השפעות שיטת הטורנירים על הקראטה

השפעות שיטת הטורנירים

כתוצאה משיטת הטורנירים, רבים נדרשים לקיים אימונים שאינם רק קשים, אלא אפילו פראיים, בכדי לנצח יריבים. בכמה מועדוני מכללות ביפן, הגישה של צעירים כלפי ותיקים היא כמו זו של חיילים כלפי מפקדיהם בצבא היפני הישן, בו ברוטאליות רווחה. זה יכול להיות אף יותר גרוע, שכן קציני הצבא הוכרחו לעמוד במשמעת נוקשה יותר מאשר החיילים עצמם. במועדוני המכללות, מקובל להתייחס אל תלמיד שנה ראשונה כאל עבד; תלמיד שנה שנייה, כאיכר; תלמיד שנה שלישית, כאדם רגיל; ובוגר, כאל.

בוגרים רואים עצמם מתאימים בכדי לאמן תלמידי שנה ראשונה מבלי להשתתף באימונים בעצמם. נראה כי הם מתייחסים לאכזריות כאל קפדנות, והם תחת האשליה כי הם עוסקים באימונים קשים, למרות שהם רק משביעים את פראיותם.

ב18 ביולי, 1970, חבר במועדון קראטה במכללה בטוקיו נהרג בידי חברים אחרים כתוצאה משיגוקי (shigoki) (אימון פראי). תקרית טרגית זו מדגישה תפיסה מוטעית אודות החשיבות והצורך ב"ביצים" באימוני קראטה. בהיררכיה של מועדוני הקראטה במכללות, ההומאניות נזנחת. כאשר חבר רצה להימלט מעולם מטורף זה וביקש לעזוב את המועדון, הוא הוכרח לעבור שיגוקי אחד אחרון ונהרג. ההיבט המשמעותי ביותר של תקרית זו הוא שהיא לא הייתה רק תאונה. מה שמתרחש בכמה מן המועדונים הללו ביפן הוא ביטול מוחלט של הרוח הטהורה ביותר והמקורית של הקראטה-דו. זה הוא, ככל הנראה, תוצאה טבעית של אימוץ שיטת הטורנירים בקראטה-דו.

החוקים שבהם נעשה שימוש ב1963 עברו תיקון כמה פעמים. אולם התיקונים היו רק מזעריים, והפגם העיקרי שהוא קביעת הניצחון בהתבסס לגמרי על החלטת השופטים, נותר ללא שינוי.

האומנויות היפניות העתיקות כגון קנג'וטסו וג'וג'וטסו יכלו להפוך לענפי ספורט מודרניים כגון ג'ודו וקנדו בהתבסס על שני גורמים חשובים: ניצחון או הפסד נקבעים בקלות, וניתן להימנע מסכנת הפציעה. מצד שני, טורניר קראטה חסר את מרכיבי הספורט ההכרחיים הללו. מתמודדים רבים נפצעו בתחרויות קראטה מכיוון שזה קשה ביותר בעבור מתמודדים לעצור את הטסוקי (tsuki) או הקרי (keri) שלהם לפני שהוא מגיע לגופו של היריב, למרות שהחוקים קובעים שיש לעצור אותם. שני המתמודדים אינם נייחים, אלא בתנועה אלימה מתמדת, להוטים לתקוף אחד את השני ולהתחמק מהתקפתו של היריב. לפיכך, אין זה מפתיע כי הם פעמים רבות סופגים לגופם מכות או בעיטות ישירות, למרות שהם מנסים למנוע פציעה. העובדה היא כי הסכנה הופכת גדולה יותר בטורנירים.

יהיה זה הגיוני להסיק שמכיוון שתחרויות המתמקדות בקראטה לבסוף הצליחו לצבור פופולריות ביפן, יש לאמץ שיטת טורנירים בכדי לעשות את הקראטה-דו האוקינאווי לפופולרי.

ערכה של שיטת הטורנירים למעשה עורערה לאחרונה על ידי עיתונאיים מקומיים ואפילו כמה מאסטרי

קראטה. הם השמיעו את דעתם כי הפופולריזציה הרחבה והמהירה של קראטה התרחשה מכיוון שאנשי-קראטה ביפן זנחו בעוז את הקראטה-דו המסורתי המתמקד בקטה והפכו את הקראטה לספורט עלי ידי שימוש בשיטת הטורנירים. הם חשים כי אם הקראטה האוקינאווי ידבוק בקראטה-דו המתמקד בקטה, הוא באופן בלתי נמנע יאבד את מעמדו המוסמך כמרכז הקראטה.

אם לא יימצאו שיטות להפוך את החלטות התחרויות לברורות וקלות, ולסלק את סכנת הפציעה, המחבר ממליץ ללמוד ולעסוק בקראטה, לא כספורט, אלא כאומנות לחימה (בודו- budo), ועל התפתחות ככזה.

—

מהות הקראטה-דו האוקינאווי