ג'נוסייד (רצח עם) -סיכומים: הטיהורים בברית-המועצות עד מלחמת העולם השנייה

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

פוליטיסייד במשך 35 שנה-1918-1953-

הטרור האדום: השיא ב-1937-1938, רצח מתנגדים ומשפחותיהם. נקבע כי גם קרבה משפחתית הינה פגיעה במולדת ומכאן שעילא למאסר והוצאה להורג. לנין עוד האמין שטרור הינו דרך לשכנוע, גם טרוצקי (שנרצח אח"כ בטיהורים של סטאלין). אלו שנחשבו בורגנים גם כן הושמדו, מעמד, חינוך, השכלה ומקצוע קבעו גורלות. 1920, הביסו כוחות הבולשביקים (הצבא האדום) את כוחותיו של וורנגל (מתנגדי בולשביקים).

מטרור אדום לטרור גדול: טרור הפך לכלי לגיטימי ו"חיוני". המונים נאסרו ונרצחו בשל השתייכות חברתית או אתנית. המשטרה החשאית שניהלה את הטרור הפכה למעצמה בזכות עצמה. ראשית הצ'קה, 1917. הצ'קה הינה וועדה מיוחדת הפחידה את העם, הייתה בכל מקום. שמה הוחלף כדי להראות שעבר הארגון שינויים ובכך להסוות את מעשיה.

מלחמת האזרחים והמהפכה הבולשביקית– 1918-1921, חיסול כל הזרמים הקומוניסטיים האחרים, זאת לאחר מהפכת אוקטובר והפלת ה"לבנים". ניתן לחלק את שפיכות הדמים ל-4 תקופות:

1- הטרור האדום: במהלך מלחמת האזרחים. 1918-1921. רדיפת מתחרים.

2- קולקטיביזציה- רדיפת קולקים (איכרים מבוססים לכאורה)- 1930- 1933.

3- הטרור הגדול- 1937-1938- גל מעצרים של חברי מפלגה זוטרים-בכירים. חלק מראשי מערכת הגולאג והמשטרה החשאית. אנשים מגורשים למחנות שהם עצמם בנו. הם לא כונו אסירים פוליטיים, כי אם אויבי העם. אסירי הגולאג קיבלו הקצבת מזון קטנה ביותר (30 ג' ביום) ועבדו קשה. שיעורי התמותה היו גבוהים. מי שנשלח לגולאג לא היה לא עוד מקום בחברה. 1938, נרגע הטרור הגדול, סטאלין חש כי השיג מטרתו.

4- גל דיכויים פוליטי נוסף, לאחר סוף מלחמת העולם השנייה.

לטענת הבולשוויקים , יסודות אנטי-סובייטים מסיתים לפשעים, לכן על זרועות המדינה צריכות להגן על העם הסובייטי מפני מהפכת נגד שרק תפגע בהם, זה הכרחי.

הקולקים נחלקו לשתי קבוצות: העוינים- אלו שייעצרו מיד יישפטו ויידונו למוות. לעומתם העוינים פחות- רק יכלאו במחנה גולאג בין 8-10 שנים (אך הקין הוא לתמיד). לא היו זכויות משפטיות לנעצרים. היו צווים שדרשו הוצאה מיידית להורג ללא יכולת ערעור. סטאלין השתמש בצווים להעלמת אויביו הפוליטיים. בעיקר כלפי אליטות קומוניסטיות. היה שימוש רב במשפטי ראווה וידויים בכפייה שיהוו בד"כ שעירים לעזאזל.

במשפטי הראווה נכפה על נאשמים להתוודא, היה עליהם להתוודא על חטא שלא ביצעו. ההודאה הייתה מחולקת לשלבים, כל שלב היווה הודאה חמורה יותר. הכל נעשה באיומים, עינויים ומאסר המשפחה. המתוודאים היו בד"כ חברי מפלגה בעצמם. התופעה הייתה בשליטת הצ'קה אסרה, עינתה ושתלה עדויות מזויפות.

מבחינת הזהות, בהקשר להגדרת הג'נוסייד, קיים קושי רב בהבחנה שבין רוצחים לקרבנות, הייתה מוביליות גדולה, אותו אדם, יכל להיות רוצח ביום א' וקרבן ביום ב'. זאת בשונה משואת היהודים שבה ההבחנה הייתה חדה. הבולשוויקים באמצעות המשטרה החשאית, אסרה בתחילת דרכה, בעיקר חברי מפלגה שמאלנים. כך, הושמדה האופוזיציה והקואליציה פורקה לשלטון חד מפלגתי. אותו משטר, הנהיג את הטרור האדום, מלחמת האזרחים ויחזיק מעמד עד שנות 90. לא יהיו בחירות כלל עד 1937 ואז יהיו בחירות פיקטיביות. ה"אח הגדול", המשטרה החשאית הייתה בכל מקום, להכל נדרשו אישורים מהצ'קה. סטאלין האמין במנגנון המשטרה החשאית יותר מבמפלגתו. אנשים נרצחו על שלא דיווחו על חשד כי קרוב משפחה הוא אויב פוליטי. המשטרה החשאית= גם רשות שופטת. גם לאחר הניצחון במלחמת האזרחים בשנות ה-20, המשיכו הבולשוויקים בטרור. לנין החל בה החל מתקופת המהפכה. הוא ראה בטרור אמצעי לגיטימי למאבק במתנגדי שלטון. בתום מלחמת האזרחים משחוסלו מתנגדים ודומיהם, עברה המפלגה לחיסול על רקע מעמדי, דיכוי הבורגנות. כל מי שאינו משתייך למעמד הפולטוריון הושמד (יש כאן גם רצח על רקע מעמדי). גם תומכים נלהבים ביניהם. גם ראשי המשטרה החשאית חוסלו. שיטת הטרור האדום והגדול, הייתה להשליט אימה. משפטי ראווה והאשמות סרק החלו בשנות ה-20 , האסרים למשל (מפלגה קומוניסטית אחרת שנאבקה בבולשביקים), נאסרו חבריה והואשמו בהנחלת מלחמת האזרחים. המטרה הייתה להבנות זיכרון קולקטיבי ולבסס מעמדה של המפלגה הבולשוויקית (שהיא זו שבפועל הייתה שותפה פעילה במלחמת האזרחים). עם ביסוס המפלגה הופחת הצורך במשפטי ראווה, דה-אז הורחקו הרציחות מאור הזרקורים. משפטי הראווה היוו מציאת שעיר לעזאזל שעליו הוטלה אשמת הכישלון של המשטר. גם מומחים מטעם המפלגה שכשלו הואשמו והועמדו לדין. לאחר חיסול מפלגות קרובות ורחוקות, לאחר חיסול האופוזיציה, המומחים מהמשטר הישן החל סטאלין לחסל את המקורבים אליו את אנשי מפלגתו.

ביניהם גם חברים שתרמו לקידום המפלגה.