קראטה דו: השראה מקיאן

השני מבין המאסטרים שלי היה קיאן, שנולד ב1870, הבן השלישי של משפחת קיאן שהיו הצאצאים ה-11 של של המלך שוסיי (Shosei) של הממלכה הריוקיואנית. אביו, צ'ופו קיאן, היה בעל תפקיד של כלכל בעבור משפחתו של סיר שוטאי (Sir Shotai), האחרונה מבין שושלת המלוכה הריוקיואנית. צ'ופו קיאן היה בקיא היטב באומנויות והספרות הסיניות והיפניות הקלאסיות; הוא גם היה איש-קראטה מצוין. סיר שוטאי בטח בו ללא סייג בשל אישיותו הרצינית והישגיו באומנויות העט והחרב, עד כדי כך שהוא הפקיד בידיו את האחריות לניהול כל העסקים של משפחת שוטאי.

בגיל שתים-עשרה נסע צ'וטוקו קיאן עם אביו לטוקיו ולמד קלאסיקות סיניות עד שהוא היה בן שש-עשרה. בהשוואה עם אביו, הוא היה קטן למדי ובריאותו רעועה. נראה לאביו כי יש לשפר את בריאותו של בנו בכדי שהוא יוכל להפוך לסמוראי מכובד וצאצא של השושלת המלכותית של שוסיי.

צ'וטוקו שב לאוקינאווה לאחר שאביו סיים את חובותיו ככלכל בטוקיו. כאשר היה צ'וטוקו כבן עשרים, חש אביו כי יהיה זה הכרחי בעבורו להתאמן בקראטה באופן סדיר. והיה זה אביו שהעניק לו עצה חשובה מאוד כיצד יוכל להפוך את חולשתו ליתרון: "אתה לא בורכת בכוח גופני, אך עם זאת יש לך די והותר תעוזה בכדי לכבוש את המוגבלות הפיזית שלך. נוסף על כך, הצלחה בבודו אינה נסמכת בהכרח על הצורה בה אתה בנוי, אלא היא תלויה במאמצים שתשקיע בלאמן את עצמך. הדבר החשוב ביותר הוא לשלוט

בוואזה אחת המתאימה בצורה הטובה ביותר למבנה הפיזי שלך. כך תוכל להיות בעל ביטחון-עצמי מספיק בכדי להאמין שאתה ראשון במעלה בכל הנוגע לבודו".

באותה תקופה בעולם הקראטה באוקינאווה היו שלושה אנשי קראטה בולטים: סוקון מאטסומורה בשורי, אנקו איטסו, גם הוא בשורי, ופ'צין אוידומרי ( Pechin Oyadomari) בנאהא. אביו של צ'וטוקו ביקש מכל השלושה לאמן את בנו בקראטה. הוא ביקש מהם לא מכיוון שלא יכול היה ללמד את בנו בעצמו, אלא מכיוון שהוא ידע שהוא אוהב את בנו יותר מדי מכדי להיות קשוח באימוני קראטה.

קיאן למד קראטה במהירות, קולט גם טומרי-טה וגם שורי-טה. בתוך כמה שנים הוא שלט בסודות הקראטה שבהן ניתן לעשות שימוש יעיל ביותר בעבור אדם קטן כמוהו. הסוד היה שכאשר אדם קטן מתמודד מול יריב אסור לו לקחת צעדים לאחור בכדי להימנע ממכות ובעיטות, במקום זאת עליו לצעוד לפנים או לצדדים כך שהוא יוכל לתקוף מיד לאחר שיגן על עצמו. בכדי לרכוש את טכניקת ה"התקפה-מיד-לאחר-הגנה" הזו על ידי צעידה קדימה או לצדדים, קיאן נהג לאמן את עצמו על שולי נהר ההיג'ה (Hija), שומר את גבו אל הנהר על מעקות הגשר.

בימי בכרותו של קיאן, אנשים צעירים נטו להיסחף בלהט נעורים וביקשו לנסות את אומנות הקראטה בקרב אמיתי. למעשה, קיאן נקרא פעמים רבות לקרב. למרות שכתוצאה מכך היה עליו להילחם לעיתים קרובות מאוד, אף אחד מעולם לא שמע שהוא נוצח. עם הגיעו לגיל שלושים הוא כבר הפך למכובד בכל שורי ונאהא. הישגיו אף יותר ראויים לציון לאור הקשיים האישיים של משפחתו.

בשל הרפורמה במערכת החברתית תחת ממשלת מייג'י (Meiji) נשללו ממרבית האדונים והסמוראים זכויותיהם החברתיות והתמיכה הכלכלית ממנה נהנו, והם שקעו לתוך עוני. מבין אלו שנקלעו לזמנים קשים היו חברים במשפחתו של קיאן. נכפה עליהם לעבור לכפר יומיטן, שם היו בבעלותם נכסים מועטים. קיאן נאלץ להיאבק על מחייתו בעבודות מזדמנות כגון גידול תולעי משי ומשיכת עגלות. למרות חייו האומללים המחשבה על לוותר על לימוד הקראטה הייתה הדבר הרחוק ביותר מדעתו.

תחת הנסיבות המדכאות, קיאן רכש מיומנות בצורת הקוסנקו (Kusanku) מידיו של מומחה קראטה בשם יארה (Yara) שהוכר היטב באזור יומיטן.

ניתן לראות את הצלחת אימוניו של קיאן במקרה הבאים, שאירע בעת שהוא היה נהג עגלה בגיל ארבעים. היה אדם צעיר, גדול ורב כוח בשם מאטסודה (Matsuda), שעשה לו להרגל להציק ולהקניט צעירים בכפר. כאשר קיאן נזף במאטסודה על הבריונות שלו, מאטסודה הפנה את כעסו לקיאן והזמין אותו לקרב. הוא הצהיר כי אף על פי כן שקיאן היה מאסטר קראטה ידוע, לא יהיה לו כל ערך בקרב אמיתי. מאטסודה הגזים כאשר הוא אמר לקיאן כי תבוסתו תוכיח כי קראטה היה דבר אחד ואילו לחימה אמיתית דבר אחר לגמרי. קיאן קיבל עליו את האתגר.

השניים לחמו במגרש ריק ליד נהר היג'ה. קיאן עמד בשינזטאי-דא'צי (shizentai-dachi) (עמידה טבעית), ושמר את גבו לנהר. כאשר מאטסודה ניסה להנחית מהלומה על בטנו של קיאן כמו מכת מאקיווארה (makiwara), קיאן מיד שינה את עמדתו בכדי להימנע מהמתקפה ובו בזמן בעט בחלקה החיצוני של ירכו של מאטסודה. מאטסודה עף בסחרור אל תוך הנהר. הוא יצא ממנו אדם מוענש.

בנוסף למיומנות שלו בקוסנקו, קיאן גם המציא ג'ודן-זוקי (jodan-zuki) (מכה עילית) מיוחדת. קיאן הבין במלואה את מוגבלותו והפך אותה ליתרון באמצעים של עבודה קשה ויצירתיות.

מאוחר יותר קיאן לימד קראטה לאנשים צעירים בכפר ונתן שיעורים בתחנת המשטרה של קדנה ובמקומות אחרים. באותה הזמן שובצתי אני לתחנת המשטרה בקדנה, למזלי הייתה לי ההזדמנות ללמוד את הצורות האהובות על קיאן של פאסי (passi), צ'ינטו (chinto) וקוסנקו שלמדתי קדום לכן תחת שימבוקו ואראקקי.

במאי 1942, בפתיחת הדוג'ו הראשון שלי, בית הספר לקראטה היחידי שנפתח רשמית בעיר נאהא, קיאן הדגים את צורת הקראטה האהובה עליו, פאסי ובו-ג'ודסו (bo-jutsu) (אומנות ה-בו) בפני אורחים מכובדים כגון תת-אדמירל קנווה קנה (Kenwa Kanna), קווה מטיושי (Kowa Matayoshi), העורך הראשי לשעבר של ryukyu shinpo press, רופא שיניים בשם הידהיקו טומויוסה (Hidehiko Tomoyose) ואנסי (Ansei) אראקקי, אחיו של אנקיצ'י אראקקי. הופעתו היפיפייה בגיל שבעים-ושלוש עדיין יכלה לרומם את הקהל שלו למופת הקראטה ולהותיר אותם מרותקים. ההופעה המדהימה והנחרטת בזיכרון הייתה לאחרונה שלו. קיאן נפטר בחלק הצפוני של אוקינאווה ב20 בספטמבר, 1945, בגיל שבעים-ושש.

ניתן לומר כי הוא חי תוחלת חיים טבעית, בהתחשב במצב במדוכא והמיואש באוקינאווה ההרוסה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. אולי זה מוכיח כי קיאן מעולם לא אפשר ליריבים לפצוע אותו ישירות, עד כדי כך מצוין היה הקראטה שלו.

קיאן אמר לי לעיתים קרובות: "שליטה בקראטה אינה תלויה במצבו הפיזי של הלומד, אלא בעיקר באימון מתמיד". אחת הדוגמאות שנתן נוגעת להתפתחות של אגרופים: "האימון היום-יומי במכות מאקיווארה יכול להניב כוח הרסני מספיק בכדי לשבור לוחות ולבנים, אך אגרופים חזקים להיחלש בקלות בשל הזנחת באימון קבוע". כפי שיכול לראות כל אחד, זה נכון לגבי אימון קראטה בשלמותו. אימון קשה ומתמיד ורצון חזק הינן הדרכים היחידות לגרום לתלמיד קראטה להשיג את הסודות והיופי של קראטה-דו. "מבנה פיזי מצוין בלבד אינו יכול להבטיח שליטה בקראטה-דו". הערות אלו השתרשו בתודעתי ועשוני למה שאני היום, למרות שהייתי מוגבל פיזית בעבור קראטה. אני מחשיב עצמי בר-מזל ובעל-זכות בכך שיכולתי ללמוד כל כך הרבה דברים חשובים מהתיאוריה של קיאן על אימוני קראטה.

—

מהות הקראטה-דו האוקינאווי