תיאוריות בקרימינולוגיה: תיאורית הבלימה

תיאוריות בקרימינולוגיה: תיאורית הבלימה

מתוך סיכום הקורס תיאוריות בקרימינולוגיה

תיאורית הבלימה היא תיאוריה סוציולוגית, שמציבה בראשה את השאלה, מדוע אנשים לא עוברים על הנורמות? (רוב האנשים עוברים על כל מיני נורמות וכללים… השאלה היא למה לא? שהרי זה טבעי מאוד…).

הגישה של תיאורית הבלימה מתמקדת בחברה ואומרת שהחברה היא זאת שבידיה לצמצם עבריינות. החברה היא זו שיכולה לבלום עבריינות ואם בחברה מסוימת יש שכיחות עבריינית גבוהה, כנראה, החברה לא בלמה אותה. האחריות היא של החברה.

סלין- מייסד הגישה הנ"ל, 1938:

הציע 2 מושגים המסבירים את הבלימה החברתית:

1. פוטנציאל התנגדות להפרת הנורמה.
2. הכוח הפנימי של הנורמה.

פוטנציאל התנגדות להפרת הנורמה:

ככל שפוטנציאל ההתנגדות להפרתה של נורמה מסוימת גבוה יותר, כך השכיחות שנעבור על אותה נורמה תצטמצם, ולהיפך.

הכוח הפנימי של הנורמה:

ברגע שפוטנציאל ההתנגדות גבוה, הנורמה הזאת "נהנית" מכוח פנימי חזק ולכן נקפיד שלא לעבור עלייה.

אם יש שכיחות גבוהה של עבירה מסוימת כנראה, החברה לא בלמה.

כיצד חברה בונה התנגדות?

1. ראשית, ע"י חוקים! חוק משמעו, שהאמירה ברורה. אמירה חברתית (חוק למניעת הטרדה מינית, למשל). ברגע שיש חוק- יש אכיפה, מה שמוביל לפוטנציאל גבוה של התנגדות.
2. חינוך: יש נושאים שאנחנו מקפידים לחנך לפיהם. גם לחינוך יש השפעה.
3. תקשורת: התקשורת בוחרת מה לשים על סדר היום.

קיים פיקוח שהוא א- פורמאלי. נושאים שהחברה מוקיעה גם אם זה לא שייך לחוק: כללי נימוס, למשל. מי שלא ינהג כך, יחשב כלא בסדר.

אדד, 1980:

אדד מוסיף לחלק הסוציולוגי של סלין, פן אינדיבידואלי. לטענתו, הגישה של סלין נכונה- לחברה יש כוח, אבל לפעמים החברה מנסה לבלום, אבל בכל זאת, יש קבוצת אנשים שכן עוברת עבירות.

כשהחברה מעבירה את המסר ובולמת היא צריכה להיות מודעת לעובדה שישנם קהלים שונים. למשל: גיל (התאמה לקהל היעד), מאפייני אישיות (התאמת השיטה לאוכלוסיה), מנגנוני נפש (יש אנשים בעלי אגו יציב בגלל חינוך, התפתחות והיכולת שלהם לבלום גבוהה יותר, ולהיפך). שייכות– ככל שאנשים מרגישים שהם שייכים לקב', כך הם פחות יעברו עבירות. תחושת השייכות היא באחריות החברה.

רקלס, דיניץ ומוריי:

כמו סלין, מתייחסים להיבט הסוציולוגי.

הם מדברים על איפוק נורמטיבי.

1. איפוק נורמטיבי פנימי.
2. איפוק נורמטיבי חיצוני.

החוקרים יצאו לבדוק בשטח, בכל מיני חברות, מה גורם לאנשים להתאפק ולא לעבור עבירות. המשתנים שגילו, משפיעים על כך שנתאפק.

איפוק נורמטיבי פנימי:

1. דימוי עצמי: מרגע הלידה, מתעצב לנו דימוי. החל משמנו וכלה ביחס אלינו. בחוויות עם אנשים, מתגבש לנו דימוי. מי אנחנו? בד"כ לאדם חשוב לשמור על הדימוי שלו ובשל כך הוא מתאפק מלעשות דברים שליליים.
2. ציפיות: מערכת ציפיות של החברה כלפי. לעיתים הן קשורות בתפקיד שלי ולכן אני אתאפק ולא אתנהג באופן כזה שלא יעמוד בציפיות.
3. סף תסכול: יש אנשים ותרבויות שסף התסכול גבוה, ולהיפך. כשסף התסכול גבוה, האיפוק שלי גבוה (לאדם אימפולסיבי יש סף תסכול נמוך).
4. אוריינטציה בכיוון הנורמות של החברה: ככל שהאוריינטציה, הכיוון שלי, "המפה" שלי מתאימה לחברה בה אני נמצא, כך קיים סיכוי גבוה יותר לאיפוק.
5. ערכים: אנחנו מחזיקים לעיתים בערכים הגורמים לנו להתאפק. למשל: אדם דתי- מחזיק בערכים דתיים, חופש הביטוי.

אדד מוסיף להיבט הנורמטיבי- פנימי:

ישנם משתנים אינדיבידואלים שישפיעו על האיפוק.

1. גיל ושלב ההתפתחות של האדם: לא היכולת ולא הציפיות דומות בגילאים השונים.
2. מין: בנים או בנות. לעיתים, אנחנו מחנכים מין אחד או אחר ליכולת איפוק שונה (החצנת רגש).
3. מאפייני אישיות: מרכיבי אישיות שונים אצל אנשים שונים. כל אדם מפנים את זה אחרת.
4. מנגנוני הנפש: אגו חזק בולם יצר, ולהיפך (היכולת להתאפק). התפתחות המצפון, המוסר. אנשים בעלי מצפון מפותח יפעלו ע"פ ערכים ברמה גבוהה יותר.
5. שייכות: ככל שאדם ירגיש חיוני ורצוי, כך האוריינטציה שלו תהיה כלפי החברה תהיה גבוהה. הוא יהיה אכפתי והדימוי העצמי שלו יהיה חשוב לו.

איפוק נורמטיבי חיצוני:

רקלס וחבריו מתייחסים לכל המוסדות שתפקידם לפקח על ההתנהגות שלנו. ככל שהפיקוח יהיה יעיל, כך נעבור פחות עבירות. למשל: משפ', בי"ס, מוסדות חינוכיים, משטרה, בתי משפט.

אדדמוסיף לכך:

אקלים חברתי: גם אם החברה קובעת, מפקחת וכו', עדיין ייתכן אקלים חברתי של- דווקא כן לעבור את העבירות, אחרת תיחשב 'לפראייר…'.

סיכום תיאורית הבלימה: