סיכום בהיסטוריה: מפלת בבל כרקע להכרזת כורש

על רקע כיבושיו של המלך כורש השני והלחימה שלו בממלכה הפרסית היהודים בגלות בבל ציפו למפלתה של  ממלכת בבל, בין השאר,  נוכח הצרות  שהם סבלו מנחת זרועו של המלך נבונאיד.  הוא אמנם לא נזכר במקרא,   אך בספר דניאל מוזכר שמו של בנו, בלשאצר,    תפס  בידיו את השלטון, בתקופה שבה אביו, נבונאיד   שהה בנווה המדבר, תימא. בינתיים, לאחר מפלתה של לודיה, כורש פתח במתקפה כוללת נגד בבל. בשלב ראשון הוא כבש את נווה המדבר תימא (553 לפנה"ס), אשר שימש תחנת מעבר חשובה  בסחר הטראנזיט בין המזרח הרחוק ובין המזרח הקרוב. ב-539 לפנה"ס בלשאצר נחל תבוסה מכרעת ליד אופי אשר הביאה להשמדת כל חילותיו ומחניהו. ב-13.10.539 לפה"ס אוגברו, המצביא של כורש,  נכנס לעיר בבל והשתלט עליה ללא התנגדות.  בלשאצר בן נבונאיד נהרג, וימים ספורים לאחר מכן,   ב-29.10.539 לפנה"ס, כורש נכנס לעיר בבל.  באופן זה,  הושם קץ לקיומה של ממלכת בבל והחלה תקופתה של ממלכת פרס בראשותו של המלך כורש. שינוי פוליטי זה היה מכריע בעבור היהודים מכיוון שהוא הוביל למתן הצהרת כורש החשובה.

לאחר  כיבושה,   כורש נפגש עם   גולת  יהודה בבבל, כלומר היהודים ששהו בבל לאחר הגלייתם לשם עם חורבן בית המקדש הראשון. כל היהודים, כולם כאחד, הביעו בפני כורש את שנאתם לבבל  ואת שמחתם  וזיקתם לממלכה הפרסית. הגולים ביקשו מכורש  שיתיר להם לשוב ליהודה וירושלים,  על מנת לבנות בה את בית המקדש שנחרב,  ומתוך התחייבות   לשמור  על  האינטרסים של פרס במולדתם הגובלת במצרים. ואכן, בנסיבות הללו, כורש מלך פרס נתן את הסכמתו לשובם של   הגולים ליהודה וירושלים ולבנייתו מחדש של בית המקדש. מהלך זה של מתן רשות לגולי בבל לשוב לירושלים ולהקים מחדש את בית המקדש ידוע בתור "הצהרת כורש" והוא מהווה נקודת מפנה חשובה בתולדות העם היהודי עם שיבת ציון והקמה מחדש של בית המקדש השני – פרק חדש בחיי העם היהודי לאחר שבית המקדש הראשון חרב.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית / גלות בבל, הצהרת כורש ושיבת ציון

האם גם לבעלי חיים יש זכות לחיים?

הזכות לחיים היא הזכות הבסיסית ביותר שלנו, אך האם גם לחיות מגיעה להיות הבעלים של החיים שלהן? טיעונים פילוסופים לזכויות בעלי חיים

עוד דברים מעניינים: