מנגנונים פסיכולוגיים להסברת התמודדות המחוללים עם מעשיהם

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס הפסיכולוגיה של השואה.

א. מנגנונים פסיכולגים

קיים גבול דק בין השאלות "למה עשית את המעשה" ל"איך אתה מתמודד עם המעשה" – כי לפעמים ההתמודדות הטובה גורמת לך להמשיך במעשה ובכך היא גם גורם להתנהגות, יש חפיפה בין "למה" ל"איך מתמודדים" (ולכן אותם נושאים מקודם חוזרים בחלקם גם כאן).

1. "העתקת סמכות"/ מיליגרם

   מילגרם: מצב בו האדם פפועל כסוכן המבצע הנחיות של אחר, ואין לו תחושת אחריות על מעשיו וכן הם משימות שהוטלו עליו. "הוא אמר לי" – זה גם מסביר למה אני עושה (כי הוא אמר לי) וגם מסביר איך אני מתמודד עם המעשה / למה אני לא אשם (כי הוא אמר לי..)

2.  קונפורמיות / אש

   – "לא רציתי להיות חריג / יוצא דופן / לקלקל למדינה את המטרה שלה / לא נעים לי" – כל התירוצים של האנשים בניסוי של אש מחזיקים גם כאן.

3. ליפטון 

   על פי ליפטון ישנם מנגנוני פיצול / עמעום רגשות / דה-ריאליזציה. לאור הביקורת של וולר מתאים יותר לכאן.

1. מנגנוני עיבוד מידע
   הרעיון הוא שבגלל שבני האדם הם בעלי יכולת קוגנטיבית מוגבלת, והם חשופים באופן קבוע בחשיפה למסרים שונים שנועדו לשנות דעתם, לא כל המסרים אליהם האדם חשוף עוברים אותו סוג עיבוד. ישנם 2 מנגנוני עיבוד מידע מרכזיים:
   • מנגנון שמתארת צ'ייקן – מידע שחשוב לנו אנחנו מעבדים באופן מעמיק, ומידע שלא חשוב לנו עובר עיבוד "היוריסטי" (עיבוד מהיר אך לא מדויק).
   • מנגנון המתואר ע"י פטי וקסיופו – יש מסלול היקפי בו אנו מעבדים אינפורמציה לא חשובה באופן שטחי, ומסלול פנימי באמצעותו מעבדים אינפורמציה יותר חשובה/עמוקה.

עיבוד מעמיק / שיטתי – עיבוד נשלט ומכוון בו מבצע אדם ניתוח אנליטי מקיף למידע המוצג לפניו, ושוקל אותו בהיבטים שונים (רלוונטיות וחשיבות אישית, אינטגרציה עם ידע קודם וכו'). העיבוד מעמיק, ודורש שלאדם תהיה מוטיבציה לבצע אותו, התוצר העיבודי שונה בין אנשים שונים שכן הוא מושפע מהבדלים והעדפות בינאישיות.
עיבוד היוריסטי / שולי – עיבוד פחות מעמיק הדורש פחות מוטיבציה מהאדם המבצע, וכולל איסוף מידע מצומצם יותר, ושטחי יותר. מתבצע שימוש בידע קודם כדי לבצע היוריסטיקה, שימוש ברמזים ולא ניתוח מעמיק.
לפי 2 המנגנונים המחוללים המשיכו במעשי ההשמדה וחיו חייהם כרגיל ללא השפעות פסיכולוגיות ייחודיות, בשל מנגנוני עיבוד שונים. המחוללים עשו עיבוד מעמיק לפקודות שקיבלו, לאופן המימוש של הפקודות, אבל עשו עיבוד שטחי לסבל/מצוקה שנגרם בגלל ההתנהגות שלהם.

5. מוסריות פרדוקסאלית / דן בר-און –

   מנגנון שבאמצעותו המחולל נאחז במקרה אחד שבו התנהגותו הייתה קשה / אכזרית / יוצאת דופן ומייסר את עצמו שוב ושוב על אותו מקרה, וע"י הייסורים האלה הוא מזדכך על כל יתר המקרים.
   יש סיפור על נאצי שתיאר איך יום אחד הגיעה אליו ילדה יהודיה וחיבקה לו את הרגל ואמרה לו "בבקשה בבקשה בבקשה אל תהרוג אותי" והוא הרג אותה. מאז הוא מספר שהעיניים שלה רודפות אחריו בחלומות ומאוד קשה לו עם המעשה הזה. בר-און תוהה מה לגבי כל שאר המאות שהרג אותו נאצי – יש כאן סוג של התעלמות, הנאצי תופס את עצמו כרוצח רגיל ומתחרט על המעשה היחיד הזה (קל יותר להתמודד עם אשמה על מעשה 1..) אירוע בודד זה עזר להדחיק את היתר האירועים. תחושת החרטה מהאירוע הבודד מייצרת תחושת ביטחון של האדם באנושיותו, ומאפשרת להדחיק את כל יתר האירועים. ייתכן שמנגנון זה קיים במידה מסוימת אצל כולנו.

6. המחקר של קלמן והמילטון (1989)

   זהו מחקר בעקבות הטווח במאי-לאי (ויאטנם).
   מלחמה בויאטנם, קבוצת לוחמים אמריקאים בפיקודו של קלי מגיעה לכפר שאמורים היו להסתתר בו לוחמי גרילה ויאטנמיים. הם מקבלים פקודה לירות בכל מי שנמצא בכפר, והם מצייתים – והורגים נשים, ילדים (שללא ספק לא היו לוחמי גרילה), פשוט עשו טווח.
   היה משפט ציבורי וויכוח בנוגע לשאלה מי אשם – הם או נותני הפקודה שהעבירו אותה לקלי.
   קלמן והמילטון עושים סקר טלפוני ושואלים בסקר 2 שאלות:
   אילו היית חייל ביחידה של קלי – 1. האם היית יורה או מסרב לירות?
   2. מה לדעתך היו עושים חיילים אחרים?
   תוצאות הסקר: חצי מהאנשים שמשיבים בסקר ענו "היינו יורים וגם אחרים היו יורים"
   עשירית "היינו מסרבים וגם אחרים היו מסרבים", תשיעית: "היינו מסרבים ואחרים היו יורים", הרבע שנשאר לא ידעו מה לענות.
   (מעניין שעשירית+תשיעית= שליש, מזכיר את המספר מהניסוי של מילגרם, אנשים שלא הסכימו לפגוע בזולת)

מדוע המחקר הזה כ"כ חשוב? בניגוד למחקר של מילגרם שנעשה בתנאי לחץ, מדובר באנשים שעונים על השאלה בתנאי נינוחות ועדיין חצי מהאנשים אומרים שהיו יורים

ב. הנאום של הימלר (בפוזן, 1943)

היטלר: הדוקטרינה הנאצית ; היידריך: הגה את רעיון הפיתרון הסופי; הימלר: פיקוד על מנגנון ההשמדה

הימלר היה ראש ה- SS, אחד מסגניו של היטלר. הקים ופיקד על מנגנון ההשמדה הנאצי. היה ידוע כאדם אכזרי, הוא השמיד את האויבים שלו נפשית ופיזית. היה גם שר הפנים של היטלר. את הנאום נשא בפני אנשי האס-אס, הנאום הזה ממחיש את האופנים בהם מומש הרוע.

מה שמעניין בנאום זה שכמעט ואין התייחסות ישירה וגלויה לרצח של יהודים. הנאום מזכיר ברמזים את ההרג של היהודים ומדבר ב"לשון כפולה" (במקום "יהודים" אמרו "חזירים"/"חיידקים", במקום "להביא יהודים למחנות השמדה" אמרו "לפנות יהודים"). מעבר לזאת, שמרו על שתיקה / השתקה (מה שאומרים נאמר בלשון כפולה ומעבר לכך לא מדברים).

הנאום של הימלר היה נאום רב סתירות ("אני רוצה לדבר איתכם באופן גלוי" ואז "לא אדבר על הדברים באופן פומבי"). הנאום היה מסובך בין היתר כי הימלר היה צריך להתמודד עם הבעיה שחלק מהנאצים הכירו יהודים באופן אישי, כתוצאה מהיכרות זאת הם הבינו שהיהודים לא כאלו רעים – לכן, הוא אמר שבנאום לו שלכל אחד יש את ה'יהודי הטוב' שלו (כלומר, היהודי אותו אתה מכיר ומרחם עליו), ואז אומר לעצמך – אני אפגע בכל היהודים, אבל רק ביהודי הזה, שאני מכיר ומרחם עליו – בו אני לא אפגע, אולי אפילו אסתיר אותו. הימלר אמר שיש להימנע מלרחם על היהודי הטוב (אם לכל נאצי יהיה יהודי טוב – לאן נגיע..) – גם אם אתה משוכנע שהוא יהודי מצוין, מתוך אהבה לעם יש לבצע את התפקיד הקשה הזה ולהרוג גם את היהודי הטוב.

הימלר בנאומו יצר תת-קטגוריזציה של היהודים. תת קטגוריזציה היא דרך לשימור סטריאוטיפ –  אם אדם לא מתאים לסטריאוטיפ כולו, כדי להימנע מסתירה מדביקים לאדם מאפיין נייטרלי וכך מסווגים אותו כבלתי מייצג את הקבוצה כולה. אם נגיד לעצמנו "כל הנשים הן נהגות גרועות", והיום פגשתי נהגת מעולה – כדי לשמר את הסטריאוטיפ נאמר לעצמנו שהיא אומנם נהגת טובה אבל היא יפנית ("היהודי הטוב" הוא היפנית). הפחד של הימלר היה שכולם יחשבו שהיהודי הטוב שלהם מייצג את כל היהודים ולא נגיע לפיתרון הסופי– ולכן עודד תת קטגוריזציה, כדי לשמר את הסטריאוטיפ.

ננסה להבין אילו ערכים מייצג הנאום של הימלר. ערך הוא קריטריון שמנחה את פעילות האדם (רוב האנשים פועלים כשמאחוריהם נמצאים איזשהם ערכים). הערכים המיוצגים בנאום:

• ערך של ביטחון – ערך מרכזי בנאום. שמירה על ביטחון לאומי, תחושת השתייכות, סדר, ניקיון בריאות הם ערכים עליונים.
• קונפורמיות – הימלר דורש מאנשים לרסן את הדחף (הדחף להציל את היהודי הטוב, לרחם), לכבד את הסמכות ולקבל אותה.

מאידך, הנאום של הימלר מתנגד לערכים כמו:

• אוניברסאליות (ערך שאומר שלכולם, לא משנה מיהם ומאיזה דת ומסורת הם מגיעים – מגיעה התייחסות שווה, צודקת – קומוניזם).
• ערך של רחמים – להיות מסוגל לדאוג לרווחת האחר ולסלוח לו.

ג. מאמרים 5-6: בראונינג ("אנשים רגילים")
וגולדהגן ("תליינים מרצון בשירות היטלר")

בראונינג

בראונינג מספר במאמרו "אנשים רגילים" על  יחידת אנשי הבטליון (150 איש) במילואים- 101. הוא מתאר כיצד הועברה היחידה לפולין בלא שאנשיה יודעים מראש את התפקיד המיועד להם. רוב אנשי היחידה היו באמצע שנות ה-30, רובם נשואים ואבות לילדים (מצפים מאנשים כאלו שיהיו יותר מיושבים בדעתם), רובם לא משתייכים למפלגה הנאצית.

כשהתבררה המשימה שעל החיילים לבצע, מפקד היחידה נתן את האפשרות לצאת מן התהליך. מעט מאוד מהאנשים סרבו להמשיך, היתר ביצעו את מעשי הרצח של היהודים באופן יומיומי ושיטתי אחרי שהרופא לימד אותם איך להרוג באמצעות כדור אחד (כי זה חסכוני).

הקשר לניסוייו של מילגרם: בזמן הנסיעה אל מקום ההרגע התברר שחלק מהיהודים אותם החיילים עומדים לרצוח מגיעים מהעיר המבורג. מסתבר שחלק מהחיילים מכירים את חלק מהקורבנות היכרות אישית. למרות ההיכרות הזאת, ממשיכים חיילי המילואים את פעולת הירי.

אילו דעות קדומות הספר של בראונינג פיזר?

• רוב המרצחים לא היו צעירים בהכרח.
• רוב המרצחים לא היו אנשי SS בהכרח וגם לא אנשי מפלגה.
• רוב המרצחים לא פעלו מתוך איום על חייהם, לחלקם הייתה אפשרות להימנע מן הפעולה.

אלו למעשה ההנחות הרווחות לגבי תהליך ההשמדה שהספר של בראונינג ערער עליהם.

בראונינג טען שגורמים סיטואציונים וארגוניים הם שהביאו לשינויים במחוללים וגרמו להם להשתתף ברצח המוני. הוא טוען שהנאצים היו אנשים רגילים לגמרי שנקלעו לסיטואציה שגרמה להם להתנהג בדרך מסוימת. כיוון שהדבר נובע מהסיטואציה – המקרה יכול לחזור על עצמו.

גולדהגן  

גולדהגן במאמרו "תליינים מרצון בשירות היטלר", חולק על בראונינג.

הוא טוען שמה שמסביר בצורה הטובה ביותר את מעשה ההרג היא "אנטישמיות אלימינסטית" – אנטישמיות שהייתה טבועה בגרמניה באופן תרבותי עוד מדורות קודמים. שנאה שהועברה מדור לדור, והיא זו שמסבירה את ההתנהגות ולא הסבר סיטואוציוני. (האנטישמיות=חלק מהאישיות)

לפי בראוניג אין גורם אחד שיכול להסביר את מכונת ההשמדה הנאצית (בירוקרטיה, תעמולה, אנטישמיות, העתקת האחריות… וכו). גולדהאגן שם במרכז הסבר אחד ויחיד: האנטישמיות.