בעיית הנציג – סיכום
סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", חלק ממאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן אוסף הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה באתר
דוגמא להמחשת בעיית הנציג (בעיית המנהל-סוכן): כתבה מהארץ: מדובר על ההתעללות הקשה שרכבי הליסינג בישראל עוברים ע"י המחזיקים ברכבים שנכנסים לשטח 4X4, רכבים שלא טופלו כראוי.
- למה אנשים עושים זאת? מדוע יש פער בין התייחסות בעלי רכב פרטי לבין בעלי רכב שבליסינג?
- זוהי דוגמא לנושא השילוב בין בעלות לשליטה. אם יש בבעלותי רכב אז אני יישא בנזקים, ובירידת ערך. מי שמחזיק רכב בליסינג הוא "שולט ברכב", אך מצד שני- הבעלות המשפטית אינה שלו- ולכן, הוא אינו סופג את הנזק, בלאי וכו'. כאשר לאדם שליטה בנכסים של אדם אחר, הוא משתמש בו באופן שאינו משקף נכון את כל העלויות של החלטותיו.
- הצגת הבעיה– נהגי מכוניות ליסינג משתמשים במכונית באופן לא יעיל, וגורמים לנזקים כבדים מכיוון שלא צריכים לספוג את העלויות הנלוות לנזק.
- מה ניתן לעשות כדי למנוע את התופעה:
- בונוסים/ תמריצים/ השתתפות עצמית שמוסדרת בחוזה הליסינג.
- תמחור גבוה יותר של הליסינג בשל הנזקים שנגרמים.
- הכרח בהשארת רכב אצלך במידה והנו פגום.
- רגולציה- דיני נזיקין, חובת זהירות, חובות חקוקות ספציפיות.
כיצד בתאגידים ישנה בעיה דומה- מנהלים מקבלים החלטות לגבי הון של אחרים ßבעלי מניות.
- בעיית הנציג מתקיימת בהינתן שני תנאים:
- ניגודי אינטרסים– אינטרס של הנהג (ליהנות מהרכב כמה שיותר) והאינטרס של הליסינג הוא לשמור על ערך הרכב.
- פערי מידע– אם חברת הליסינג יודעת מה הנהג עושה בכל רגע נתון (מונעת לדוגמא מלהיכנס לשטח) אזי אין כל בעיה.
במשולש של מנהלים/ בעלי מניות ונושים ישנם ניגודים אינטרסים-
1) בעלי מניות- רוצים רווחים גבוהים ככל הניתן ולתת שכר נמוך למנהלים עבור תפוקה גבוהה. בעיקר מעוינים לקחת סיכונים שיביאו רווחים גדולים.
2) מנהלים- רוצים שכר גבוהה וכמה שפחות לעבוד. ההנחה היא שלמנהלים אינטרס לקדם את תנאיהם על חשבון המאמץ בעסק.
3) נושי החברה- יציבות (הבטחה שישלמו להם את החוב שלהם).
האינטרסים של המנהלים ובעלי המניות:
| מודל | רמת השקעה בעבודה | רווח חברה | רווח אישי |
| "מנהל אמריקאי" | עובד 18 שעות ביום |
בלי חופשות110 ₪0 ש"ח"מנהל ישראלי"עובד 12 שעות ביום90 ₪30 ₪"מנהל אירופאי"עובד 8 שעות ביום חופשה לחודש לסקי…60 ₪50 ₪
איזה מודל עדיף מבחינת בעלי החברה– במידה ויש לו בעלות מלאה במה יבחר? במודל הישראלי- מפיק ממנו התועלת רבה ביותר (120 ₪).
במידה ובעל מחצית בעלות בחברה, והיתר לציבור, כדאי לו לבחור במודל האירופאי- יקבל 30 ₪ (מחצית מרווחי החברה)+ 50 (רווח פרטי מלא מגיע אליו)= 80 ₪.
- יש לשים לב! כל שקל שבעל החברה מצליח להוציא מהחברה למענו מסובסד 50% ע"י שותפיו. נשים לב כי המעבר מבעלות מלאה לבעלות חלקית אינו יעיל- לראייה, כשמשה היה הבעלים היחיד הוא בחר במודל השני.
נניח שבעל החברה מחזיק בחברה והוא רוצה למכור חלק מהחברה- מהו המחיר בו עליו למכור?
אם אני מראה ששנים אני עובד במודל הישראלי ומרוויח 90, זה אינו המחיר כי ברגע שנעברו לשותפות הרווחים ירדו, ולכן המחיר הוא לפי המודל האירופאי, שכן יתבזבז סכום מהחברה לבעל החברה.
כלומר- בעיית הנציג מביאה לירידת המחיר של רכישת חלק, ומי שנושא בעלות של בעיית הנציג הוא היזם.
מדוע אם כן כדאי לבעל החברה למכור חלק מהחברה וליצור את "בעיית הנציג" שכן המעבר בין בעלות מלאה לבעלות חלקית אינו יעיל כלכלית. מדוע בכל זאת הדבר מתרחש במציאות?
- הצורך בהון כספי שיקבל ע"י הכנסת הציבור. בעיית הנציג אינה יעילה, אולם ככל הנראה הזרמת הכסף לחברה שמאפשרת את הרחבתה (נניח מחנות לרשת) מכפרת על חוסר היעילות שיצרנו ברגע שהכנסנו את הציבור לנכס.
- סיכונים– אם מדובר בחברה שצומחת (נניח מתפרה), ובעל החברה מבין כי לא רצוי לשים את כל הונו במתפרה אחת (בשל הוזלת המחירים בסין), אזי הוא יכול למכור חלק ולקבל הון שייתן לו ביטחון במקרה של צניחת החברה.
ראה גם סיכומים אודות:
