סיכום בתנ"ך: המוסר מכריע את גורל העם – עמוס ב'

סיכום בתנ"ך: המוסר מכריע את גורל העם – עמוס ב'

מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – המאבק לחברה מוסרית

הדרך שבה המוסר מכריע את גורל העם בתנ"ך באה לידי ביטוי בין היתר בסיפורו של עמוס. הנביא עמוס – היה הראשון מבין נביאי הכתב. שם אביו ומשפחתו אינם ידועים. על-פי הנאמר בכותרת לספר, עמוס היה נוקד (רועה צאן) ולפי דברי הנביא עצמו "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, כי בוקר אנכי ובולס שקמים" הוא לא התפרנס מן הנבואה, אלא מרעיית צאן ובקר. מוצאו של עמוס מהעיר תקוע, ביהודה, אולם את מרבית נבואותיו הוא מנבא בישראל דווקא, אולי בגלל המאורעות הפוליטיים שם. עוד אנו למדים מן הכותרת כי עמוס ניבא בימי עוזיהו, מלך יהודה, וירבעם, מלך ישראל. על-פי המסופר בספר מלכים, היו אלה ימי פריחה ושגשוש לשתי הממלכות. כנראה שפריחה כלכלית זו הביאה איתה ליצירת מעמדות בעם ולפערים גדולים בין עשירים לעניים, ועל כך מתקומם מאד הנביא בנבואותיו. בין הנבואות בספר עמוס נמצא גם נבואות לגויים ונבואות לאחרית הימים.

עמוס פרק ב' 6 – 16 – השחיתות המוסרית-חברתית בישראל

ספר עמוס נפתח בשש "נבואות על הגויים" הנאמרות באותו הסגנון ובאותו המבנה. הנבואה השביעית, על יהודה, זהה לקודמותיה ואילו הנבואה השמינית, בה נעסוק, ארוכה יותר מקודמותיה, וגם שונה מהן מבחינה צורנית, ואין ספק שהיא מהווה את שיאה של סדרת נבואות זו.

בחלקה הראשון של הנבואה (עמוס ב' פס' 6 – 8) מאשים עמוס את תושבי ממלכת הצפון בשבעה חטאים מוסריים

"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" – את התקבולת ניתן לפרש בכמה דרכים. יש המסבירים כי הדיינים היו לוקחים שוחד ומרשיעים את הצדיק "בעבור נעלים", בעבור סכום של מה בכך.  אחרים מפרשים שמדובר במכירה לעבדות של מי שהיה בעצם זכאי במשפטו. מערכת משפט המעוותת את הצדק היא המקור לכל שחיתות מוסרית, והיא מכרסמת בחברה מבפנים.

"השואפים אל עפר ארץ בראש דלים…" – השורש ש.א.ף כאן במובן דריסה, דריכה או רמיסה. מקובל להסביר כי השופטים היו משפילים עד עפר את הנאשמים העניים, ויש הטוענים כי מדובר לא במטאפורה אלא שהשופטים, או השוטרים עושי דברם, היו משליכים את העניים לארץ, כך שהעפר לכלך את ראשם. בהמשך הפסוק חוזר הנביא על ההאשמה שהעשירים מטים את משפט העניים ("ענווים").

"ואיש ואביו ילכו אל הנערה…" כאן מדובר בפריצות ובחטאים מתחום דיני האישות. כנראה שלא מדובר באב הרוצה להקנות לבנו חינוך מיני אצל זונה, אלא ביחסי אישות אסורים ("עריות"), ועל-כן יחסים אלה הם חילול השם. אחרים מפרשים כי מדובר בזנות פולחנית, שיש בה חילול השם,  ויש מי שמפרש את הביטוי כתאור כללי של מתירנות מינית הנמשכת מדור לדור: הבן ממשיך את חטאי אביו.

"ועל בגדים חבולים…" – כאן מדובר קרוב לודאי בעיקול בגדיהם של בעלי חוב, בניגוד מפורש לנאמר בחוקי התורה (שמות, כ"ב 25 – 26, דברים, כ"ד 17).

"ויין ענושים ישתו.." הפרוש היותר מקובל: בכסף הקנסות שהטילו השופטים על הנאשמים העניים והחפים מפשע, הם קונים יין ומתהוללים בבתי אלוהיהם.

כל החטאים הנ"ל עוסקים בניצול ועושק החלשים והעניים בידי החזקים ובעלי השררה. את העונש החמור שיקבלו תושבי ישראל על מעשיהם מתאר הנביא בהמשך.

בעמוס ב' פסוקים 9 – 12 עובר הנביא לדבר בשם אלוהים, בגוף ראשון. לטענתו על אף כל מה שעשה אלוהים למען עם ישראל ולטובתו, העם כפוי טובה ומפר את חוקי התורה להם התחייב בברית סיני. הנביא מציין את השמדת יושבי הארץ החזקים לפני צבאו של יהושע, את היציאה ממצרים, ההצלה הפלאית במדבר (מעניין שעמוס, כמו ירמיהו, רואה בתקופת המדבר תקופה של חסד) ולבסוף מתן השראה נבואית, המסמלת את המשך החסד וההשגחה של ה' על עמו גם בארץ ישראל, ולא רק במדבר. העם לא רק שלא מודה לאל על מעשיו, אלא מפריע לנזירים במילוי תפקידם, על-ידי כך שהם משקים אותם ביין, בניגוד ל"חוק הנזיר" (במדבר, ו'). גם לנביאים העם לא נותן לנבא, תופעה המתוארת אצל כמה וכמה נביאים, וגם בספר עמוס עצמו (ז' 10 ואילך).

בעמוס ב' פסוקים 13 – 16 מתאר הנביא את העונשים שיבואו על העם. פס' 13 מתאר באופן כללי את מצב העם: בדומה לעגלה העמוסה לעייפה, המתקשה לנוע, כך גם העם לא יוכל לברוח מן העונשים הקרבים ובאים. בפס' 14 – 16 שבעה עונשים שונים, (בהקבלה לשבעת החטאים של העם) הקשורים כולם לעבודת הצבא ומתארים את התבוסה שיספוג צבא ישראל ואת חוסר היכולת של חייליו להילחם.

סיכומים לבגרות בתנ"ך