סיכום בתנ"ך: המוסר מכריע את גורל העם – עמוס פרק ו

סיכום בתנ"ך: המוסר מכריע את גורל העם – עמוס פרק ו

מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – המאבק לחברה מוסרית

עמוס פרק ו' 1 – 7 – עשירי שומרון

לאחר שבקטע הקודם בעמוס פרק ד, פנה הנביא לנשות המעמד העליון בשומרון, עתה הוא פונה לגברים עצמם. עמוס מתאר כאן תמונה נלעגת: עשירי העם שקועים בסביאה, זלילה ורדיפת תענוגות, והם אינם חשים אפילו כי הגלות כבר עומדת בפתח. בניגוד לנבואה על ישראל בעמוס פרק ב', כאן אין מדובר בעוולות חברתיות, ובקיפוח החלשים אלא באטימות מוחלטת של עשירי העם ומנהיגיו ובחוסר יכולתם לראות את הבאות.

"הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון…" עשירי העם ומנהיגיו מגלים שאננות. אזכורה של ציון בנבואה זו משונה, היות ומדובר כאן על ממלכת הצפון. יתכן ועמוס רוצה לומר כי המצב ביהודה איננו טוב יותר, או שיש כאן ויתור על הדיוק הגיאוגרפי כדי לשמור התקבולת ועל שווי המשקל השירי.

"נקובי ראשית הגויים.." הביטוי לא ברור. אפשר שהנביא לועג לאותם עשירים המתהדרים בעושרם.

בפס' 2 "שולח" הנביא את עשירי העם לעיר חמת, בצפון סוריה ולעיר הפלשתית גת. שתי ממלכות אלה היו עשירות יותר מישראל, והנביא מעוניין שעשירי שומרון ילמדו מהן כיצד לנהוג: לא לבטוח לא בעושר הכלכלי ולא בחוסן המדיני. יש חוקרים הטוענים כי עמוס מזכיר את הממלכות הללו דווקא, משום שסופחו לאשור, אבל חוקרים אחרים שוללים רעיון זה בטיעון שהסיפוח קרה לאחר ימי עמוס, ולא יכול היה להיות נימוק לנבואותיו אלו.

"המנדים ליום רע, ותגישון שבת חמס" – ביטוי קשה. יש המפרשים "מנדים" מלשון נידה, דחייה, כלומר עשירי העם מדחיקים מתודעתם את יום האסון המתקרב ובא כאומרים: "לנו זה לא יקרה". אבל כנראה שדווקא ההדחקה והדחייה של ההבנה שהאסון קרב ובא, יקרבו את יום הדין. פירוש אחר לחלקו השני של הפסוק גורס כי אמנם את המחשבה על האסון אתם מרחיקים (מנדים) אבל את החמס, הפשע ועיוות הדין אתם מקרבים.

בפסוקים 4 – 6 מתאר הנביא עמוס באופן ציורי מאד את הנהנתנות של עשירי שומרון, השוכבים על מיטות שן "סרוחים על ערשותם" – מרוב שינה ובילוי במיטה הם מתחילים להפיץ ריח רע. חז"ל מרחיקים לכת וטוענים כי מדובר כאן במשתאות ובאורגיות של חילופי נשים!

העשירים נהנים ממנעמי החיים: תאוות בשרים (תרתי משמע?), עסוקים בשירה ונגינה, בונים לעצמם כלי נגינה ומשלים את עצמם שהם מנגנים כמו דוד המלך. הם מושחים ראשם בשמן, כסמל לשפע ומתעלמים לחלוטין ממצבם של עניי העם, ואינם מתרגשים מ"שבר בית יוסף" – התפוררותה של החברה מפאת הפערים החברתיים הנהוגים בה.

"לכן עתה יגלו בראש הגולים.." – התרסקותה של החברה תביא על העם את עונש הגלות הנורא, והעשירים ומנהיגי העם, שהזניחו את תפקידם, יעמדו עכשיו בראש הגולים, עונש של מידה כנגד מידה.

"סר מרזח סרוחים" – פסוק קשה להבנה. אולי אותם הללו שהיו סרוחים על מיטותיהם ייענשו בכך שהוללותם בבתי המרזח, או בסעודות מפוארות, תפסק לאלתר.

בודהה על כך ששום דבר אינו קבוע

בודהה על איך נוכל להשתחרר מהסבל של חיינו אם רק נצליח להבין ששום דבר הוא לא קבוע ושהכל משתנה ונגמר, כולל אנחנו

סיכומים לבגרות בתנ"ך