פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : בעיית התכונת הנפשיות

פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : בעיית התכונת הנפשיות

מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים

בעיית התכונות תוביל בסוף לשתי גרסאות של תורת הזהות הפיזקליסטית.

בעיית התכונות הנפשיות – מובילה למחלוקת בתוך משפחת תורת-הזהות הפיסיקליסטית ואל ההבחנה בין שתי גרסאות של תורת הזהות הפסיכופיסית (פיסיקליזם-סוג ופיסיקליזם פרט-בלעדי).

יש לזכור מה מוסכם בזהות הפיזקליסטית. כל מי שמחזיק בה מסכימים על הטענה הנגטיבית (אין עצם רוחני) והפוזיטיבית (יש זהות בין מצבי נפשי למצבים נפשיים).

כולם במשפחת תורת הזהות הפיסיקליסטית מסכימים ש…

  • טענה נגטיבית: אין עצמים רוחניים ואין תכונות, אירועים, ומצבים רוחניים (שלילה של דואליזם עצמים ותכונות)
  • טענה פוזיטיבית: מצבי נפש הם מצבים פיסיקליים, מוחיים (הכאב הזה הוא ירייה של נוירון C; הרצייה הזו היא ירייה של נוירון P, וכיוב') ומדובר בזהות סינתטית

אז עולה השאלה הבאה:

זה בנוגע לפרטים. מה בנוגע לתכונות/לסוגים הנפשיים? מה בנוגע לתכונה להיות כאב, או להיות האמנה?

סלע המחלוקת: מה בנוגע לתכונות/הסוגים הנפשיים? – להיות כאב, להיות רצייה, וכיוב': מהו טיבן של התכונות הנפשיות?

הגדרת 'תכונה/סוג'

נעשה ברור מושגים קצר:

תכונה/סוג: אם נעשה ברור עם עצמנו, נראה שכולנו יודעים באופן כללי מה זה סוגים/תכונות. התכונה הכללית שתחתיה נופלים כל הפרטים הפרטריקולרים. (תפוח ירוק, סוודר ירוק ובית ירוק הם מקרים פרטיקולריים של התכונה הכללית ירוק).

תכונה/סוג: התכונה הכללית שתחתיה נופלים כל המצבים הפרטיקולריים שמממשים אותה. כך למשל, תפוח ירוק, עלה ירוק, וסוודר ירוק כולם מממשים את התכונה "להיות ירוק" ובזכות מימוש תכונה זו הם כולם "חברים בקבוצת הדברים הירוקים".

תכונה/סוג נפשי: התכונה הכללית שתחתיה נופלים כל המצבים שמממשים אותה, ושבזכות מימושן הן כזו.

תכונה/סוג נפשי: התכונה הכללית שתחתיה נופלים כל המצבים הפרטיקולריים שמממשים אותה, ושבזכות מימושן את התכונה הזו, הם המצבים הנפשיים שהינם, הם מאותו סוג "חברים בקבוצת הכאבים"

למשל:

תכונה המכאיבות – התכונה הנפשית שתחתיה נופלים כל מצבים הכאב, ושבזכותה הם מצבים של כאב ולא של רעב, למשל; התכונה "להיות מחשבה על רומא"; התכונה "להיות רצייה לאכול גלידה"

  • בעיית התכונות = בעיית הסיווג הנפשי: מהו מעמדן של התכונות הנפשיות שבאמצעותן נסווג מצב כמצב של כאב/רצייה/האמנה

מדוע מתעוררת הבעיה?

מכאן עולות שתי דרכים לומר על הבעיה הזו. (נעשה את זה מהר).

יש מודל שאומר שניתן לממש שתי תכונות על דבר אחד. (הכוכב גם מופיע בשעה זו בנקודה זו, וגם בנקודה אחרת בשעה אחרת). אפשר לומר שאירוע הכאב הוא גם מכאיבות, להיות כאב, וגם אקטיביזציה של נוירוני C במח. לכן זו זהות סינתטית. כאן צריך לראות כיצד אפשר לדבר על תכונת המכאיבות באופן שלא יגרור אותנו לדואליזם של תכונות.

דוגמא לזהות סינתטית במדע:

כוכב הבוקר הוא כוכב הערב: אותו הדבר שמתואר על ידי "כוכב הבוקר" מתואר גם על ידי "כוכב הערב" – אותו הדבר עצמו מממש שתי תכונות נבדלות: להופיע בבוקר בנקודה X בשמיים, ולהופיע בערב בנקודה Y בשמיים. שתי תכונות נבדלות חלות על אותו הדבר עצמו

מודל ההתממשות המשותפת של תכונות באותו אירוע/אובייקט

  • אם זהו המודל שעליו יושבת זהות סינתטית, הרי שבמקרה של "כאב הוא ירייה של נוריוני C" אנו נצטרך לומר:

אותו הדבר שמתואר על ידי תכונת המכאיבות, הוא גם הדבר שמתואר על ידי התכונה "להיות ירייה של נוירוני C"

אבל אז כדי להסביר זהות סינתטית אנו מניחים קיום של שתי תכונות נבדלות, הנפשית והמוחית. זה מתיישב גם עם דואליזם תכונות!

דרך אחרת להסביר את הבעיה, היא לומר שאנו מקבלים את זה שיצורים אחרים יכולים לממש את אותה תחושה נפשית (גם לחתולה וגם לבן-אדם יש צמא). השאלה היא בזכות מה יש את זה?

עוד דרך להסביר את הבעיה

  • בעיית התכונות = בעיית הסיווג הנפשי: מהו מעמדן של התכונות הנפשיות/הסוגים הנפשיים שמקנות למצב הנפשי את זהותו כמצב הנפשי שהינו (ככאב, כמחשבה על טונה, כרצייה בצדק חברתי, וכיוב')
  • נניח שני יצורים שכואב להם: אצל שניהם מתממשת התכונה הנפשית "להיות כאב", בזכות מה שניהם חולקים תכונה נפשית מאותו סוג? האם בהכרח אצל שניהם מתממשת גם אותה תכונה מוחית?

ניתן לפטור את הבעיה בשתי דרכים: או ששנינו מממשים תכונה רוחנית כלשהי (דואליזם) או שנגיד שגם התכונה שמתממשת ביצורים הן תכונות פיזיקליות-שכליות. אם אנו אומרים זאת אנו מחזיקים בתורת זהות-סוג. תכונת הכאב זהה לאקטיבזציה של נוירוני C. אין כאן שתי תכונות.

נדמה שיש לנו רק שתי אופציות:

(1)   התכונות הנפשיות הן תכונות רוחניות (אך אז אנו פורצים את המסגרת הפיסיקליסטית ועוברים לדואליזם של תכונות)

(2)   התכונות הנפשיות הן תכונות פיסיקליות, מוחיות, כך שלמעשה אין תכונות נפשיות מעל ומעבר לתכונות המוחיות. יש זהות פסיכופיסית, זהות סינתטית, גם ברמת הפרט וגם ברמת הסוג: תורת זהות-סוג

השאלה היא בזהות הסינתטית, מה זה אומר שכאב הוא נוירוני C. אנו אומרים שהדבר האחד הזה מממש את התכונות הללו. עכשיו השאלה היא האם אלו שני דברים נפרדים, או דבר אחד. מהמודל שיש במצגת עולה שיש שתי תכונות – נפשית ופיזיקלית. אם אנו מניחים את שני האירועים כדי להסביר את הזהות הסינתטית, אז אנו פותחים את הפתח לדואליזם של תכונות (שמתממשות באותו אירוע). לכן, המטריאליסט צריך לתת הסבר לאירוע המכאיבות באופן שזה לא יפתח איום של דואליזם של תכונות.

השאלה היא מה המעמד של התכונות הנפשיות שאנו מממשים (כאב, אהבה, שמחה וכו'). אנו יכולים לחלוק את התכונה "שנינו מאמינים שמחר יום שני". השאלה מה הופך אותן לתכונה מאותו סוג. מה המעמד של התכונה הזו.

נראה לנו שחייבים לומר שהתכונות הללו הן פיזיקליות, ע"מ לתמוך במטריאליזם (ולא לומר שהאמנות הם ישים רוחניים).

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: