חירות חיובית וחירות שלילית אצל ישעיהו ברלין

כפי שראינו במאמר אודות האמנה החברתית של רוסו הרעיון העיקרי שעומד מאחורי האמנה החברתית של רוסו הוא ביטול האינטרס הפרטי לטובת הרצון הכללי.  היכולת של האמנה החברתית להבטיח הרמוניה וחירות לחברים בקהילה תלויה בכך שאכן הכל יכבדו את ההסכם שנחתם בניהם., וכאן צריכה המדינה בתור הביטוי של האמנה החברתית להבטיח ציות לחוק גם אם הדבר כרוך בשימוש בכוח, ולדברי רוסו: "דבר זה אין פירושו אלא זה שיכריחוהו להיות חופשי". ברוח דומה אומר רוסו בחיבורו "אמיל" כי "החניך הוא חופשי – ומותר לו לעשות מה שירצה, אך עליך להיות המחנך, לדאוג לכך שהוא ירצה מה שאתה רוצה שהוא יעשה".

אחד ממבקרי משנתו של רוסו והרעיון של האמנה החברתית היה ישעיהו ברלין במאמר "שני מושגים של חירות". האבחנה הראשונה של ישעיהו ברלין היא כי פילוסופים רבים שדיברו אודות חירות שמשו בסופו של דבר משטרים עריצים כמו שז'אן ז'אק רוסו שימש את הטרור היעקוביני של רובספייר ומרקס נתן הצדקה לטרור הקומוניסטי. מה שישעיהו ברלין שואל הוא אילו יסודות במשנתם של הוגים כאלו כמו רוסו או מרקס אפשר את העיוות של תפיסותיהם ותשובתו היא כי תפיסת החירות של הוגים אלו, שאותה הוא מכנה "חירות חיובית" מגדירה את החירות כמימוש עצמי של האדם התבוני. (אפלטון, אריסטו, קאנט, שפינוזה, הגל, מרקס, אסכולת פרנקפורט – כולם החזיקו בתפיסת חירות זו, שאנו מכנים היום: "הומניזם"), תפיסה זו המבוססת על תבוניות היא שמובילה לדעתו של ברלין למשטרי הדיכוי של ימינו.

מול המושג של "חירות חיובית" מעמיד ברלין את המושג של "חירות שלילית. החירות השלילית היא מצב בו אין כל הגבלה העומדת בפני רצונו של האדם. כל הפילוסופים שאותם מבקר ברלין ניסו לפתור את הקונפליקט הנצחי בין בני אדם בחברה על ידי יישות, שליט, כמו הפילוסוף של אפלטון או המפלגה הקומיניסטית, שמכירים ויודעים את האינטרס האובייקטיבי של הכל ואוכפים, שלא לומר כופים, אותו.

בניגוד אל הוגי החירות החיובית, אנשי החירות השלילית כמו תומס הובס כופרים ברעיון ליצור חברה הרמונית מכיוון שלעולם לא יהיה ניתן לבטל את ניגודי האינטרסים בין בני אדם בחברה, ועל כן החברה הצודקת היא כזו שבה ינתן ביטוי למקסימום אינטרסים של מקסימום אנשים בחברה. זוהי למעשה התפיסה הליברלית שיתופים הגורסת כי אין טוב אחד נכון בעבור הכל וכי את החירות אין להגדיר רק בצורה חיובית אלא גם דרך המושג של חירות שלילית שמתבטא בשמירה על זכויות כמו קניין ושוויון, ולא רק בהענקתן. זוהי למעשה אחת הביקורות הנוקבות ביותר על ההומניזם שרווחת למדי בפוסטמודרניזם, ברקע שנגררים לתפיסה מהותנית יש סכנה כי כל מי שאינו שותף למהות זו יפגע.

ראה גם סיכום מאמר: ישעיהו ברלין \ שני מושגים של חירות

מבוא לפילוסופיה פוליטית

16 ציטוטים יפים על חופש וחירות

חנה ארנדט על הזכות לזכויות

מהי הזכות הבסיסית ביותר שיש להעניק לכל אדם? הפילוסופית חנה ארנדט על הפרדוקס של זכויות האדם ועל הזכות לקבל זכויות.

אמנות האהבה של אריך פרום

האם אהבה היא לא רגש אלא בכלל מיומנות שאפשר לרכוש וצריך לתרגל? ספר המופת "אמנות האהבה" של אריך פרום מסביר איך לאהוב אחרים ואת עצמנו.

עוד דברים מעניינים: