סיכום מלכים ב' פרק י"ז

מלכים ב', פרק י"ז : חורבן וגלות ממלכת ישראל  ע"י אשור ( שנת 722 לפנה"ס)

פרק י"ז בספר מלכים ב' עוסק בסופה של ממלכת ישראל (הקרויה גם "אפרים" בתנ"ך) ובגורל שטחה לאחר שהוחלפו תושביה. יש בו גם הסבר דתי על כך וכן מוזכר האירוע ההיסטורי של גיור השומרונים.

רקע היסטורי : שנות קיומה של ממלכת אפרים או ישראל הן כ200 שנה (722-928 לפנה"ס). בשנים הללו סבלה הממלכה מחוסר יציבות פוליטית  ושושלת יציבה ויוקרתית כשושלת בית דוד בממלכת יהודה. בכל זמן קיומה של ישראל הוחלפו בה 20 מלכים במלחמות אחים עקובות מדם. הסיבות האמיתיות לחורבנה היו :

• א) לא היה בה עיקרון שושלתי, והיא התנהלה לפי השיטה השבטית הישנה מימי השופטים.
• ב) ריבוי שבטיה והתחרות בין השבטים.
• ג) היא ניהלה מלחמות רבות עם אויביה מבחוץ (כולל נגד יהודה בתקופות לא מעטות)
• ד) מדיניות החוץ הפכפכה של המלך האחרון שלה : הושע בן אלה (724-733), שתחילה היה נאמן לאשור ואח"כ מרד בה תוך כדי הסתמכותו על גיבוי צבאי ממצרים, שלא הגיע.
• ה) לידתה של האימפריה העולמית הראשונה בהיסטוריה של האנושות : אשור.

מאז אמצע המאה ה8 לפנה"ס החלה לקום מעצמת –על עולמית בממלכת אשור אשר במסופוטאמיה (הארץ שבין הנהרות הפרת והחידקל), שבמטרתה לכבוש את כל איזור המזרח התיכון. תגלת פלאסר מלך אשור (727-745) ערך מסע לאיזור וכבש את כל ארץ הגליל, תוך כדי הגליית התושבים לאשור בשנת 733. הוא גם התערב בענייניה הפנימיים של ישראל, וסייע בידי הושע בן אלה לרצוח את מלך ישראל פקח בן רמליהו ולהפוך למלך ישראל בעצמו (ראו מלכים ב ט"ו פסוקים 27-31 ותעודה אשורית מס' 1).

סיכום וניתוח מלכים ב' פרק י"ז

 מלכים ב’ פרק י”ז מחולק ל3 חלקים כך :

א) הסיבות המדיניות לחורבן ממלכת ישראל ושומרון והגליית תושביה  (מלכים ב' י"ז פס' 6-1)

ב) נאום הטפה של עורך ספר מלכים ובו  הסיבות הדתיות לחורבן ישראל (מלכים ב' י"ז פס' 23-7)

ג) היווצרות השומרונים וגיורם (מלכים ב' י"ז פס' 41-24)

הושע בן אלה , מלך ישראל האחרון (724-733)

הושע השתעבד לאשור בימי תגלת פלאסר מלך אשור מתחילת מלכותו באמצעות ברית ווסאלית, וממלכתו הצטמצמה רק לעיר שומרון וסביבותיה.עורך ספר מלכים מעניק לו הערכה שלילית אך פחותה ממלכי ישראל אשר קדמו לו וגם אינו מזכיר לגנותו את חטא עגלי הזהב (חטאות ירבעם בן נבט) אולי כי למעשה האשורים שלטו בדן ובבית אל והם שדדו את שני עגלי הזהב, ואז בתקופת הושע למעשה לא עבדו את ה' באמצעותם כי פשוט לא היו כבר קיימים בפועל. בשנת 727 שלמנאסר ירש את מקומו של תגלת פלאסר כמלך אשור והושע נשבע לו אמונים מחדש והמשיך להיות ווסאל לאשור עד שנת 724. (מלכים ב' פרק י"ז,פסוק 3, תעודה אשורית מס' 2), אבל אז החליט לבקש את עזרתו של סוא מלך מצרים כדי למרוד באשור ולהשתחרר מעולה הכבד (פס' 4 בפרק י"ז ותעודה מס 3). שלמנאסר ערך מסע צבאי לאיזור, עצר את הושע ושם אותו בכלא האשורי, והטיל מצור על שומרון במשך 3 שנים (722-724). הוא נפטר בשנת 722 בעיצומו של המצור ובתחילת נפילת העיר בידיו. יורשו סרגון מלך אשור השלים את "המלאכה" , הרס את העיר, הגלה את התושבים

