינת הזמן. למרות הבחנה זו אין התינוק מסוגל עדיין להבין את תופעת הסיבתיות. לכן החשיבה הפרטקסית, אינה הגיונית ומקשרת בין ארועים המתרחשים בצמידות בתחום הפתולוגי .חשיבה זו אופיינית למצבי פרנויה.
- האופן הסינטקסי – החשיבה ההגיונית, הבנה של הסינתיות והבחנה בין תופעות.
התפתחות האישיות:
- ינקות – נמשכת מן הלידה ועד התפתחות הכשרים המילוליים ותחילת רכישת השפה (עד גיל 18 חודשים). הפה הוא מוקד האינטראקציה עם הסביבה,כאמצעי לתקשורת ולקליטת הסביבה הפיזית והרגשית.הדמות המרכזית היא האם וקשר הגומלין המרכזי הוא המגע של הפה בפטמת האם.
- ילדות – נמשכת מהופעת הכשרים המילוליים ותחילת השימוש בשפה ועד תחילת המשחק בחברת ילדים אחרים(מגיל 18 ח' ועד גיל 5 בערך.) אופן החשיבה פרטקסי. במשחקי ה"כאילו" הילדים לומדים את תפקידי המינים המקובלים בתרבות שלהם. על פי סליבאן, "הילד הנכנע" הוא זה שמקבל כל סמכות ומזדהה לחלוטין עם הפרסוניפיקציה של "האני הטוב". "הילד המתמרד" הוא זה הפורק עול ומזדהה עם הפרסוניפיקציה של "האני הרע".
- גיל הנעורים – זוהי תקופת בית הספר היסודי וקשרי גומלין החשובים הם עם חברים למשחק בני אותו המין (גילים 6-8 בערך).בתקופה זו חלה התרחבות רבה במגוון הדמויות המשמעותיות וההתמודדות העיקרית היא ביצירת קשרים ובהסתגלות לדמויות החדשות והשונות הללו.
- קדם התבגרות – זוהי תקופה הנמשכת מיצירת חברויות עם ילדים בני אתו מין ועד הופעת הנטייה והענין בחברים בני המין השני (גילים 9-12 בערך). ההתנסות עם המציאות היא בעיקר בעלת אופי סינטקסי. בגלל הקשר בין אישי ההדוק והיכולת לראות את העצמי בעיני הזולת, קיימת אפשרות לשינוי של תפיסות מעוותות שנוצרו בעבר על ידי השימוש בפרסוניפיקצית השונות ובמנגנון אי הקשב הבררני.
- התבגרות מוקדמת – תקופה זו נמשכת מתחילת התפתחות הענין בבני המין השני ובמיניות ועד למיקוד הבירור של הענין בסוגיות הללו (גילים 13-18 בערך). ההתעוררות המינים ורגש התשוקה אופינים לשלב זה והעיסוק בנושא המיני רב. אין עדיין ביסוס יחסים רגשיים עם בן או בת זוג.
- התבגרות מאוחרת – תקופה זו נמשכת החל מן הענין המיני המוקדם ועד הפיתוח של יחסים בין אישיים בוגרים עם בן זוג או בת זוג (בערך מגיל 18 ואילך). במקביל לכך חל ביסוס של הזהות המקצועית.במצב השלילי האדם בוחר בבידוד ובהתרחקות מבני אדם אחרים ובכך נחסמת התפתחותו הבין אישית.
- בגרות – מסתיים גיבוש האישיות והאדם אמור להגיע להתנהגות בשלה ביחסיו הבין אישיים.
סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
