מפת מידבא היא מפת פסיפס של א"י, נדירה ביופייה ובדיוקה, מתארת בצורה מוחשית ביותר את מראה
י-ם במאה ה-6. חלק מהמפה אשר בו מצוירת עיר הקודש שרד כמעט בשלמותו. מעל למפת העיר מתנוססת הכתובת "עיר הקודש ירושלים". העיר עצמה מתוארת כאליפסה. לפי פרטי המפה ששרדו, מסתבר כי י-ם עומדת במרכזה והמבנה המרכזי הניתן לזיהוי בתוך י-ם הוא כנסיית הקבר שיכולה לשמש נקודת מוצא לזיהויים של אתרים חשובים אחרים בעיר כמו:
א. הצירים המרכזיים – חזית הכנסייה פונה לעבר ציר הקרדו הראשי, המערבי, החוצה את העיר מצפונה לדרומה. מרחבה שליד השער הצפוני יוצא ציר הקרדו המשני, המזרחי.
ב. השערים – המפה מתארת את חומות העיר ואת שעריה כפי שהיו לאחר שהקיסרית אודוקיה הרחיבה את תחומי העיר. במפה, ניתנים לזיהוי ברור שלושה שערים: שער דוד, שער סטפאנוס ושער בנימין.
ג. האתרים המרכזיים: כנסיית הקבר – המבנה הגדול המתואר במרכז הפסיפס ממערב לקרדו. ניתן להבחין היטב בציור זה בכיפת האנאנסטאסס, בגג הבאסיליקה של המארטיריון, בשלושת שערי הכנסייה ובחצר החיצונית.
כנסיית ציון – הרחבת חומת העיר בדרום ע"י אודוקיה, מחייבת חיפושו של מבנה גדול ובולט בצד ימין של המפה שתואם את הכיוון דרום-מערב. ניתן לזהותו בקלות בשל גודלו ובשל שיטת האמן לתיאור בנייני הכנסייה המכוסים בגגות אדומים.
כנסיית ה"נאה" – ניתן לאתרה במפה בצורת מבנה גדול, מעבר לקרדו הראשי, בצד הצפון מזרחי של כנסיית ציון.
הר הבית – מקומו בפסיפס איננו ברור בגלל זווית ההתבוננות של האמן – ממערב למזרח, ויתכן שהוסתר כלל מאחורי צידו הדרומי של סטוי העמודים שמכסה את הקרדו המזרחי. מעל לחלקו הדרומי של הסטיו ישנו רמז לחלק מרחבת הר הבית שכיוונו הכללי ברור.
כנסיית סופיה הקדושה – בסמוך ל"נאה", ממזרח, משובץ מבנה כנסייתי בעל גג אדום בולט לעין. זוהי כנסיית סופיה הקדושה.
כנסיית הפרובאטיקה – בקצה הדקומאנוס, צפונית לשער המזרחי, מזדקר לעין המתבונן מבנה כנסייתי בעל גג אדום, זוהי כנסיית הפרובאטיקה שמקומה ברור הן עפ"י תאורי התקופה והן עפ"י הממצא הארכיאולוגי בתחומי כנסייה סנטה אנה של ימינו, סמוך לשער האריות.
יש לציין כי על זיהויים של אתרים מיוחדים בתוך העיר, עפ"י מפת מידבא, מקשות שתי עובדות. האחת: שהאמן ביקש לשבץ תיאורים ריאליסטיים בתוך מסגרת סכמאטית כמו שיבוץ אתרים מפורסמים בימיו בתוך חומות שצורתן אלפיסה. העובדה השנייה, שהאמן העתיק מעט את כנסיית הקבר ממקומה כדי להעמידה במרכז התמונה ולתארה במימדים גדולים. העתקה זו גרמה גם להעתקת אתרים אחרים ממקומם כמו גם העובדה כי המפה מתארת את המבנים ממעוף הציפור הקרבה, כביכול אל העיר מצד מערב ולפיכך רוב המבנים החשובים מתוארים כאשר חזיתם פונה מערבה. העובדה כי בי-ם היה מצוי ריכוז כה גדול של אתרים מעידה על תפיסת ירושלים כעיר עתירת אוצרות.
