תיאוריות בקרימינולוגיה: התיאוריה של שוהם

שנות ה- 80 של המאה ה- 20.

שוהם הציע 2 ווקטורים. ווקטור האיחוד ווקטור הפירוד.

לכל אדם 2 כוחות שפועלים. אצל כל אחד המינון/ העוצמה שונים, אבל בכל אחד הם קיימים.

1. וקטור האיחוד:

מתאר מצב שבו יש חיבור חזק מאוד. המצב המחובר ביותר הוא ההיריון. לכל אחד יש את הצורך לחוות את החיבור הזה- הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

יש אנשים הנדרשים לכך יותר וישנם כאלה שפחות. הדבר רלוונטי גם לגיל וגם לסוג האוכלוסייה.

2. וקטור הפירוד:

הפרידה ה- 1 היא בלידה. מאותו הרגע, אנחנו מנסים לפתח את האינדיבידואליות שלנו (למשל, הרצון של הילדים לעשות הכל לבד).

גיל ההתבגרות- פיתוח "האני" שלנו.

מצד אחד, הרצון להיות שייך ומנגד, להיות אינדיבידואליסט.

* מרבית האנשים נמצאים באמצע, בגרף הנורמטיבי.

ישנם אנשים שהפירוד הוא קיצוני מאוד ובא ע"ח האיחוד. אנשים כאלה מתקשים להיות ביצירת קשרים אמיתיים/ מחייבים עם אף אחד. מידת הקרבה עם האנשים נמוכה וכן מחויבותם לזולת. כתוצאה מכך, הם גם רחוקים מהחוק ומהכלל. הם מתקשים להיות חלק מהחברה. אלה, לרוב, סובלים מהפרעת אישיות אנטי- סוציאלית (פסיכופטים). הקשרים הקיימים הם אינטרסנטים בלבד.

מנגד, קיימת קבוצה מצומצמת של אנשים שהם מאוד איחודים. אלה, תלותיים עד כדי אובדן עצמיות. בד"כ הם סובלים מבעיות נפשיות (פסיכוטיים). הם סימביוטיים עם אנשים אחרים.

לטענת שוהם, ישנם חוקים שעבורנו הם איחודים יותר וישנם כאלה שהם פירודים. ככל שהחוק הוא פירודי יותר, כך יש סיכוי שאנשים יעברו עליו. חוק פירודי= זה כאשר אינני מבינה כיצד החוק יסייע, אלא הוא מגביל. בעצם, כל דבר שאינו משרת את הרצונות/ האמונות/ האינטרסים שלי.

ככל שהחוק איחודי יותר, כך ההבנה שלי גדולה יותר וכן הקשר אליו אי לכך, אני מוכנה לשמרו. תחושת ההזדהות גדולה.

אם היינו הופכים חוקים פירודים לברורים יותר, למוסברים יותר, היה לנו קל יותר להתחבר לרעיון שמאחוריו ולממשו.

חוק פירודי יכול להפוך לאיחודי.