ושיקם את העיר תוך כדי הגליית תושבים מחו"ל אל תוך שטח ישראל (פס' 6-4 ותעודה אשורית מס' 3).תעודה מס 2 מציינת ששלמנאסר החריב את שומרון ואילו לפי תעודה מס' 3 סרגון עשה זאת, ובתנ"ך כתוב שמלך אשור (בלי שם) לכד את העיר.כנראה ששלמנאסר החל במצור אבל סרגון כבש את העיר, הגלה את תושביה והושיב בה תושבים שהביא מארצות אחרות. בחקר המקרא נוהגים אם כך לייחס את חורבן שומרון ואת גלות ישראל לסרגון בשנת 722 לפנה"ס.יש גם סתירה בין התנ"ך לבין תעודתו של סרגון במספר הגולים. לדעת הסופר המקראי מלך אשור הגלה את כל תושבי ישראל והושיב במקומם תושבי זרים שהביא מחו"ל, ומהם נוצרו השומרונים. סרגון מציין שהוא הגלה 27280 ישראלים לגולה.לדעת רב חוקרי המקרא הנתון ההיסטורי האמיתי הוא זה שבתעודה כי אם הוא היה מגלה את כל ישראל הוא היה מציין זאת, ע"מ להתפאר בהישג כה מרשים. המקרא מגזים פה בגלל שברצונו להדגיש שהחורבן בא כעונש אלוהי על חטא העבודה הזרה המצטבר ואזי ע"פ תורת הגמול הצודקת על כל תושבי ישראל לקבל את העונש וגם בגלל שהוא מעוניין להסתיר מעיני הקורא את העובדה שבעצם השומרונים נוצרו כתוצאה מן המיזוג בין  הישראלים  לשעבר, צאצאי 10 שבטי הצפון לבין הזרים שסרגון הביא מחו"ל.

ב) העורך הדויטרונומיסטי של ספר מלכים טוען בפס' 23-7 שהסיבות לחורבן ממלכת ישראל הן דתיות ולא מדיניות (כפי שמשתמע מן הפס' 6-1). הסיבה הדתית לחורבן ולגלות הן חטא העבודה הזרה המצטבר לאורך כל הדורות מיציאת מצרים ועד החורבן. פירוט החטא הזה כולל : החדרת פולחנות כנעניים (כגון הבעל ואשרה),אשוריים (צבא השמיים) והן עבודת ה' דרך 2 עגלי הזהב שעשה ירבעם בן נבט , מלך ישראל הראשון.עבודת ה' בבמות ולא במקום אחד ויחיד , כלומר פיזור עבודת ה' במקומות רבים שמחוץ לירושלים (בניגוד לתפיסת ספר דברים המצדד בריכוז פולחן ה' במקום אחד, יחיד ובלעדי שהוא כנראה ירושלים) נחשב בעיני העורך גם כחטא חמור מאוד.

יש לציין את הפס' 13 ו23 המתארים את תפקיד הנביאים. בהתאם לפס' 13 תפקיד הנביאים הוא להחזיר את העם בתשובה ולפי פס' 23 להזהיר את העם תוך כדי ניבוי הפורענות והחורבן, וכך לנבא את עתיד האומה. נוסף על כך יש לציין שלדעת רב החוקרים פס' 19-18 הם תוספת מאוחרת, שנוספה לאחר חורבן יהודה ובית המקדש בירושלים בשנת 586 כי פס' אלה מדברים על כך שגם יהודה הלכה בעקבות ישראל בחטא העבודה הזרה ובסופו של דבר ה' ישליך מעל פניו , כלומר יגלה מן הארץ את "כל זרע ישראל" כאשר הכוונה לכל 12 שבטי ישראל, כולל יהודה.

ג) ב מלכים ב' י"ז פס' 41-24 מסופר על כך שהעמים שהובאו לארץ ע"י מלך אשור עבדו איש איש את אלוהיו, אך מכיוון שנתקפו ע"י אריות, סברו שעליהם ללמוד את עבודת אלוהי הארץ, כלומר עליהם ללמוד לעבוד את ה', כדי לפייסו וכך להפסיק את תקיפתם על ידי האריות. מלך אשור שלח אליהם כהן ישראלי שבבית אל (המכונה כאן גם בשם הגנאי בית במות) לימד את הזרים האלה איך לעבוד את ה'. ההשקפה האלילית המתוארת כאן טוענת שלכל ארץ יש את אלוהיה וכאשר אדם יושב בה עליו לעבוד אותו.השקפה זו מנוגדת להשקפה המונותאיסטית המקראית המאמינה שה' הוא לא רק אלוהי ישראל אלא אלוהי העולם אל אוניברסאלי המנווט את מהלכי ההיסטוריה העולמית. מכל מקום תושבי שומרון החדשים החלו לעבוד גם את ה' בו בזמן שהמשיכו לעבוד את אליליהם שלהם. השקפה זו נקראת כזכור סינקרטיזם.לדעת הסופר המקראי כאן האנשים האלה הם הם השומרונים, אשר מאוחר יותר , בימי שיבת ציון ותחילת בנייתו של בית המקדש השני (בשנים 538 – 520 לפנה"ס, ר' ספרים עזרא ונחמיה) רצו להצטרף אל היהודים ששבו אל הארץ מן הגולה הבבלית והחלו לבנות את בית המקדש השני באישורו של כורש מלך פרס מעצמת העל אשר ירשה את בבל (אשר ירשה את אשור) כאימפריה עולמית. היהודים לא קיבלו אותם והשומרונים הציקו להם. לפיכך יש חוקרים הטוענים שהקטע הזה בפרק י"ז מאוחר מאוד ואולי נכתב כפולמוס אנטי שומרוני בימי שיבת ציון. השומרונים נקראים בספרות חז"ל (= חכמינו זכרם לברכה, מחברי המשנה והתלמוד) כותים (מקורם בעיר כותא כפי שכתוב כאן בפרק י"ז) וגם "גרי אריות" (= כלומר אנשים לא יהודים שנתגיירו, נהפכו ליהודים בעל כורחם ומתוך פחד שיקרה להם משהו רע אם לא יתגיירו ליהדות) בגלל סיפור האריות המסופר כאן בפרק.

השומרונים

השומרונים הם כת המייחסת עצמה אל שבטי לוי, אפרים ומנשה. ספרי הקודש שלהם הם חמישה חומשי תורה וספר יהושע שבתנ"ך היהודי. אולם הם לא מכירים ביתר ספרי המקרא. המקום הקדוש ביותר עבורם הוא הר גריזים הסמוך לעיר שכם ושם הם מקריבים את זבח הפסח עד עצם היום הזה.

בשנת 722 לפסה"נ, עם חורבן ממלכת ישראל הצפונית הוגלה חלק מתושביה בידי האשורים (ר' מלכים ב פרק י"ז). אלה שנשארו בארץ התערבו במתיישבים הזרים שהביאו האשורים מארם נהריים ומסוריה. בימי שיבת ציון (בשנת 538 לפסה"נ בערך) כאשר חזרו גולי בבל היהודיים לארץ, ניסו השומרונים להצטרף אליהם, אבל נדחו. בתחילת התקופה ההלניסטית (מאה 4 לפסה"נ) השומרונים בנו מקדש על הר גריזים. במשך כל ימי בית שני ( בין המאה השישית לפסה"נ ועד המאה הראשונה לספירה) ואחרי חורבנו הייתה מתיחות עוינת בין יהודים ושומרונים. הם כונו ע"י היהודים "כותים" כי רובם היו יוצאי העיר "כותא" שבבבל. אך פעמים רבות היו ביניהם דברים משותפים רבים.

חז"ל זיהו את השומרונים עם הנוכרים שהביא מלך אשור ארצה, אשר לטענתם התגיירו כאן (ר' מלכים ב פרק י"ז פסוק 24). גיורם נתפרש כגיור שנעשה בלית ברירה ומתוך פחד (מהאריות, ר' מלכים ב י"ז) ולכן נקראו "גרי אריות". השומרונים גם קיבלו עליהם חלק לא מבוטל מההלכות והמנהגים היהודיים אשר גובשו בתקופת בית שני כגון תפילה בבית הכנסת וקריאה בתורה. הם נרדפו בצורה קשה ע"י הרומיים, ומאוחר יותר ע"י הנוצרים והמוסלמים.הם רואים את עצמם כישראלים גמורים וכיחידים ששמרו על צורתה המקורית של תורת ישראל, כפי שהייתה נהוגה בימי משה, יהושע והשופטים הראשונים. לדעתם סטו רוב בני ישראל בימי השופטים מן הדרך הנכונה וגרמו לכעסו של ה' עליהם.הם גם שמרו על הכתב העברי הקדום, שהוחלף ע"י היהודים עוד בימי שיבת ציון לכתב "האשורי" או "הארמי" (שזה בעצם הכתב העברי שלנו כיום). כיום בארץ יש שני מרכזים שומרוניים : בחולון (בישראל) ובשכם (ברשות הפלשתינאית מאז הסכמי אוסלו). בשני המקומות האלה מספרם כיום הוא קרוב ל 600 נפש.

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך  פרק הלימוד בנושא ספר מלכים, סיכום נוסף של מלכים ב’ פרק י”ז 

לדעת עוד:

לאן נעלמו עשרת השבטים לאחר חורבן ממלכת ישראל?

למה הבכורה חשובה כל כך בתורה?