פרשנות בראשית פרק ט"ו – ברית בין הבתרים

הפסוק הראשון של בראשית פרק ט"ו רומז שלאור הפרק הקודם, אברהם ירא (אלוהים אומר לו 'אל תירא'). בפרק הקודם הייתה מלחמה שבה נכבשה סדום על ידי מעצמה ולוט נשבה. אלוהים מבטיח שהוא מגן עליו מכל אויב. אברהם מדבר על כך שדמשק אליעזר הוא שהולך לרשת אותו מאחר ואלוהים לא נתן לו בן – בשום מקום אחר לא נזכרת הדמות בשם זה. אברהם מצטייר פה באופן שלא קיים בעוד סיפור בתורה, הוא מפקפק בהבטחות ה'. כל המקנה והאוצרות לא שווים כי הוא 'הולך ערירי'. בפסוק ג' שוב כתוב 'ויאמר אברם', לאחר שכבר נאמר 'ויאמר אברם' בפסוק ב'. מהי התכלית? ייתכן ומדובר בשיבוש בטקסט, אבל אין שום טקסט עתיק שתומך בתרגום כזה. כנראה שעבר זמן מה בין שני הפסוקים. את תשובת ה' מקדימה המילה 'והנה' שמשמעותה הפתעה – סוף סוף אברם זוכה לתשובה על התלונה הזו. ה' מבטיח שמי שיירש אותו יהיה בן ביולוגי לחלוטין ולא דמשק אליעזר. הוא מבטיח לו שזרעו יהיה רב כמו הכוכבים. המשפט 'ויוצא אותו החוצה' משמעותו שאברם צריך לחוות משהו, לא רק לשמוע אלא ממש פיזית לראות את זה. דימוי זה הוא לא חדש – גם בפרק יג' מוזכר אחד כזה. אך, מעבר לדימוי יש פה ממש תיאור – ה' אומר לאברם לבחון את הכוכבים במקום פשוט להגיד משהו בסגנון "זרעך יהיה רב כמו הכוכבים". יש הבדל גדול בין אסוציאציית הכוכבים לבין אסוציאציית העפר מפרק יג', פסוק טז'– העפר הוא דוגמא טובה כדי לדמות ריבוי, אך לכוכבים יש סמל נלווה בעל משמעות אחרת, ההסתכלות על הכוכבים היא הסתכלות על הדבר הלא מושג, הכוכבים חורגים מגבולות העולם. החשיבות קשורה גם ליציאה החוצה – היציאה החוצה היא ההעזה לצאת מהאוהל לא רק פיזית אלא לצאת גם מהחשיבה הלוגית הרגילה. אם אברם יצליח להסתכל אל הכוכבים, אם יצליח להרים את ראשו לשמיים יוכל אולי גם להאמין בהבטחות של אלוהים. האמונה כאן הופכת להיות אתגר. אברם אכן מאמין בה' ובהבטחותיו. הסיפור היחידי שבו אברם מוצג כמאמין, הוא גם המקום היחידי בו הוא מוצג כמפקפק.

כעת מתחיל החלק השני של הסיפור – בראשית "ט"ו, פסוק ז'. נראה שהחלק השני פשוט חוזר על החלק הראשון. בפסוק ט' קיימים שלושה מינים של בע"ח כאשר מכל אחד יש לקחת 3 פרטים, ובנוסף תור וגוזל. אין מדובר פה בקורבן, נראה שמספיק שאלוהים אמר לו את המשפט הזה ואברם הבין במה מדובר ומה הוא אמור לעשות עם הדברים האלו, כאילו זה איזשהו נוסח מקובל של אותה התקופה. אברהם מבתר את החיות באמצע ומסדר את החלקים אחד מול השני. המשפט כתוב בשפה מאוד ציורית בהקשר מאוד לא סימפטי – "וייתן איש בתרו לקראת רעהו". ה' מסביר לאברהם שהוא לא רלוונטי לדורות הבאים, הוא ימות בשיבה טובה, ירושת הארץ תידחה ב-4 דורות כי "לא שלם עוון האמורי עד הנה" –  העוון האמורי אשר יושב בארץ עדיין לא מספיק גדול כדי לסלק אותו. אלוהים מתגלה בתור לפיד אש שממנו יוצא עשן ועובר בין הבתרים, הוא כורת עם אברם ברית ומבטיח לו את הארץ.

האם באמת מדובר בשני סיפורים נפרדים? במחקר המודרני יש כמעט תמימות דעים שאכן מדובר בשני סיפורים שונים עד כדי כך שהם נכתבו על ידי שני כותבים שונים. ההוכחות המובאות בדרך כלל:

  1. פסוק ז' נראה ממש כמו פתיחה חדשה. מדוע ה' מציג את עצמו בתוך דיאלוג? כנראה שזהו סיפור חדש. בנוסף נראה כי בפסוק ו' קיימת חתימה
  2. קשה לראות את הקשר בין שניהם – בחלק הראשון מדובר בזרעו של אברהם ובחלק השני מדובר בשאלה אם אברהם יירש את הארץ או לא.
  3. סדר הזמנים – בחלק הראשון הדיאלוג מתרחש בזמן לילה, החלק השני מתרחש בסוף היום "ויהי השמש באה ועלטה היה". כלומר, יש כאן קפיצה בזמנים.
  4. הצגת דמותו של אברם – החצי הראשון מסתיים באמירה שאברם מאמין בה', אך בתחילת החלק השני הוא שוב מפקפק.

אם אין אינטרס מוקדם, ההוכחות האלו די משכנעות, אבל אין המסקנה שלנו שמדובר בשני סיפורים נפרדים. נציג ראיות לצד השני:

  1. פסוק ז' – אי אפשר להתחיל סיפור בכזו פתיחה, לא ברור במי מדובר בכל חלק מהמשפט. יש בפסוק איזושהי עמימות. "ויאמר אליו" – ביטוי המניח שהקורא יודע מיהן הדמויות, וכן הקורא יודע שמדובר באלוהים אשר מדבר אל אברהם.
  2. מבנה משותף –
הבטחת הזרע (בראשית ט"ו, 1-6)הבטחת הארץ (בראשית ט"ו, 7-21)
–        הבטחת ה' לאברם – זרע

–        פקפוק אברם: "ה' אלוהים מה תיתן לי"

–        מעשה סמלי שגורר את ß

–        חיזוק ההבטחה

–        חתימה –  "והאמין בה'"

–      הבטחת ה' לאברהם – הארץ

–      פקפוק אברהם: "ה' אלוהים במה אדע כי ארשנה"

–      מעשה סמלי

–      חיזוק ההבטחה

–      חתימה – "כרת ה' את אברם ברית"

  1. קיימות כמה מילים שמופיעות בשני החלקים וחוזרות על עצמן, למשל הפועל לצאת שמופיע בהקשרים לא טריוויאליים ("ייצא ממעיך", "והוצא אותו החוצה", "הוצאתיך"), לשון הירושה, הצירוף "ה' אלוהים" (לא מופיע עוד בספרי אברהם).

יש מתח עמוק בעיצוב הסיפור בין שני החצאים, מצד אחד נדמה שהן שתי יחידות נפרדות אך, מצד שני נראה שנעשה מאמץ להציג את שתיהן באותו אופן כדי ליצור זיקה ביניהן. מדוע? מה מרוויח הקורא בכך שנתקל בשני סיפורים אשר לכאורה התקיימו בשני זמנים שונים אך בעצם מהווים את אותו הסיפור?

  1. ייתכן והמטרה היא ליצור זיקה בין הבטחת הזרע לבין הבטחת הארץ. בכל הסיפורים של האבות תמיד מדובר בירושה הזו, שתי הבשורות משולבות יחד תמיד. בפרק שלנו מדובר בעצם על שתי התגלויות נפרדות והכתוב יוצר את הקשר ביניהן כדי שעדיין יבואו יחד. אין טעם לארץ בלי הזרע.
  2. כיוון אחר שאפשר לדבר עליו בא מנחמיה  (ט' 8)- "וכרות עמו ברית..". נחמיה רואה את שני החלקים ומדבר על הזיקה ביניהם; בזכות האמונה של אברם בה', נכרתה הברית ביניהם. מעין ניסיון וגמולו.
  3. הסבר שלישי נוסף (לא סותר) – האמונה כאתגר: בשתי ההתגלויות קיים משהו חריג – פקפוקו של אברהם. הפקפוק של אברם הוא מבוא טוב לדבר שקורה בספר בראשית. הקורא נזכר שבאמת ההבטחות הגדולות שהובטחו לאברם לא מתממשות אך עתידות להתממש. מדובר באמונה שלא יכולה למצוא הוכחות במציאות הריאלית וצורכת להאמין במשהו שהוא איננו ריאלי. זהו הנושא של ההתגלות הראשונה – הבטחה למרות שהמציאות מורה להיפך. בחצי השני בדיוק אותו דבר קורה – הארץ תינתן לאברם והוא לא יזכה לראות זאת. הצגת הבשורה גם על הזרע וגם על הארץ כמשהו שיש לשאוף אליו, מאפיינת ומייחדת את שתי ההתגלויות. האפיון גורם לקישור שבין שני הסיפורים האלו אשר נחווים יחד.

מדוע אברהם לא מתחייב לברית ורק ה' הוא שזה שעובר בין הגזרים? מדוע אברהם מוצג כפאסיבי לחלוטין "תרדמה נפלה עליו", "אימה חשכה גדולה נופלת אליו"? משום שאברהם לא רלוונטי בקיום הברית! הברית תמומש רק עוד 400 שנה, לאחר שאברם כבר ייקבר. אברהם פאסיבי כחלק מדחיית מימוש הברית.

לדעת עוד:

הדברים האלה: ספקות אברהם לפני הברית בין הבתרים והעקדה

הסיכום הקודם: בראשית פרק י"ג | הסיכום הבא: בראשית פרק ט"ז

חזרה אל: סיפורי האבות, סיפורי אברהם, ספר בראשית, סיכומים לבגרות בתנ"ך

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו

סיכומים לבגרות בתנ"ך