מונחים בפסיכולוגיה: התניה קלאסית – הכחדה, הכללה והבחנה
הגדרה:
הכחדה – בשלב המבחן בהתניה הקלאסית מוצגים הגירוי המותנה והגירוי הלא מותנה בנפרד. תהליך זה גם משמש להכחדת התגובה המותנית. את ההכחדה או הדעיכה של התגובה המותנית לגירוי המותנה במצעים ע"י הפסקת הצגתו של הגירוי הלא מותנה. בהתניה נוצר קשר בין שני הגירויים, המותנה והלא מותנה. בהכחדה נשבר קשר זה ע"י הצגת הגירוי המותנה לבדו. הגירוי הלא מותנה נחוץ כדי לשמר את התגובה הנלמדת. במילים אחרות הוא מחזק או מגביר אותה. להתניה אין קיום לאורך זמן ללא הצגת הגירוי הלא מותנה לאחר הגירוי המותנה.
הכללה – מתברר שהתגובה המותנית מופיעה גם לנוכח גירוי הדומה לגירוי המותנה. הכלב שהותנה לצליל פעמון, יפריש רוק גם כשישמע צליל גבוה במקצת או נמוך במקצת מן הצליל המקורי. תופעה זאת מכונה הכללה. ככל שגירוי דומה יותר לגירוי המותנה המקורי, התגובה אליו תדמה יותר לתגובה המותנית. ההכללה מרחיבה את הקף ההתניה. ללא הכללה לא היה בכוחם של בעלי החיים והאדם להפיק תועלת כלשהי מהלמידה.
הבחנה – יש מקרים שבהם ההכללה אינה יעילה. כדי ללמד את האורגניזם להבחין בין שני גירויים דומים יש לשבור את נטייתו האוטומטית להכליל בין השניים ולהגיב על שניהם בצורה דומה. כלומר, יש צורך לעשות הבחנה. במעבדה מכוונת הבחנה זאת ע"י שימוש משולב בתהליכי הכחדה והתניה.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
