סיכום: מרים ג'ונסון – אמהות חזקות – רעיות חלשות: החיפוש אחר שוויון מגדרי

סיכום מאמר: מרים ג'ונסון – אמהות חזקות – רעיות חלשות: החיפוש אחר שוויון מגדרי

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

Johnson Miriam- Strong Mothers, Weak Wives: The Search for Gender Equality.

תקציר: ג'ונסון מתמקדת בתפקידי האם והרעיה של נשים. טוענת שהאפליה של נשים בשוק העבודה נובעת מההגדרה שלהן כ"רעיות" (wives) ומתוקף כך כתלויות בגבר. ברגע שהאישה חותמת על חוזה נישואים היא נכנסת למצב של אי שוויון מול הגבר. נכון שיש הבדלים בין גברים לנשים אבל לא כאלה שאמורים להוביל למצב של אפליה של נשים. חוזה הנישואים הוא כלי שמנציח אי שוויון, משום שהוא מסמל אישה התלויה בבעלה.

אינדיבידואליזם וסקסיזם (אפליה על רקע מיני):

העיסוק של החברה באינדיבידואליזם הוליד את המושגים "גבריות" ו"נשיות", כשהתפיסה של "נשיות" מעמידה את האישה בעמדת נחיתות לעומת הגבר. נשיות היא דרישה מקדימה מאישה על מנת שתוכל להפוך ל"רעיה". לאורך השנים, ההתקדמות למען שוויון בין המינים מתאפיינת בירידה בחשיבות תפקיד "הרעיה" ונתינת הגדרה חדשה למשמעות הנישואים. ההסתכלות החדשה על אהבה ושיעורי הגירושים הגבוהים כיום מתקשרים לעצמאות רבה יותר לנשים.

בשונה מתקופות קודמות, בהן חלוקת העבודה בין נשים לגברים הייתה ברורה, הראייה המודרנית, של האדם כאינדיבידואל, השאירה את הנשים "לא שוות", אך בצורה סמויה יותר. האינדיבידואליזם המודרני נובע לדעת ג'ונסון מהפטריארכאליות. הרעיון הוא כזה: הגברים חופשיים להיות אינדיבידואלים כל עוד הם מפרנסים והנשים קשורות לכלכלה דרך הגברים בהם הן תלויות (בעל, אב). הגבר עצמאי מבחינה כלכלית ואשתו וילדיו הופכים להיות תלויים בו. רק עם היציאה של נשים לשוק העבודה ועם הגירושים ניתן היה לראות במלואו את האופן בו חוזה הנישואים בעצם הפך את הנשים לתלותיות מבחינה כלכלית.

מרקסיסטים דיברו על האופן בו נשים בעצם עובדות בבית. זוהי עבודה חיונית עליה לא מקבלים משכורת, זאת משום שהיא נכללת בחיי הנישואים. התשלום של נשים אלו הוא על ידי מתן סחורה (goods) ותחזוק שלהן ע"י בעליהן. גברים מקבלים משכורת בשוק העבודה ונשים מקבלות "משכורת" מבעליהן. עבודתן נתפסת כתוספת לעבודת בעליהן, כשהפרנסה העיקרית מוטלת על הבעל. חשוב להבין שמה שמעמיד נשים בנחיתות הוא לא מה שהן עושות אלא חוזה הנישואים שמעמיד באופן עקיף גברים במיינסטרים ונשים בצד. האפליה כלפי נשים בשוק העבודה היא תוצאה (ולא הסיבה) של חוזה הנישואים.

עם הכניסה של נשים לשוק העבודה, ההנחה הישנה של תלות הנשים בבעליהן נזנחת לטובת ההנחה של שוויון מוחלט בין המינים אך השוק "מוטה" מראש נגד נשים מתוקף התפיסה שלהן כנשים נשואות אשר נתמכות ע"י הבעל ולכן משלמים להן פחות. מחקר מפורסם של בלוד ווולף (Blood & Wolf) טוען שמה שמשפיע על מי יפרנס את המשפחה הוא כבר לא המין אלא כוח כלכלי, השכלה, חברות בארגון וכו'. אך בפועל מה שמשפיע הוא בעצם חוזה הנישואים ואין פה בחירה אישית בכלל. כך מתאפשר סקסיזם (אפליה על רקע מיני) נגד נשים כשלא שמים לב שחוזה הנישואים מעמיד את הנשים במצב נחות יותר. כתוצאה מכך אפשר להאשים את הנשים עצמן בחוסר ההצלחה שלהן להרוויח כמו גברים- "כנראה זה בגללן". ההסתכלות החדשה על המציאות כשוויון מוחלט בין גברים לנשים לא אפקטיבית אם בפועל נותר המבנה הישן שמשאיר נשים בעמדת נחיתות. אך הפתרון הוא בטוח לא לחזור למצב הישן אשר הניח שנשים זקוקות לתמיכה כלכלית ושתפקידן של נשים הוא להיות רעיות ואמהות. אמנם האינדיבידואליזם הביא להגדרה בעייתית של "נשיות" מול "גבריות" אך הפתרון לבעיה הוא כמובן לא ביטולו. נשים רוצות ושואפות להיות מוגדרות כ"אנשים" ולא כאם או רעיה. פשוט צריך להיות מודעים לחוסר השוויון של נשים בכך שהן מוגדרות ע"י הנישואים.

הרעיון הכללי של יחסים הטרוסקסואלים מתקשר לסקסיזם. המבנה של הקשר הזוגי ההטרוסקסואלי הוא פיזיולוגי וכלכלי במקביל ושני התחומים הללו מובילים להגדרה של נשים כרעיות, כלומר- משניות לבעליהן. נשים מחפשות להינשא לגבר שיהיה "נעלה מהן", זאת משום שגברים מסמלים בעיניהן בטחון כלכלי אך גם עקב התפיסה הנשית של אהבה ורומנטיקה. כך האישה יכולה להמשיך להיות במובן מסוים "הילדה הקטנה של אבא". הרעיון שתמצית הנשיות הוא להיות מקושרת לגבר נעלה יותר, הוביל לקישור של הטרוסקסואליות עם הצורך למצוא גבר נעלה וחזק יותר, שיתפקד כבעלה של האישה. קישור זה נותן באופן לא מודע לגיטימציה לראייה של נשים כרעיות ולדומיננטיות גברית במערכת יחסים הטרוסקסואלית. הסיבה להסתכלות על ההומוסקסואליות כסטייה בחברה האמריקאית נובעת מההבניה של קשר הטרוסקסואלי המכיל גבר דומיננטי כקשר הנורמטיבי. הנטייה המינית של אדם נתפסת כמייצגת את אישיותו ודמותו הכוללת של האדם. כלומר- הומוסקסואל נתפס כבעל התנהגות ואופי מסוימים וקבועים.

אינדיבידואליזם ותפיסת הנשיות-

בשונה מהמונח "רעיה" אשר מרמז על תפקיד נחות יותר של האישה במערכת יחסים, "נשיות" מתאר משהו כללי לגבי האדם. רעיה הוא מונח רב תרבותי אשר משמעותו דומה ברוב המקומות ואילו נשיות היא יותר תלוית תרבות. שני המונחים מתקשרים לכניעות של האישה אל מול הגבר. נשיות מתקשרת עם פגיעות, אי-החלטיות, רכות, צורך בהגנה וכו'. התפיסה של נשיות לא נעלמה כשנשים החלו לעבוד והיא קיימת בשוק העבודה. נשים משתמשות בנשיות שלהן מול המנהלים הגברים כדי להשיג עבודה. כדי לשבור מעגל זה נשים חייבות להשיג כוח. "נשיות" (femininity) צריכה לפנות מקום ל"אישה" (female).

בחברות פטריארכאליות מסורתיות כוחה של האישה גובר עם הגיל אך בארה"ב הזדקנות נתפסת כאיום על הנשיות. בחברות לא מערביות ניתן יותר מקום לנשים להיות כוחניות ועצמאיות.

בקיצור: האינדיבידואליזם הוא המפתח של נשים לשוויון אך הוא גם מונע מהן שוויון כשהוא מקטלג אותן כחלק החלש יותר בקשר עם גברים (משחרר אותן, מעניק להן זכויות, הן נישאות לגבר וכובלות עצמן, וכל הזמן סובלות מסקסיזם). לנישואים ואינדיבידואליזם יש פוטנציאל להיות טובים לנשים אבל חוזה הנישואים וההגדרות של "נשיות" מציבים אותן בעמדת נחיתות.

מה קורה למשפחה הגרעינית?

העשורים האחרונים מתאפיינים בשינויים אידיאולוגיים וכלכליים אשר השפיעו על הנישואים. גברים כבר לא מקבלים את תפקיד המפרנסים ונשים לא רוצות להיות תלויות בגברים מבחינה כלכלית. נשים דוחות את נישואיהן או יולדות מחוץ לנישואין. מאז 1960 החתירה של נשים לכיוון אינדיבידואליזם הובילה לירידה במעמדה של המשפחה הגרעינית.

נישואים הם לא דבר שוויוני כלפי נשים, למרות שלא תמיד קל לראות את זה. הדרך להפוך אותם לשוויוניים היא לפרק את הקישור האוטומטי בין הזהות הנשית ל"רעיה", אשר מסמלת משהו נחות יותר. יש להגדיר מחדש את המונחים "רעיה" ו"נשיות". תפיסת אהבה חדשה שהתפתחה נותנת מקום רב יותר לאינדיבידואליזם של בני הזוג ולא בהכרח רואה בקשר כשלון אם הוא לא נמשך לעד. מצופה מהרעיה להיות אסרטיבית ובעלת עבודה משל עצמה. במקביל להשגה של כוח כבני אדם נשים משיגות גם כוח בחיי הנישואים. גירושים, חתונה בגיל מאוחר, רווקות בגיל מאוחר הם כולם תהליכים שמאפשרים לאישה להיות חופשייה יותר ולא להגדיר עצמה על ידי נישואים. הדבר מוביל לאי יציבות של מוסד הנישואים ולפיחות במעמדו. אולי הדבר יתייצב כשנשים יוגדרו כשותפות במקום כרעיות. יש לבטל את ההגדרה של "רעיה" ולדבר על אהבה בין "אישה" ל"גבר" בלבד.

אבות ואמהות

בעקבות ההתקדמות בשוויון נשים ניתן לדון בהבדלים בין נשים לגברים בתוך המשפחה. השאיפה לשותפות שוויונית לחלוטין של הורים בגידול הילדים אינה ריאליסטית כי תפקידי הבעל והאישה אינם שוויוניים בעצמם. אך אם אבות ילמדו לפתח את הפן המטפח אצלם הדבר יועיל גם לילד שיראה שזה לא רק התפקיד של האם, וגם לאב שיהיה פחות תלוי לשם כך באישה. היציאה של אמהות לשוק העבודה יכולה להוביל לכך שהן ישמשו מודל לחיקוי עבור בנותיהן וייתפסו יותר כנשים ואמהות ופחות כרעיות. נשים יכולות להצליח בגידול ילדים גם ללא בעל. כשהן לבד הן חייבות להיות עצמן וילדיהן רואים בהן אישה שהיא אמא אך לא רעיה, ושמצליחה להסתדר לבד. ההימצאות של נשים במרחב הציבורי יכולה להוביל למצב בו הן ייתפסו כעובדות שוות ולא כרעיות אשר נמצאות במקום הלא נכון. הגישה של הנשים יכולה להוביל את הגברים לשנות את הגישה שלהם עצמם. כך הנשים לא יוטמעו בתוך המערכת הגברית אלא יקבלו ביטוי לעצמן בתור אנשים (people).

לסיכום: ג'ונסון חושבת שאין טעם להתעלם מההבדלים בין גברים לנשים, זה לא מה שיגרום להם להיעלם. אך היא גם טוענת שלא ההבדלים עצמם הם שיוצרים את חוסר השוויון אלא הפרשנות שאנו מעניקים להם. התפיסה של נשים כתלויות בבעל וכמגדלות הילדים הביאה להסתכלות עליהן כנחותות ולחוסר שוויון. הן חזקות כאמהות אבל מוחלשות כשמתייחסים אליהן כרעיות. אכן יש הבדלים בין גברים לנשים אך הם לא גדולים ובטח לא במידה כזו שתוביל להגבלה של נשים לעבודות הבית או לעבודות שנחשבות לנשיות. ההסתכלות על נשים כשונות מגברים אך שוות להם היא חדשה. לאנשים צעירים כיום יש אמהות שעובדות בחוץ ואף התגרשו. צעירים אלו עדיין חווים תחושה של משפחה אך המשמעות שלה שונה ממה שהייתה בעבר.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: