ג'נוסייד -סיכומים: ראשיתו של רצח העם הטיבטי

ג'נוסייד -סיכומים: ראשיתו של רצח העם הטיבטי

מתוך: ג'נוסייד (רצח עם) – סיכומים

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

ראה גם:

רצח העם בטיבט – רקע היסטורי

התרבות הטיבטית ובודהיזם טיבטי

המאבק עם סין על מקומה של הדת: הסינים הקומוניסטים רדפו דתות בכלל. במיוחד את אלו שלא נשלטו ע"י המדינה. הנזירות הטיבטית נתפסה עוינת. מדובר על רדיפה דתית- פוליטית-אידיאולוגית. הסינים רצו לשלוט גם על מחשבות הטיבטים. החלפת הדת בקומוניזם היא הכרחית. הסינים נקטו אסטרטגיות שונות: מניפולציה, דה-לגיטימציה, הכפשת הדת והוצאתה מחוץ לחוק. ניסו להפריד את הדת מהפוליטיקה.  ליצור דמוניזציה של המשטר, ניסו לשבור את הנזירות. מנזרים, ספריות, חפצי אומנות וכתבי קודש נהרסו כליל, נזירים עונו ונרצחו. הסינים התערבו במינויים הדתיים. אך למרות הניסיון למחוק את התרבות הטיבטית וזהותה, המשיכו הטיבטים להחזיק בדתם כחלק מאחדותם הלאומית. הם חשו הקרבה. הסינים נתפסו כאויבים פוליטיים וכאויבי הדת. מאו זה דונג, הבין את כוחם של הסמלים הדתיים והשתמש בדלהי-לאמה, נתן לו סמכויות חסרות משמעות. מהפכת התרבות הזו השמידה יסודות דתיים. הנזירים נאבקו בכך, היעדר קשרים עם משפחותיהם כחלק מהחיים הנזיריים אפשרו להם להסתכן. מלחמות דת היו אפשריות בטיבט. בשנות ה-80, חל שינוי באורתודוקסיה הדתית, יש התקרבות לעולם המודרני, נזירים ונזירות הופכים למתנגדים פוליטיים. התפיסה הלאומית דתית שונה מזו של תרבות המערב. האסיה הטרום מודרנית לא התקיימו גבולות קבועים. גם הקשרים הדתיים פוליטיים בין סין וטיבט (הסכם צ'ו-יון) אינה נתפסת. הטיבטים תפסו עצמם כבעלי כוח דתי ואילו המונגוליים כמנהיגים פוליטיים. הסינים משתמשים בהסכם להוכיח כי טיבט שלהם. למרות נפילת ההסדר עם הקימה של סין הקומוניסטית ב-1911, ממשיכים הסינים לראות בטיבט סינית. הלאומיות הטיבטית תתפתח עקב מגע עם רעיונות לאומניים מודרניים. האמונה הטוטאלית מעניקה לטיבטים חוסן. הטיבטים טוענים כי תרבותם מושפעת מהודו ולא מסין. למרות הפופולאריות של הטיבטים במערב, הוא לא נקף אצבע בכדי למנוע את רצח העם הטיבטי. הטיבטים בעבר חששו מהמערב ולא מסין והופתעו מההרס התרבותי בידי סין. האירועים 1950-2000-   1949, מוגיע מאו זה דונג בפגינג (בייג'ין כיום) על הקמת הרפובליקה העממית של סין. הוא גם מודיע על שחרור טיבט מהאמפיראליזם, ההמשלה הטיבטית מבקשת סיוע מהאו"ם אך הוא מתעלם. 1950, פןלש הצבא הסיני לטיבט, כובש את צבאו, מחצית הכוח הטיבטי נהרג והסינים בדרכם ללאסה. מאו מזמין את הטיבטים למשא ומתן שיאפשר לריבונות הסינית לבצע רפורמות חברתיות- כלכליות. טיבט לא הייתה חברה באו"ם, סין טרם הצטרפה . מאו קרא לכוחות צבא העם לקבל פקודה להיכנס לטיבט ולשחרר 3 מיליון טיבטים מהדיכוי. 1951, חותמת טיבט על הסכם 17 הנקודות עם סין, בנוגע לצעדים הדרושים לשיחרור טיבט. כחלק ממנו מודה טיבט שהיא חלק מסין ובתמורה "מתחייבת" סין לשמור על המערכת הפוליטית הקיימת ועל מעמדו של הדלהי-לאמה. 1954, אושרה חוקה שהגדירה את מעמד טיבט, כבעלת מעמד של מיעוט לאומי. הדלהי-לאמה נוכח בטקס. הודו הכירה בריבונות הסינית בטיבט. הסינים החלו להקים תשתית בטיבט (סלילת כבישים המקשרים בין המדינות). אולם למרות ההסכם, החל מאו לשחוק סמכויותיו של הדלהי לאמה, להתערב במערכת הפוליטית. חילק מחדש קרקעות. ממשלת טיבט עצמה סירבה להקשיב לדלהי-לאמה ולתנועות צעירים שקראו לפשרה עם סין. אי שיתוף הפעולה תביא להריסתם של הערכים המסורתיים.

1954, הוקמה תנועה עממית טיבטית, שמחתה על האליטה השמרנית. 1955, הקימו הסינים ועדה מכוננת לאזור האוטונומי והעמידו את הדלהי לאמה בראשו. אך הסינים הם ששלטו בפועל. הסינים החלו ברפורמות והחלו להתערב בחינוך. 1956, החל הרס המנזרים אכיפת הקולקטיביזציה. פורץ מרד ומדוכא באכזריות. המנזרים מופצצים, נזירים מושפלים ונרצחים. נזיר שברח שלח מכתב למדינות העולם שהתעלמו. הרפורמות הסיניות נאכפו והחל גל קולקטיביזציה שהוביל להתקוממויות בצפון טיבט. סין מגיבה ביד קשה. מי שהצליח לברוח להרים התאגד לקבוצות גרילה. עד המשבר הסופי ניסו הדלהי-לאמה ואנשיו לשאת ולתת עם הסינים.  ה-CIA החל לאמן לוחמי גרילה (אינטרסים בזמן המלחמה הקרה), אך הממשלה סירבה להסתייע רשמית בארה"ב מה שהקשה על האמריקאים לעזור. 1959- שיא הפרעות בלהאסה, עימות עם הצבא הסיני. אז, בורח הדלהי לאמה עם יועציו ושומרי ראשו לדארמסלה שבצפון הודו. כעבור 3 ימים דוכא המרד באכזריות. לאחר עזיבתו חזר בו הדלהי-לאמה מהסכם 17 הנקודות. סין לעומתו, לא. מרד 1959, פרשת קו המים סין-טיבט. הסינים המשיכו בחלוקת האדמות. בין שנות ה-70 ל-90, נסגרה טיבט כליל, הקרקעות הוחרמו מהאליטות ומהמנזרים. המנזרים נסגרו והנזירים נשלחו למחנות עבודה או הביתה. הסינים פירקו את החברה והסיתו אותם. הקולקטיביזציה הביאה רעב. נאסרו פולחנים דתיים. הטיבטים חויבו לחינוך מחדש. הסינים השתמשו בכלים אכזריים, למשל: "פגישות מאבק", השפלה והתשה של מי שנחשב לאויב פוליטי. מאין אונס נפשי קבוצתי של ה\היחיד בידי רבים. הקרבן נאלץ להתוודות ולזכות לקריאות בוז, הסתיים במוות בד"כ. כדי שיעזבו אותו, מתחיל הקרבן להמציא חטאים שלא ביצע. הרעיון- הרס הכבוד העצמי. יבולים הוחרמו מטיבטים והועברו לסין, מה שהגביר את הרעב (בסין היה רעב בשל כשלון הקולקטיביזציה והיבולים הועברו לשם). 1965, ניתנת אוטונומיה אפסית לטיבטים, אך גם דוכאה התנגדות פוליטית. ההחלטות הוכרעו בבייג'ין, תמיד היו חד צדדיות.

1966-1967- מהפכת תרבות נוספת ואחרונה- שוב פתח מאו במהפכת תרבות פרולטרית גדולה. מטרתה ניטרול יריבים פוליטיים ליבוי הלהט המהפכני. הריסת הדת. תוצאותיה היו קשות בכל סין. בטיבט בעיקר. המשמרות האדומים (ביניהם גם טיבטים צעירים שהתחנכו בסין), חיללו והרסו מנזרים וסמלים טיבטיים בכלל. התקפה זו פגעה בתרבות הטיבטית קשות. משמרות האדומים ביצעו טרור בטיבטים. בטיבט שרר גם רעב יזום, שוב החלו התקוממויות שדוכאו באכזריות. בטיבט הופנתה מהפכת התרבות כנגד הדת והמוסר. 90 % מהמורשת הטיבטית הושמדה. מהפכת התרבות הסתיימה עם מותו של מאו דה זונג ב-1976. הממשלה החדשה הודתה בטעות. 20 אחוז מאוכ' טיבט בעולם קיפחה חייה עקב הכיבוש הסיני. למקין עצמו בשנות ה-30, הציע להוסיף באמנה הבין-לאומית סעיף נגד ונדליזם.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: