כיבוש ירושלים בידי הצלבנים וצלאח אל דין

הצלבנים כבשו את ירושלים מידי המוסלמים לאחר מסע צלב שיצא מאירופה בעקבות קריאתו של אורבאן השני אפיפיור שהופנתה אל הנוצרים במערך שזכתה לתגובה שעלתה על כל המשוער. לא רק העניין הדתי או האינטרס הנוצרי המוסלמי כנגד האויב המוסלמי הוא שעמד ביסוד ההיענות ההמונית. גורמים נוספים – כמו התפתחויות כלכליות חברתיות ואף הלכי רוח, הם שהכשירו את הנצרות המערבית לקראת מסע הצלב.

הגידול הדמוגראפי באוכלוסייתה של אירופה היה גורם לחיפוש אחר שטחי מחייה חדשים אך לא רק צרכים אלה קבעו את עצמת התגובה האירופית. זיקתה של הנצרות המערבית לא"י ולמקומות הקדושים הייתה קיימת מזה דורות. גם הנטייה לבקר במקומות הקדושים במסורת הנוצרים הניעו גלים של עולים ומבקרים ממערב אירופה. על רקע זה קל היה לאפיפיור לנצל את בקשת העזרה של קיסר ביזנטיון ולהופכה בעזרת מסע הצלב התעמולה למלחמת מצווה נוצרית נגד המוסלמים שמטרתה שחרור הנוצרים וכנסיית הקבר הקדוש מעול הכופרים המוסלמים. בעת הכיבוש הצלבני סבלה ירושלים ממצור ממושך של 5 שבועות . האוכלוסייה נחלשה והרעב התפשט בכל העיר, האדמות החקלאיות שבסביבתה הושחתו. לאחר שנכנסו לעיר, ערכו הצלבנים טבח אכזרי במתגוננים תושבי ירושלים אזרחים כחיילים. לאחר הכיבוש, גירשו הצלבנים את תושבי ירושלים המוסלמים והיהודים השתלטו על רכושם ובתיהם. והפכו את המסגדים ואת בתי התפילה לכנסיות.

לאחר הכיבוש הצלבני נתדלדל הישוב והעיר כמעט התרוקנה מתושביה. מצב זה היה מנוגד למצב בימי הכיבוש המוסלמי שבעקבותיו הגיעו מוסלמים רבים להתיישב בעיר ואף היהודים חזרו להתגורר בה.

למעשה, לאחר הכיבוש הצלבני נותרו בעיר רק חלק מן הכובשים שבחרו להשתקע בה. כזכור, רבים מן הצלבנים חזרו לארצות מוצאם יחד עם מנהיגיהם לאחר שקיימו את הנדר לצאת למסע הצלבנים. כמו-כן נותרו בעיר מיעוט קטן של נוצרים אזרחים שגרו בה כבר קודם לכן.

חלה ירידה דרסטית במספר התושבים והגדלת היישוב בירושלים שנקבעה כבירת הממלכה, הפכה לבעיה מרכזית שתבעה פתרון מיידי. שליטי העיר הקפידו שבעיר ישבו רק נוצרים. הפתרון לבעיה הדמוגראפית נעשה בכמה כיוונים כמו מתן בסיס כלכלי מסחרי אותן לעיר שבאמצעותו יימשכו תושבים. מתן רבעים לאנשי הקומונות האיטלקיות וניהול עסקיהם ומסחרם באופן עצמאי ללא היטלים ומיסים.

ניסיונות אחרים נעשו ע"י יצירת אוכלוסייה פרנקית קבועה או הגירה של נוצרים מזרחים מעבר הירדן לירושלים. המנהיגים הצלבניים עמדו בפני בעיה דמוגראפית חמורה והואיל ולא נוצרו תנאים ונסיבות טבעיים להגירת אנשים לעיר נדרשה התערבות ממלכתית לצורך אכלוס העיר ועיבויים.

בסוף המאה ה- 12 חל גידול משמעותי באוכלוסיית ירושלים שהייתה בין שלוש הערים המיושבות ביותר בממלכת הצלבנים אך עדין, הגידול הדמוגראפי היה מבעיותיה האופייניות של הבירה. מעמדם הפוליטי והחברתי של הנוצרים המקומיים – המזרחיים תחת שלטון הצלבנים היה נחות. הנוצרים המקומיים היו מלאי ציפיות לשיפור מעמדם בירושלים בעקבות הסרת השלטון המוסלמי אך ציפיות אלה לא התממשו. הלטיניים ראו בהם אנשים נחותים מהם. מאחר ולא קבלו את מרות כנסייתם פולחנם ומנהגיהם. במפגש בין נוצרים מזרחיים למערביים באו לידי ביטוי הניגודים התרבותיים שבין שני העולמות.

לאחר הכיבוש הצלבני נתחדש האיסור על ישיבות יהודים בירושלים מאותם טעמים תיאולוגיים שהעלו הביזנטיים בשעתו. לגביהם, הרחקת יהודים מן העיר הייתה הוכחה נוצרית לניצחון הנצרות ולהשפלת היהודים. היהודים השתתפו בהגנת העיר כמו שאר תושבים ונפגעו קשור מההסתערות .הם נטבחו באכזריות. הכובשים ביזו את היהודים, הטילו עליהם עבודות בזויות אך יותר מכול רצו הצלבנים להוכיח את עליונות הנצרות על היהדות ע"י סילוק יהודים מן העיר כסמל להשפלתם.

כיבוש ירושלים בידי הצלבנים בשנת 1099 לא עורר תגובה מיידית ע"י המוסלמים. העדר תגובה נבע מחולשתן של המסגרות המדיניות המוסלמיות. באותה עת היה העולם המוסלמי מפולג ומסוכסך , רק לאחר יובל שנים נעשתה ירושלים לסיסמת הג'יהאד נגד המוסלמים וכיבושה מחדש הוכרז ע"י שליט מוסלמי כיעד עליון של מדיניותו.

בשנת 1187 נכבשה ירושלים ע"י צלאח אלדין. בראשית שלטונו בירושלים ישבו בעיר נוצרים מזרחיים בלבד. שכן הפרנקים עזבו את העיר. יש לזכור כי מוסלמים ויהודים לא התגוררו בעיר בזמן שלטון הצלבנים.

לפיכך, נקט צלאח אדין פעולה יזומה לעידוד התיישבותם של מוסלמים בעיר. הוא דאג להפיץ תעמולה שהציגה את הישיבה בעיר כלחימה למען אללה. העיר הוצגה כשוות חשיבות כמו העלייה למכה ולמדינה. אך למרות מאמצי האוכלוסייה מס' תושבי ירושלים בתקופה האיובית היה קטן בהשוואה למספרם בתקופה הצלבנית. בראשית התקופה האיובית היו המוסלמים לרוב בירושלים וזאת כתוצאה ממאמצי האכלוס לגבי הנוצרים המזרחיים, בניגוד לפרנקים שעזבו את העיר, נקבע הסדר מיוחד שעל פיו הם ישלמו דמי פדיון אולם תמורת תשלום מס גולגולת יוכלו להישאר בעיר ואף להחזיק ברכושם. רוב רובה של האוכלוסייה הנוצרית שנשארה בירושלים היו נוצרים מזרחיים שמעמדם היה בני חסות תחת שלטון האסלם. הם התגוררו סביב כנסיית הקבר שהיה מקום הפולחן החשוב עבורם.

יש הגורסים כי בקריאתו של צלאח אדין לבוא ולהתיישב בירושלים פנה גם ליהודים ויש ידיעות כי זמן קצר לאחר כיבוש העיר על-ידו אכן התחדש בה הישוב היהודי. מדובר כנראה על יהודים ממשפחות ירושלמיות ותיקות שגלו מן העיר לאשקלון בעקבות השלטון הצלבני. שם קיימו מסגרת קהילתית אוטונומית.

ירושלים לדורותיה – סיכום קורס

לכל שיריך: 12 ציטוטים יפים על ירושלים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: