מחשבת ישראל: הצלה במחיר התסכנות – הסתכנות למען פצוע בשדה הקרב

מחשבת ישראל: הצלה במחיר התסכנות – הסתכנות למען פצוע בשדה הקרב

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

הרב ולדנברג נשאל האם בזמן מלחמה, חייל רשאי או מחויב לסייע לחייל אחר שנמצא בסכנה אפילו אם הוא מסכן את חייו בשל כך. הקושי העולה מתוך הדילמה הוא שבמקרים קודמים של סיוע לאדם בסכנת חיים היה סייג (תנאי) ברור שלא יכניס עצמו אדם לסכנת חיים כדי להציל אדם אחר. הנימוק לסייג זה היה הכלל "ספק שלו דוחה ודאי של חברו" זאת אומרת שסכנת חיים שלי, אפילו שהיא לא ודאית, חשובה יותר מסכנת חיים ודאית של אדם אחר. תקף כאן גם העיקרון של "חייך קודמים לחיי חברך" הזכור מנושא "מים לשניים".

בתשובתו, פותח הרב ולדנברג בסקירה של העקרונות הידועים שהוזכרו לעיל ואשר לפיהם לא רק שאדם אינו חייב לסכן את עצמו על מנת להציל אדם אחר אלא הוא אינו רשאי לעשות כן.

לאחר סקירת דעות ועקרונות של חכמים שקדמו לו ושל התלמוד הרב ולדנברג קובע כי במלחמה המצב שונה. מדוע המצב שונה במלחמה? כיוון שבמלחמה מלכתחילה קיים מצב שבו מכניסים אנשים רבים (לא רק את החיילים) לסכנת חיים בשל סיבה שהיא נעלה יותר מחייו של אדם כזה או אחר. הרב ולדנברג מוסיף כי ערך החיים במלחמה מקבל משמעות אחרת וכי כללים של מותר ואסור בחיי השגרה אינם תקפים במלחמה עקב במצב המיוחד והמורכב.

לאחר שקבע כי כל ההתייחסויות הקודמות על כך שלאדם אסור לסכן עצמו כדי לסייע לאדם אחר אינן תקפות במלחמה הרב ולדנברג קובע כי במצב של מלחמה כל חייל מחויב למסור את חייו על מנת להציל את חיי חברו. יתרה מכך, אפילו אם מצבו של הפצוע הוא ספק מסוכן ולא בטוח כלל האם הוא יישאר בחיים או ימות גם אם נציל אותו עדין מחויב כל חייל למסור את חייו על מנת לנסות ולהצילו.

"ונכנס זה גם כן בכללי הלכות הציבור הנהגת המדינה ותקנתה.."  – הרב ולדנברג קובע כי בשעת מלחמה יש לנהוג לפי טובת הכלל והציבור כי המדינה כולה מגוייסת ונלחמת כגוף אחד למען מטרה משותפת. זאת בניגוד לשגרת היומיום בה כל אדם דואג לאינטרסים האישיים שלו ולא מחויב להקריב את עצמו או את טובתו למען טובת הציבור.

השוואה בין המצב של "חייך קודמים" לבין מצב של מלחמה

חייך קודמים לחיי חברך – מים לשנייםמצב מלחמה
הצלתו של אחד תוביל כנראה למותו של האחרניסיון הצלתו של אחד מסכנת מאוד את חייו של האחר אך אינה גורמת למוות וודאי
משאב החיים (המים) שייך לאחד האנשיםהסיבה ליציאה למלחמה היא משותפת. המלחמה היא לטובת כולם ואין זה אינטרס של אחד החיילים בלבד
בעל המים ששותה גורם למותו של חברו באופן פאסיביחייל שאינו מסכן את חייו למען חברו אחראי למותו מאחר והיציאה למלחמה היא משותפת ולכן החיילים ערבים זה לזה במהלכה
שתיית המים על ידי אחד האנשים תוביל להצלתו באופן ודאיחייהם של החיילים במלחמה אינם ודאיים, גם אם יציל את הפצוע וגם אם לא יציל אותו חייו עדין נמצאים בחזקת סכנה לכל אורך המלחמה

שאלה

האם החיילים ערבים זה לזה גם לאחר סיום המלחמה? למשל במצב של שבויים.

הסבר על סוגי הספקות

ישנם שלושה סוגי "ספק סכנה" (ההגדרה של סוגי הספקות למדנו בטקסט של הרב עובדיה יוסף על תרומת איברים):

  1. ספק סכנה שנוטה אל הוודאי – 99% שהאדם לא יצא ממצב זה בריא ושלם.
  2. ספק שקול – 50% שהאדם יוצא מהמצב בריא ושלם ו50% שאינו יוצא ממנו בריא ושלם.
  3. קצת ספק סכנה – 99% שהאדם יצא מהמצב בריא ושלם.

מבנה תשובתו של הרב ולדנברג – ירידת הדורות

בפתיחת תשובתו של הרב ולדנברג הוא מביא דעות של חכמים שקדמו לו ושל התלמוד למרות שדעות אלה מנוגדות לפסיקתו. מבנה תשובה זה מאפיין את ספרות השו"ת היהודית והיא באה לבטא את עקרון ירידת הדורות – בכל דור הולכת ופוחתת גדולתם של חכמים הדור בתורה כך שבדור הקודם חכמי הדור היו חכמים יותר ואי אפשר להתעלם מהפסיקות שהם פסקו. מה שכן אפשר לעשות זה לבחון את הפסיקות ולטעון כי המציאות השתנתה, המצב הוא אחר ממה שהם הכירו, הטכנולוגיה התקדמה ועוד נימוקים שונים שיבהירו שאין מדובר באותה שאלה בדיוק ולכן התשובה שונה מבעבר.

עוד דברים מעניינים: