מחשבת ישראל-סיכום: הטובע הנאחז בקרש
מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל
בדילמה המוסרית שלפנינו מתואר מצב שבו ספינה טבעה – ניצול אחד נאחז בקרש וניצול שני במים.
שאלה: האם יש רשות לזה שבמים לקחת את הקרש למי שעליו?
סיטאוציה שנייה מתואר מצב ששני אנשים נאחזים בקרש אחד (שלא מספיק לשניהם) ומודגש לנו ששניהם חכמים. מי צריך לעזוב את הקרש?
לדעת הקטון האדם שלחייו יש פשוט ערך למדינה\לחברה או לכשעצמם הוא זה שצריך לעזוב את הקרש בדגש על שהוא צריך לעזוב לבד ולא השני צריך להפילו.
קרדינאס, פילוסוף שמתנגד לגישה הסטואית אומר אם האיש חכם הוא צריך להפיל את האדם השני מעל הקרש אם הוא לא יעשה את זה, אולי הוא צדיק ולא עשה אבל טיפש.
אצל קרדאינס חשוב ביותר הוא החיים שלך ורק שלך וכפועל יוצא מזה מי שנשאר בחיים כנראה שהוא החכם
העמדה המוסרית היא שמותר להעדיף אדם אחד על זולתו, והחכם ידאג לחייו גם במחיר הריגה אקטיבית של חברו.
עמדתו של קרניאדס שונה מעמדתו של ר' עקיבא שאמר "חייך קודמים לחיי חברך" (בדילמת "מים לשניים") בכך שהקריטריון להשארות בחיים אצל קרניאדס הוא חכמה ואילו אצל ר' עקיבא הקריטריון הוא העובדה שכלי המים – משאב החיים מצוי אצלך. אצל ר' עקיבא בעל המים הוא פסיבי ואילו אצל קרניאדס החכם הוא אקטיבי כי הוא דוחף את חברו למים.
ב. במה היא שונה מעמדת ר' עקיבא שאמר "חייך קודמים לחיי חברך"?
תשובה: דעה זו שונה מדעתו של רבי עקיבא בזאת שלבעל הקיטון יש זכות להציל את עצמו כי הקיטון שייך לו, ולכן יש לו זכות מוסרית לשתות ומותו של השני נעשה בצורה פסיבית. לעומת זאת הקרש אינו שייך לאף אחד משניהם ולכן לפי ר"ע היה אסור להרוג אחר בצורה אקטיבית.
