סיכום: היהדות במוסיקה / ריכארד וגנר
סיכום מאמר זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בתרבות המערב כאן באתר וחלק מסיכום הקורס מבוא לתרבות המערב
המאמר "היהדות במוסיקה" נכתב על ידי וגנר אך פורסם לראשונה תחת שמו של קארל פריגדנק. 15 שנים מאוחר יותר פורסם תחת שמו של וגר. במאמר הוא מסביר כי יש תחושת סלידה עמוקה בקרב העם כלפי כל מהות יהודית, בעיקר האמנות ובמוזיקה.
תחילה מתייחס וגנר לכסף שמוליך את היהודים ומשפיע בכל תחומי החיים- ממוזיקה ועד לבסיס החיים עצמם. בהמשך, מתייחס למראה החיצוני של היהודי- מבלי קר לאיזה מדינה משתייך, ולכן הופך את שונותו לאות-הצטיינות. גם מבחינת השפה שהיא שפת-משנה ולא עיקרית. תמיד ירגיש היהודי זר ואף פעם לא יחווה חוויה טוטאלית. שפת היהודים מהווה עבורם מחסום, מה גם שהיא שפה צורמת ולא נעימה. גם בזמרה וגם בדיבור, לא יכול היהודים, על פי וגנר, להביע רגש, רק רגש אנוכי. וגנר מתייחס לכך שאין ליהודי אפשרות ליצור אמנות חזותית, משום שהוא תמיד מחפש בעינו דברים מעשיים. הוא מתייחס לכך שהיהודי מנסה להשיל ממנו קווים ברורים, המייחדים אותו ככזה (למשל, הטבלה נוצרית), כלומר, מטשטש עקבות. גם קשריו של היהודי לחברה הם לא קשרי-אהבה. המוזיקה של היהודי לקוחה מכל מיני אמנים בתקופות שונות, הכול בערבוביה. אין הנאה ולהט, וכך נראית המוזיקה הזו. הדוגמא בה משתמש וגנר כמוזיקאי יהודי, הוא מנדלסון. גם אם הוא בעל כשרון, הרי שיהודי לא יסחף ויכבוש בלב ובנפש.
לסיכום:
היהודי בעבור ואגנר ייגאל מסבלו ויגיע לחידלון, וכך יהיה העם (הגרמני, והעולם), מאוחד ולא ייפרד!!!
ראה גם: על דמותו של ופועלו של ריכרד ואגנר: מהפכן או ריאקציונר / משה צוקרמן
